כתם הפרי: אוי ואבוי לטראנס.ית שעל כוונת השמרנים מקיווי פארמז

אם עוקבים אחרי משפיענים שמרנים ברשתות חברתיות או קוראים באדיקות כלי תקשורת מסוימים עוד עלולים לחשוב שחברי הקבוצה החזקה בחברה הם בני הקהילה הלהט"בית - ובפרט טראנסיות.ים. אפשר ממש לקבל את הרושם שהם קובעי ההחלטות ומעצבי המדיניות, ושהנה הם מעבירים חקיקה שתחייב את כל הבנים ללבוש שמלות ואת כל הבנות ללכת לשרת בשיריון. בעולם הזה, טראנסיות.ים הם.ן לא מיעוט מוחלש שפעמים רבות נאלץ להתמודד עם הוקעה, התעמרות מצד החברה והשלטונות, סובל לא פעם מקשיים נפשיים וכלכליים ניכרים, וכמעט תמיד קרבן לרדיפה מצד שומרי המוסר האנושי מטעם עצמם.

אבל המציאות קשה להדחקה ומדי פעם היא מרימה את ראשה ומזכירה מי כאן באמת המוחלש ומי השולט. הסיפור של קלרה סורנטי, שמביאה NBC News, הוא דוגמה טובה לכך.

סורנטי היא אישה טראנסית וסטרימרית פופולרית בטוויץ' תחת הניק Keffals. ב-5 באוגוסט השנה היא פתחה את דלת הכניסה לביתה בלונדון, אונטריו, ומצאה לחרדתה שוטר שמכוון רובה לראשה. סורנטי נפלה קרבן ל-Swating – פרקטיקת הטרדות וולגרית, במסגרתה המטריד פונה באנונימיות לכוחות אכיפת חוק ומוסר דיווח שווא על סכנה כלשהי בבית הקרבן (למשל, יריות נשמעו ממנו), במטרה לשגר למעונות כוחות ימ"מ.

היו בעבר מקרים שהטרדה כזו הסתיימה במוות או בפציעה חמורה. במקרה של סורנטי, הפונה שלח לפוליטיקאים מקומיים מיילים מזויפים, בהם הסטרימרית מאיימת לכאורה לפגוע ב"כל אדם סיסג'נדר" בבית העירייה. לדברי סורנטי, היא כבר התלוננה במשטרה על הטרדות שספגה, אך זו התעלמה מהתלונות ובחרה להטיל איימה עליה ועל משפחתה, להחרים את המחשבים והטלפונים שלה, להתייחס אליה כגבר ולעצור אותה.

סורנטי שוחחרה בתום חקירה, אבל התקרית היתה רק תחילתו של קמפיין שבמסגרתו היא סבלה ממעקבים ומאיומים באלימות. אחרי תקרית הסווטינג היא נאלצה להסתתר בבית מלון סמוך, אולם בתוך שעות הצליחו החלאות שסימנו אותה לזהות את המלון שבו הסתתרה, אחרי שזיהו את הסדינים הייחודיים שלו מציוץ עם תמונה של החתול שלה - והגיבו בשליחת עשרות פיצות למלון. סורנטי סיפרה ל-NBC News שחשבון האובר שלה נפרץ ומצרכים בשווי מאות דולרים נשלחו למלון. באמצעות הפרצה הצליחו הפושעים גם לקבל את מספר הטלפון, את כתובת המייל ואת הכתובת הפיזית שלה, וכן כתובות פיזיות של בני משפחה (פרקטיקה שמכונה דוקסינג).

סורנטי החליטה אז להימלט לאירופה, אבל גם שם איתרו אותה הרודפים, כשהם מזהים את המלון שבו השתכנה על סמך רמזים שונים משידורי הסטרימינג שלה. אחד מהם צילם את חזית המלון. בהודעה קולית שקיבלה נשמע קול ממוחשב מאיים, "מישהו מיוחד פועל נגדך". "זה סיוט", היא אמרה. "תמיד יש לי ספק באחורי הראש 'מה הם עושים? מה הם מתכננים? האם תהיה הסלמה?'".

קמפיין ההטרדות המפחיד אך היעיל ביותר שעוברת סורנטי אינו מקרי, הוא מתואם ומאורגן באחד המקומות השפלים ברשת: Kiwi Farms - אתר פורומים נטול מגבלות שהפך למוקד משיכה לימנים קיצונים, חובבי קוסנפירציות ותומכי מחבלים (מהסוג הלבן הנוצרי שיוצא לרחובות או לבתי ספר ויורה בהמונים). זאת, בדומה לאתרים כמו 4chan ו-8chan, שגם הם מתהדרים בקהל דומה וגם מהם יצאו בעבר קמפייני הטרדה. למעשה, מייסד קיווי פארמז, ג'וש מון, היה קודם לכן אדמיניסטרטור ב-8chan.

סורנטי עלתה על הכוונת של עלובי הנפש מקיווי פארמז אחרי כמה סרטונים פוופולריים בהם ביקרה חקיקה אנטי-טראנסית שמקודמת במדינות שונות בארה"ב ותקפה עמדות שמרניות ומשפיענים מקוונים בולטים שמקדמים אותן. אחרי שמשתמש טוויץ' שביקר את סורנטי הושעה על ידי הפלטפורמה במרץ (לא ברור האם ההשעיה קשורה לביקורת), פתחו משתמשים בקיווי פארמז פתיל שיחה בנושא סורנטי, שכלל פרסום חומר מיני מפורש עליה, שימוש בשם הקודם שלה וחשיפה של מספר הטלפון ושל כתובות פיזיות שלה ושל משפחתה. הפתיל והאתר הפכו גם למוקד לארגון המתקפות השונות ולזיהוי המקומות שאליהם נמלטה.

המתקפה נגד סורנטי אינה הראשונה מסוגה שיוצאת מקיווי פארמז. למעשה, האתר הפך לזירת פעילות פופולרית לדוקסינג, סווטינג ופרסום סרטוני סטרימינג של מחבלים מהזן הלבן והנוצרי. האתר גם מארח ארכיון נרחב של מידע רגיש על קורבנות משתמשיו, שמשמש להטרדה חוזרת ונשנית שלהם. החלק הידוע ביותר לשמצה בארכיון זה מכונה lolcows ותוקף טראנסים.ות. הוא כולל תמונות של הקרבנות, של משפחה ושל חברים, וכן פרטי קשר של מעסיקים, ומשמש להפצת שמועות על כך שהקרבנות הם פדופילים או פושעים במטרה לגרום לפיטוריהם או לבודד אותם חברתית. לפי דיווח של ווייס. לפחות שלושה אנשים התאבדו אחרי שהפכו למטרות הטרדה של קיווי פארמז. אחת מהם, ליזי וואייט, התאבדה ב-2016 אחרי קמפיין הטרדה בן שבועות, שנמשך גם אחרי מותה.

אף שקיווי הוא הילד הרוחני של אתרי האשפה 4chan ו-8chan, הוא נבדל מהם במאפיין בולט אחד: הריכוזיות שלו. באתרים הצ'נים למנהלים יש מעט מאוד ביקורת או שליטה על פעילות המשתמשים, אבל לדברי פרדריק ברנן, מייסד 8chan שבשנה האחרונה פועל להסרת האתר שהקים, המצב בקיווי פארמז שונה. "האתר מאוד ריכוזי", הוא אמר ל-NBC News. "ג'וש מון יושב בפסגה ומחליט מי יהפוך למטרה ומי לא. הוא יכול למחווק כל פתיל מכל סיבה. בשעה שאתרים כמו 4chan ו-8chan יכולים לייצר סיכונים משמעותיים, מה שמון עושה גרוע יותר כי הוא תוקף אנשים ספציפיים באתר מאורגן יותר".

לפי הדיווח, מון משתתף בקביעות בדיונים על פרטים שמותקפים על ידי האתר, מפרסם תכתובות מייל אישיות ומעודד את הדיונים. בתגובה לפנייה בנושא הוא מסר רק: "העיתונות היא חלאה".

הסיפור הזה מלא בגורמים שהכזיבו ומכזיבים את סורנטי וקרבנות אחרים של קיווי פארמז. המשטרה היא הראשונה והמתבקשת שבהם: המקום שבו נפגשים התוקפים ידוע, זהות בעל האתר גם היא ובכל זאת החקירה בנושא לא הניבה מעצרים או בקשות הסגרה, וזהות התוקפים לא נחשפה גם לאחר שהשוטרים שחקרו את האיומים עברו דוקסינג בקיווי פארמז. המשטרה גם כשלה בלהגן על סורנטי מפני פגיעה אפשרית, והיא נאלצה לברוח למדינה אחרת.

אבל יש עוד גורמים שמתחזקים את מערך הכוחות שמאפשר את ההטרדה המאיימת הזו. ב-NBC News שמים אצבע על אחת מהם - חברת שירותי הענן קלאודפלייר (Cloudflare), שקיווי פארמז הוא בין לקוחותיה. סורנטי ניהלה קמפיין שבו דרשה מהחברה להפסיק לספק לאתר שירותי אבטחה שונים, אולם החברה סירבה. "הפסקת הגישה לשירותים שמגינים מפני מתקפות סייבר היא לא הגישה הנכונה", נכתב בפוסט ארוך ומעיק שפרסמה ביום רביעי שעבר.

מתי כן היתה לקלאודפלייר בעיה? כשהדיווחים התקשורתיים על התמיכה שהיא מעניקה לקיווי פארמז התרבו. פתאום, ימים ספורים אחרי הפוסט שפרסמה, "גילתה" קלאודפלייר שקיווי פארמז הפכה לחממה של "איומים אמינים". "כשקיווי פארמז חשו מאוייים יותר, הם הגיבו בהפיכה ליותר מאיימים", אמר אתמול מנכ"ל החברה, מתיו פרינס, לוושינגטון פוסט באמירה שמצליחה משום מה להזדהות גם עם הצד של התוקפים. "אנחנו חושבים שיש סכנה מיידית".

כלומר, בקלאודפלייר טוענים שממש עכשיו, רק בימים שחלפו מאז פרסום הפוסט שלהם, הסכנה מקלאודפלייר התגברה באופן שמצדיק חסימה ושלא מדובר, למשל, בתגובה ללחץ הציבורי הניכר ולשיימינג המוצדק שעברה החברה. בכל אופן, כתוצאה מהמהלך של קלאודפלייר הגישה לקיווי פארמז חסומה כעת, עם הודעה מטעם החברה שהתוכן באתר מהווה איום חירום מיידי לחיי אדם.

קיווי פארמז. פרי ההסתה | צילום מסך

לכאורה, מדובר בניצחון לסורנטי ולטראנסים.ות בכלל, אבל המקרה דווקא מדגיש את המצוקה של בני הקהילה. סורנטי מגיעה מעמדה חזקה יחסית – יש לה קהל ופלטפורמה להעביר את המסר שלה. ובכל זאת, היא נאלצה לעבור מסכת רדיפה ארוכה ומאיימת, כשבכל שלב הגורמים בעמדות הכוח וההחלטה שיכולים לתת לה תמיכה ולסייע לה מפנים לה את הגב או משמשים ככלי פעיל ביד התוקפים שלה. רק לחץ תקשורתי יוצא דופן הביא להישג כלשהו - וגם הוא קטן במיוחד. קיווי פארמז יכול לחזור לפעילות ברגע שיימצא ספק שירותים חדש. גם אם לא, האנשים שעמדו מאחורי התקיפה נגד סורנטי ואחרים.ות עדיין חופשיים והם יכולים בקלות למצוא בית חדש ולהמשיך ממנו בקמפיינים שלהם.

אי אפשר לסמוך על התגייסות תקשורתית רחבה בכל פעם שמתרחשת תקרית מסוג זה. למעשה, אפשר לסמוך על כך שלא תהיה התגייסות שכזו: רוב מקרי ההטרדה, הדוקסינג והסווטינג, בטח נגד אוכלוסיות מוחלשות, לא מדווחים, לא מושכים תשומת לב תקשורתית ולא מביאים להפעלת לחץ שגורם לתאגידים לשנות את עמדותיהם. הקורבנות סובלים ולפעמים מתים, בשקט. התוקפים מסמנים וי ועוברים למטרה הבאה. ולאף אחד לא ממש אכפת.