"כששחור מגיע לאתר סקי, אנשים תוהים מה הוא עושה שם"

בכל חורף יוצאת משפחת כהן לחופשת סקי. במשך השנים גלשה באלפים הצרפתיים היוקרתיים וטיפסה על פסגות ההרים המושלגות והנגישות יותר של מזרח אירופה. "אפילו הספקנו לגלוש בכמה אתרים נידחים בפעם האחרונה שטיילנו בארה"ב", מספר אבי המשפחה רועי כהן, אולם למרות שעות הגלישה הרבות מספור שצברו בני המשפחה בעשור האחרון, אחד המחזות שבהם כמעט ולא נתקלו היה של משפחה שחורה הגולשת להנאתה במורד ההר. "כשאני חושב על זה לרגע", מודה כהן, "אפשר להגיד שזה מחזה נדיר לפגוש משפחות שחורות באתרי סקי".

תחושתו לא מנותקת מהמציאות במעלה ההרים. על פי סקר שערכה "התאחדות אזורי הסקי" האמריקאית בשנים 2021 ו־2022, רק 1.5% מהגולשים באתרי הסקי בארה"ב היו שחורים. הרוב המוחץ, כפי שיכול להיווכח כל חובב סקי שעיניו בראשו וראייתו תקינה, הוא של מבקרים לבנים. אלו, כך על פי נתוני הסקר, מהווים לא פחות מ־89% מסך הגולשים, לצד מיעוט מזערי של אסייתים ולטינים, שבשנים האחרונות מגלים את התחום. תמונה דומה לא פחות עולה מכל אתרי הסקי הנפוצים והפופולריים בעולם. סביר להניח שלא תפגשו שם אנשים שחורים, כיוון שהם כמעט ואינם גולשים.

"אף אחד במשפחה שלי לא גולש", מספרת ד"ר אוידה בראון, אורתופדית אמריקאית שחורה וחובבת סקי נלהבת שגדלה במיסיסיפי. "כשאני מדברת עם חברים שחורים על סקי, הם מסתכלים עליי באופן מוזר. חלקם אומרים לי: 'אנשים שחורים פשוט לא עושים סקי'". היא עצמה גילתה את התחום בתחילת שנות ה־90, קצת לפני שהחלה את לימודי הרפואה שלה. הפצת הסקי לקהילות שחורות ואף לבני משפחתה הקרובים הפכה בשנים האחרונות לאחת ממשימות חייה העיקריות. "אני אוהבת את הנוף", היא אומרת, "אני אוהבת את האנשים שם. מבחינתי, אין כמו להיות זו שגולשת ראשונה בבוקר על שלג טרי וחלק".

אבל המציאות מורכבת יותר. קהילות שחורות, בארה"ב וברחבי אירופה, מתקשות להתחבר לתחום משלל סיבות: ראשית, מרבית אתרי הסקי הפופולריים נמצאים במרחק יחסית רב מהמרכזים האורבניים שבהם הן מתגוררות. בנוסף לכך, האתרים לרוב שוכנים בעיירות קטנות ומסוגרות שתושביהן לבנים וממעמד סוציו־אקונומי גבוה, מה שעשוי לייצר תחושת שונות ואף רתיעה בקרב שחורים אשר היו אולי מעוניינים להתנסות בסקי או סנובורד; ולהפך: שכן כידוע, התנשאות ואף גזענות לבנה לא נעלמו מהעולם, ואלו דוחקות גולשים שחורים מאתרי הסקי.

אך יותר מכל, וכנראה גבוה מעל כל הסיבות הללו, מצוי הנושא אשר עשוי להרתיע כמעט כל אדם מן המניין שחפץ לעשות סקי — בין שהוא שחור ובין שלבן — ואלו הן העלויות הגבוהות. "ההגעה לאתרי סקי המרוחקים דורשת קודם כל זמן", טוען הנרי ריוורס, נשיא עמותת "אחוות הגולשים", גוף התומך בקידומם ושילובם של יותר שחורים בענפי ספורט החורף הפופולריים.

"מלבד זמן, גם נדרשת מאדם מסירות יוצאת דופן והשקעה כלכלית בלתי מבוטלת כדי להגיע לאתרי הסקי ולהרים, לשכור או לקנות ציוד סקי, כרטיסים למעליות וכל מה שנדרש כדי לגלוש".

לדברי ריוורס, בעיה גדולה נוספת היתה ונותרה האופן שבו התחום משווק. או אולי יותר נכון לומר, האופן שבו אינו משווק. "האתרים בכלל לא פונים אל קהל שחור", הוא טוען, "נדיר שתראה שחורים שמופיעים בפרסומת לאתר סקי כזה או אחר". לדבריו, כחלק מתפקידו ב"אחוות הגולשים", הוא פועל כדי לפרוץ בדיוק את החסמים הללו. להראות שהגלישה והשלג שייכים לכולם, ללא הבדלי גזע, דת או מין. לא משנה מהיכן הגעת, מה תרבותך ומהם שורשי משפחתך, אתרי הסקי פתוחים ומזמינים את כולם.

המציאות מוכיחה היטב שיש עוד כברת דרך לעבור. "אנשים שחורים עדיין מקבלים מבטים עקומים באתרי סקי", חושף ריוורס, "אנשים עדיין תוהים מה הם עושים שם". ייתכן שהדרך הטובה ביותר, וכך סבורים גם גורמים מהתחום, עוברת דרך הצלחתם הספורטיבית של שחורים באחד מענפי הספורט החורפיים.

ואכן, ספורטאים אחדים כבר יש. במשחקי החורף של בייג’ינג 2022 ייצג, למשל, ריצ'רדסון ויאנו את האיטי. הוא היה הנציג הראשון ששלחה המדינה אי פעם במשחקי החורף, והוא חלק מחבורה מצומצמת מאוד של שחורים שלקחה חלק במשחקים — בעיקר נציגים מאפריקה.

עתה חייבים שהתחום יצמיח רבים כמו ויאנו — שיהפכו למודל — כפי שארתור אש או ונוס וסרינה וויליאמס שימשו בטניס או טייגר וודס בגולף. ספורטאים שישדרו לעולם שאין דבר שאדם שחור אינו מסוגל לעשות או אפילו לנצח בו. ההיסטוריה, לצד השקעה מיוחדת של גופים ייעודיים לנושא, מלמדת שזה בהחלט עשוי לקרות.