"במיליארד שקל בלבד ניתן למנוע מוות המוני"

רעידות אדמה כמו אלה שזעזעו עכשיו את טורקיה וסוריה עלולות לפקוד גם את ישראל, והשאלה אינה אם אלא מתי. למרות זאת המדינה אינה מטפלת בעשרות אלפי מבנים לא מחוזקים באזורים הנחשבים מסוכנים. ישראל אמנם מפעילה כבר 15 שנה תוכניות לחיזוק מבנים, תמ"א 38 ופינוי־בינוי, אלא ששתיהן ננקטות בעיקר במרכז הארץ, ולא ביישובים המועדים על קו השבר הסורי־אפריקאי בשל חוסר כדאיות כלכלית ליזמים.

בדיון שהתקיים לפני כשבוע בוועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת אמר יו"ר הוועדה, ח"כ יעקב אשר, כי את מרב תשומת הלב צריך להפנות כעת לפריפריה, לערים כמו בית שאן, טבריה, צפת, קריית שמונה, עפולה ואילת, הממוקמות על ובסמיכות לקו השבר. אך אמירות כאלה אינן חדשות, ובכל זאת טרם הופנו תקציבים משמעותיים לחיזוק מבנים במקומות שנחשבים לא כלכליים.

מאחר שתמ"א 38 ופינוי־בינוי מבוססות על תמריצים כלכליים ליזמים, היה ברור מלכתחילה שהן לא יהיו רלבנטיות לפריפריה. על רקע זאת כבר ב־2009 נעשו ניסיונות למצוא פתרונות לפריפריה, ואחד הגורמים המקצועיים שבדקו את הנושא היה המהנדס ד"ר אמיר זיו־אב, וזאת לבקשת שר התשתיות הלאומיות דאז עוזי לנדאו. לדברי זיו־אב, הבעלים של "זיו־אב טכנולוגיות" וחבר הוועד המנהל של הטכניון, הוא הגיש בזמנו מתווה לחיזוק מינימלי שיצמצם ככל האפשר מקרי מוות בעת רעידת אדמה, כלומר ההתמקדות הייתה בחיזוק הבניינים המסוכנים בלבד ובאזורים המועדים לכך. מספר הדירות במבנים האלה מוערך ב־35 אלף.

ד"ר אמיר זיו־אב. "אם מתייחסים לרעידת אדמה כאל בעיה אינסופית, אז לא מתחילים לטפל בה" | צילום: יח"צ

"הבעיה של רעידות אדמה היא כמעט אינסופית, וככזו לא נוגעים בה. יש עשרות אלפי מבנים שאין להם פתרון. נכון שיש התקדמות טכנולוגית במערכת ההתרעות, וגם בנושא של תרגולות חילוץ ועזרה לפצועים יש התקדמות וכל הכבוד גם על כך, אבל זה לא יעזור לאותה גברת קשישה שגרה בקומה השלישית בבניין בצפת, וכמובן שזה לא מה שימנע את האסון הבא", מסביר זיו־אב. "המדינה צריכה להשקיע כסף רק באזורים המועדים לרעידת אדמה, ובאזור המרכז צריך לאפשר לתמ"א ולפינוי־בינוי להמשיך לעבוד כרגיל". זיו־אב מיפה את המבנים הדורשים חיזוק, וגם מהם הפחית בניינים בני קומה או שתיים שנחשבים פחות מסוכנים עבור הדיירים. "המבנים המסוכנים הם אותם שיכונים, גושי דירות, שנבנו החל מהקמת המדינה עד שנות השישים והשבעים, ללא מעלית ועל עמודים. אלה מבנים שאין להם חיזוקים כמו פיר מעלית למשל, והם לא יעמדו ברעידת אדמה קשה. אמרתי אז, וזה נכון גם היום, שלא לחזק נגד מניעת נזק אלא רק כדי למנוע התמוטטות כללית. ברגע שזו התפיסה כבר נוכל לצמצם את הבעיה, כי כבר לא נדבר על כל המדינה אלא רק על האזורים המועדים".

בבדיקה של זיו־אב נמצא כי ביישובים המועדים מתגוררים כ־200 אלף תושבים, כשהחישוב הוא כשלושה תושבים בדירה כפול 70 אלף דירות באזורים הללו. ההנחה היא ש־35 אלף מהדירות הן מסוכנות, ומספר הבניינים המועדים הוא 5,000. לדברי זיו־אב, "חיזוק של מבנה ממוצע יעמוד על כ־200 אלף שקל, וכפול 5,000 מבנים מדובר בהוצאה של כמיליארד שקל, שנחשבת זניחה במונחים של תקציב מדינה".

לדבריו, נקודת התורפה בבנייני שיכון ישנים היא העמודים. מניתוח של רעידות אדמה לאורך השנים המסקנה היא כי התזוזה האופקית של המבנים היא זו שמפילה אותם. בהיעדר חיזוקים העמודים נעים לצדדים ואז קורסים, ולכן חשוב למנוע את אותה תנועת מקבילית. הפתרון שזיו־אב מצא הוא חיזוק עמודים המזכיר מעט את תמ"א 38/1, אך מינימליסטי יותר ואינו מוסיף קומות למבנה: "לקשר בין שני עמודים סמוכים בכל אחד מארבעת צידי הבניין, באמצעות קיר מבנה יצוק (או מסגרת פלדה עם אלכסונים), שימנעו את התזוזות האופקיות של הבניין, אשר מהוות את הגורם העיקרי לקריסת הבניין. זה פתרון שמתאים במיוחד לפריפריה כי בגוש דן בגלל השימוש בחניות בחצרות הבתים הפתרון יהיה פחות ישים".