עבודה של נבו הימלהוך | צילום: נבו הימליך
העונג שבאשליה: נפתח שבוע העיצוב בירושלים
ויכוח בין שתי בינות מלאכותיות וקריאת אישיות דרך הווטסאפ הם שניים מתוך הפרויקטים המסקרנים הרבים, המוצגים כעת בירושלים בשבוע העיצוב, שנושאו "שקר וכזב"
שבוע העיצוב בירושלים, מאירועי התרבות הגדולים בעיר, נפתח בחמישי האחרון בפעם ה־12 במתחם בית הנסן לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה. גם השנה מדובר בפרויקט אקלקטי וניסיוני מאוד, עם עשרות תערוכות, מיצבים ומיצגים מכל תחומי העיצוב, שנעים ממש על גבולות התחום, ומשתתפים בו עשרות רבות של מעצבים גרפיים ומעצבי תעשייה ומוצר, אמנים ואדריכלים ישראלים ומהעולם.
״שקר וכזב״, הכותרת של שבוע העיצוב הנוכחי, מבטאת היטב את ענייני השעה הפוליטיים המקומיים, אבל גם את עלייתה של הבינה המלאכותית והקושי להחליט מה אמיתי יותר ממה. כפי שמסבירים האוצרים, ד”ר ג׳רמי פוגל, דנה בן שלום וסוניה אוליטסקי: ״פייק ניוז, דיפ־פייק, דימויים מזויפים, דיסאינפורמציה - כל אלה כבר נהיו תופעות שגורות. עידן הפוסט־אמת כבש את המציאות הדיגיטלית והאנלוגית כאחת, והוא מתאפיין לא רק בוויתור מראש על חיפוש אחר האמת, אלא גם בתחושה שאפילו אם היא תימצא - לא ברור מה יהיה ערכה״. הם יצרו מארג עבודות שחוקרות בכלים טכנולוגיים עכשוויים ומסורתיים אשליות, תעתועי חומר, מניפולציות על החושים ואפילו תעמולה. אבל, כפי שהם מדגישים, כל זאת מתוך כוונה לא לוותר גם על גילוי, חשיפה והתעקשות על אמת ואותנטיות כנגד כל הפייק שמציף אותנו. ״זה לא שיש יותר שקרים היום מאשר פעם. אבל כיום יש הרבה יותר כלים וערוצים להפיץ אותם", מסבירה אוליטסקי, "נכון שמצד אחד אי אפשר להתכחש לכך שיש עונג באשליה, ויש לא מעט עבודות כאלו בתערוכה, שחוקרות את הבריחה לקסם והפליאה שבשקר. אבל מצד שני, הכלים החדשים הללו, שהפכו מאוד נוחים ומקסימים - יכולים להיות גם מאוד מפחידים״.
ואכן, התערוכות מציעות שפע של אשליות, עתידים מדומיינים ושיבושי מציאות. כבר בכניסה למתחם הנסן, מקדם את המבקרים האיקס השחור הענק של קבוצת האדריכלים HQ, שנדמה כמוחק ומבטל את הבניין כולו. למעשה הוא אשליה אופטית של קטעי צבע וצורה, שמתחברים רק מנקודת מבט אחת לאלמנט שלם. גם קבוצת האדריכלים Meats Elisava מברצלונה ממשיכה את העיסוק שלה בהדמיות של מציאות נטולות חומרים - הם יצרו בריכה שבה המבקרים שוקעים במאסה של עשן והקרנות מתעתעות. יש כאן הרבה חומרים שמחקים חומרים, כמו קליעי הרובה של רינה גרמן ברזובסקי, שמתגלים כעשויים מקטורת, או הווילונות של ניר צ׳חנובסקי, ש״תפורים״ מאור במקום בד. אפילו החומר האנושי המוכר ביותר, גוף האדם, מועמד לבחינה: בפרויקט של תדהר זגגי ״המשחקים האולימפיים הטרנס־הומניסטיים 2050״, הגוף האנושי הוא כבר תוצר סייבורגי דמוי מכונה שבודק את גבולות היכולות הגופניות, ואילו הפסל העירום ההיפר־ריאליסטי של האמן הצ׳כי דניאל פול, שחובש משקפי VR, מדגיש דווקא את הגוף הלא מושלם מול ההתמכרות למציאות הווירטואלית. גם הבינה המלאכותית שמיטיבה לייצר מציאותיות מועמדת כעת לבחינה מחדש: נבו הימלהוך יצר מיצב שבו שתי בינות ChatGPT, המוצגות כרוחות רפאים על כורסאות ישנות, מתווכחות ביניהן בדיבייט אינסופי על כל נושא שהוא, לפי בחירת הצופים.
העיר ירושלים עצמה, על הסינדרומים, המיתוסים והאגדות האורבניות שקשורות בה, מיוצגת באגף שלם: בפרויקט ה״שדכן״ הפגישו האוצרים מספרי סיפורים שחברו למעצבים ויצרו עבודות המוקדשות למבנים ובתים מיתולוגיים בעיר. גם האמן ניב פרידמן ב״מקום בתוך הספרים״ מתערב בהיסטוריה, ושותל את דמותו בתוך ספרים מגויסים מההיסטוריה הישראלית־ציונית.
אבל אולי יותר מכל במתחם ״שדרת הנביאים״, תוכלו לפגוש באמת, פנים אל פנים, אמנים ומיצגי פרפורמנס שיציעו לכם אשליות אמיתיות לגמרי. בין היתר, הם מציעים קריאת אישיות באמצעות ניתוח פעילות הווטסאפ, אלגוריתם שיחזה את העתיד באמצעות סריקה של הקפה בוץ שתשתו במקום, ואפילו כספומט שייצר עבורכם שטרות יש מאין. אשרי המאמינים.