התקציב רשלני ומופקר, אך הוא יאושר בכנסת

מליאת הכנסת צפויה לאשר היום את התקציב המעודכן לשנת 2024. התקציב כולל תוספת עתק בגין המלחמה, אך הוא יאושר ללא הסיפור הפיסקאלי שליווה אותו.

וזו תמצית הסיפור: בשנת 2024 נוציא הרבה כסף והגירעון יגדל, אבל כבר ב־2024 אנחנו מתחייבים להגדיל הכנסות בשנת 2025 ואילך, ואז הגירעון יקטן ואט אט יחס חוב־תוצר יפסיק לגדול ואף יירד.

לסיפור הזה קדמה עלילה מרובת פרקים שבה כלכלני האוצר ובנק ישראל הציעו הצעות אגרסיביות בהרבה, התמודדו עם הצעות פופוליסטיות שביקשו להתעלם מהגירעון בזמן המלחמה, אך בסופה של הדרך המפותלת הזו, ובאופן לא אלגנטי במיוחד, הגיעה הממשלה לסיפור הזה.

הסיפור הזה סופר למשקיעים בישראל, לחברות הדירוג, לכלכלנים, וגם לחברי הכנסת. אך חברי הכנסת, ובעיקר יו"ר ועדת הכספים משה גפני, בחרו לדחות את הסיפור הזה. הדחייה של הסיפור נעשתה באופן אלגנטי, גפני בסך הכל התנגד לחמישה צעדי מיסוי - דיווח על הכנסות משכירות, קיבוע של מס רכישה על דירות, מיסוי סיגריות בדיוטי פרי, מס פחמן, והכרה בהוצאות דלק רק בשימוש בדלקנים.

בסביבתו של גפני מתקשים להבין את גודל האירוע, "הרי אישרנו את הצעד העיקרי, הגדלת המע"מ ב־1%". אלא שזו הסתכלות צרה. אי־אישור החבילה הכוללת משמעה שישראל צועדת למתווה חוב־תוצר הולך ועולה, וכשזה לא אכפת לממשלה ולכנסת, הרי שניתן לחשוב שהמוסדות בישראל לא לגמרי רציניים מבחינה כלכלית.

הביקורת על גפני מוצדקת, הוא הרוויח אותה ביושר, אבל זו טעות להפיל עליו את כל האשמה על כך שהתקציב המעודכן הסופי לשנת 2024 לא מספר את הסיפור הפיסקאלי הבסיסי שציפו ממנו. גפני הוא רק הפרק האחרון בתוך ספר עב־כרס של רשלנות והפקרות שליוו את תהליך בניית תקציב המלחמה לשנת 2024, ואלו מתחילות במשרדי הממשלה ובשריה.

ביממה האחרונה התפתח מעין קרב גרסאות. באוצר ובתקשורת טענו כי הסירוב נובע מכך שכספי "אופק חדש" לחרדים לא הועברו בתנאים הבעייתיים שגפני דרש. לעומת זאת, גפני ודובריו אמרו כי אי־האישור נובע מכך שהיו דיונים ואי־הסכמות ענייניות בוועדה. האמת היא ששני הצדדים צודקים, גפני הביע אי־נחת מחלק מצעדי המיסוי הללו כבר בזמן אמת, במהלך הדיונים בוועדה. אך האוצר ציפה שהוא יבלע את הגלולה בהתאם לסיכום של כבוד שהיה בינו לבין שר האוצר. אלא שהציפייה הזו לא יכלה להיות תוכנית עבודה. אי אפשר לצפות שהכנסת — ועוד ועדה בראשות גפני — תהיה חותמת גומי.

הציפייה הופכת למופרכת במיוחד כשנזכרים בהתנהלות של הממשלה בעת העברת התקציב, כשברגע האחרון הממשלה מגדילה את הקיצוץ הרוחבי בשביל דרישות איתמר בן גביר, מוותרת על ביטול פטורים בלתי סבירים ממע"מ כדי לא לפתוח חזית עם חיים כץ, ומגדילה הטבות מס בשל הבטחות ראש הממשלה שניתנו לפני המלחמה. אז לא סביר שגפני יבחר להיות הילד הטוב היחיד בקואליציה.

באופן עמוק יותר, הצעדים שנכללו בתקציב 2024 היו המינימום הנדרש והיו רחוקים מאוד מההמלצות של הדרגים המקצועיים. הם לא כללו קיצוץ של כספים נוגדי־צמיחה - המצויים בשיעור גבוה בתוך הכספים הקואלציוניים, סגירה של משרדים מיותרים, או תיקון עיוותי מס. הציפייה שדווקא גפני יהיה היחיד שלא יבחר לאתגר את גורמי המקצוע, ויקבל את דעתם שהמינימום הנוכחי הוא באמת הגבול התחתון, איננה סבירה.

הניתוץ שוועדת הכספים וגפני עשו לסיפור הפיסקאלי של התקציב כמעט ולא זכה לתגובה פוליטית־ממשלתית. אומנם, בצעד נדיר, הממונה על התקציבים יוגב גרדוס הופיע בשבוע שעבר בוועדת הכספים והתריע על משמעות אי־אישור הצעדים התקציביים הנוספים. אך קולו היה בודד. לקול של גרדוס לא הצטרף לחץ פוליטי מראש הממשלה ומשר האוצר, וכמובן שלא הוצעו חלופות תקציביות אחרות. נכון לעכשיו, גפני אפילו לא הסכים להתחייב כי הוא יעביר את הצעדים אחרי התקציב.

אישור התקציב ללא הסיפור הפיסקאלי המלא שמתלווה אליו משדר, כמובן, לחברות הדירוג ולמשקיעים כי את ההתחייבויות של הממשלה להעברת התקציב בגלל השליטה של הממשלה בכנסת יש לקחת בעירבון מוגבל. כעת חברות הדירוג יבחנו את התנהלות הכנסת מקרוב, וחוסר האחריות שהתגלה בדיוני התקציב האחרונים מטריד במיוחד, וכדאי להדגים את זה.

שני צעדים שהח"כים התנגדו להם במיוחד הם דיווח על הכנסות משכר דירה וניכוי הוצאות דלק רק באמצעות דלקן. שניהם אינם מגדילים את שיעורי המס או מטילים מס חדש, אלא הם צעדים שרשות המסים הציעה בגלל שהיא יודעת — כמו שיודע כל אזרח מעורב — שבתחומים אלו יש העלמות מס לא מעטות גם בקרב אנשים נורמטיביים. האוצר גם הדגים איך דרישות אלו לא יטילו נטל משמעותי על האזרחים, אך הח"כים התנגדו למהלכים הללו. וכאן חברות הדירוג ישאלו: אם הכנסת לא מסוגלת לאשר צעדים שנועדו להעמיק גבייה ולהילחם בהון השחור וזאת בזמן מלחמה, מה היא כן מסוגלת לעשות?