מתוך ההצגה אדיפוס | צילום: רדי רובינשטיין
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
להתפעל מאדיפוס מעודכן ונפיץ, לטעום את כל הטוב של טורקיה, לחזור לנפלאות השטעטל, לעשות היפ הופ בבקעת אונו ולהתרגש מיצירת דוקו מפעימה
הצגה
להתפעל מאדיפוס מעודכן ונפיץ
המחזאי הבריטי המוערך רוברט אייק מצטיין בלקחת קלאסיקות ולהפוך אותן למודרניות. הוא עשה זאת בתיאטרון הבריטי עם מרי סטיוארט והאוריסטיאה, ובימים אלה עולה בתיאטרון הקאמרי העיבוד שלו ל"אדיפוס המלך" של סופוקלס. הבמאי עירד רובינשטיין לקח את החומר הנפיץ, לש אותו מכל הכיוונים והפך אותו בכישרון רב להצגה עדכנית, סוחפת, משעשעת לפרקים וכואבת, עם אנסמבל שחקנים משובח, שעלתה בתיאטרון הקאמרי. העלילה מתרחשת בערב הבחירות לראשות הממשלה כשאדיפוס הוא התקווה הגדולה, חף מכל שחיתות פוליטית, ומתעקש לחקור פרשיות עבר כדי לגלות את האמת. אלא שהוא עיוור למצבו (הרג את אביו והתחתן עם אמו, זוכרים?) ויורה לעצמו ברגל, או במקרה הזה, מנקר לעצמו את העיניים. המפתח לקסם הבימתי הוא הכימיה המושלמת בין עמוס תמם (אדיפוס) לקרן מור (יוקסטה). תמם כריזמטי, כובש, מחוספס, אך גם עדין. מור, בתפקיד הכי טוב שלה בתיאטרון עד כה (והיו לא מעט כאלה), מהפנטת, חושנית, עוקצנית ופגיעה. ואי אפשר לא לציין את מרים זוהר (91) הנפלאה שמוכיחה שוב שהגיל אינו קובע. חמישי-שבת בתיאטרון הקאמרי.
מאיה נחום שחל
אוכל
לטעום את כל הטוב של טורקיה
החנות החיפאית המצוינת עבאס אוגלו (דרך אלנבי 19) מביאה כבר כמה שנים מבחר מסחרר של מתוקים טורקיים — שלל מעמולים, בקלאוות קטנות ולא מתוקות מדי ורחת לוקום. עכשיו אפשר להשיג את חלקם גם אצל בנות הזוג יפה ועדי סימן־טוב שטרן בסולטאנה התל־אביבית — מעדנייה ובית קפה טורקי חדש שנפתחו לא מזמן בשוק לוינסקי (לוינסקי 35). תוכלו למצוא אצלן מעמולים ממולאים תאנה עם אגוז מלך או תמר עם פיסטוקים, משולשים של קדאיף עם פיסטוק, עוגיות קורבייה, עוגיות שומשום עם פיסטוק, בקלאווה גדולה משולשת ורחת לוקום של רימונים או פיסטוקים. בנוסף הן מביאים ריבות עלי ורדים, חבוש ותאנים, מרציפן 100% פיסטוק, קוביות נוגט ממפעל בן 1,500 שנה. יש גם קפה טורקי, סחלב חם, סיידר תפוחים וקינמון ומיץ תמרהינדי. בימי שישי אפשר לקנות קטייף עם גלידת עיזים טורקית ובייגלה סימיט. בקרוב יפתחו בנות הזוג גם מאפייה טורקית בסמוך, כך שיש למה לחכות.
חיליק גורפינקל
מופע
לחזור לנפלאות השטעטל
"סיפור לא פשוט" הוא מופע ספרותי־תיאטרלי של תיאטרון מלנקי המוקדש לסופר היהודי־פולני הנפלא יצחק בשביס זינגר, זוכה פרס נובל בספרות, בציון 120 שנה להולדתו. המופע מבוסס על קטעים מיצירתו, ראיונות, נאום פרס נובל וקטעי וידיאו מהארכיון. "העבד", "שונאים סיפור אהבה" (שגם עובד מאז לסרט קולנוע מצליח ולהצגות תיאטרון), "הקוסם מלובלין", "שושה"— היצירות של בשביס זינגר הצליחו לחבר את התרבויות של יהודי מזרח אירופה, בין שבוורשה, בשטעטל או במנהטן. ההצגה נוגעת בכל חלקי חייו ויצירתו — הבית ברחוב קרוכמלנה, סיפורי השדים והרוחות, סיפורי היצר והאהבות, השואה שברקע, ההגירה לאמריקה, הכתיבה, ההכרה, הנובל. את ההצגה יצרו אולה פרמינגר ויולי שפירא, ביים מיכאל טפליצקי, ומשחקים בה דודו ניב ואנה דוברוביצ'קי, והיא מרוממת רוח ומזכירה מאילו חומרים עשויה ספרות טובה. ההצגה תעלה בבית אריאלה מחר ב־12:00.
שירי לב־ארי
מוזיקה
לעשות היפ הופ בבקעת אונו
למוזיקה הישראלית מגיע גיבור חדש, או אם תרצו אנטי גיבור — שאיי/אנטי (יואב בן אבי). הבשורה מגיעה דווקא מבקעת אונו המנומנמת, שממנה הגיח הקולקטיב valley corp, הכולל מעצבים, אמנים ובעיקר מוזיקאים בתחילת דרכם, ששאיי הוא אחד הבולטים בהם. אחרי מיני־אלבום פריצה נהדר שהוציא בשנה שעברה, בינואר הוא הוציא את האלבום המלא הראשון שלו בשם "אמנות מודרנית שברה לי את הלב". שאיי יוצר בסגנונות מוזיקליים מגוונים, ומצליח להניע את המאזין בתוך עולמות של רגשות, מחשבות וזיכרונות ולקחת אותו למסע חשוף בנבכי הנפש, תוך שהוא מסמפל בשיריו אמנים בהם גבריאל בלחסן, ביל אוונס והמשוררת יונה וולך. האלבום כולל רשימה מכובדת של אורחים, נגנים ומפיקים, שימו לב במיוחד לטחיני פרינס וארגוב. ב־30.3 שאיי יופיע בלבונטין 7 בתל אביב במופע מיוחד בליווי פסנתר וכינור, לכבוד פסטיבל הפסנתר.
נטע שמעוני
סרט
להתרגש מיצירת דוקו מפעימה
מאז בכורתו בפסטיבל סאנדאנס לפני שנה — שם זכה בפרס הסרט התיעודי הבינלאומי — הפך הסרט התיעודי “כל מה שנושם” לאחת היצירות הכי מעוטרות פרסים של השנה האחרונה. מפסטיבל קאן ועד דוקאביב. עכשיו הוא גם מועמד לאוסקר ואחרי שנקנה על ידי HBO הוא הגיע השבוע גם ל־VOD של yes דוקו ו־HOT8. זה מתחיל כמו משהו שנראה כסרט טבע המצולם ברחובות ניו דלהי וחושף את שלל בעלי החיים שממלאים את הרחובות — מעכברים, דרך קופים, עבור בפרות ועיזים ועד לציפורים בשמים. אלפי ציפורים מעל דלהי, רובן ציפורי טרף מסוג דיה, שנהנות מהמנהג של המוסלמים בהודו להשליך השמיימה נתחי בשר, שאותם הציפורים תופסות ובכך הם נפטרים ומכפרים על חטאיהם. מעין תשליך הודי. גם העובדה שמטמנת האשפה הגדולה בעולם נמצאת שם עוזרת לשגשוג אוכלוסיית הדיות. אלא שזיהום האוויר הקיצוני בעיר גורם לכך שהציפורים פשוט נופלות מהשמים. וכאן נכנסים לתמונה גיבורי הסרט: צמד אחים שבזמנם החופשי הפכו לווטרינרים חובבים והחלו לטפל ולהציל את הציפורים החולות. אקט החמלה הוולונטרי הזה קורה במקביל למהומות גזעניות אנטי־מוסלמיות שפושות בעיר, ובשיאן ליל פרעות שמותיר עשרות הרוגים. הבמאי שונאק סן מתעד בסבלנות עצומה, ובעין של צלם טבע, גם את המצב האקולוגי החמור, גם את המצב החברתי הבוער וגם את שני האחים ומשפחתם, שמפעל הצלת הציפורים שלהם מגיע לרגע של משבר.
יאיר רוה
