המוסדיים הביעו אי אמון בבליץ, ושווי חברת הקטנועים החשמליים התאפס

בתחילת השנה הנוכחית ביקשה חברת הקטנועים הציבורית בליץ, שנסחרת בבורסת תל אביב לפי שווי של 8 מיליון שקל, לשנות את זהות הנהלתה ולהחליף בתפקיד המנכ"ל את מייסד החברה רפאל מוזינסקי (67.9%) ביועץ העסקי של החברה – איתן ורון.

השינוי המבוקש נבע מבעיות שאליהן נקלעה בשנה האחרונה, כאשר סוללות בקטנועים שאותם שיווקה עלו באש ושווי השוק של החברה התאפס, לאחר שרק לפני כשנתיים עמד על למעלה מרבע מיליארד שקל. לכן, הנהלת החברה לא צפתה שבעלי המניות יתנגדו לתנאי המינוי, אולם באספת בעלי המניות, שהתקיימה שלשום, 78% מבעלי מניות המיעוט הצביעו נגדו.

התנגדות המוסדיים עשויה לנבוע מהשכר שביקשו להם ורון ומוזינסקי. עלות השכר של ורון, על פי דיווחי החברה, היתה אמורה להסתכם ב־1.25 מיליון שקל בשנה, ואילו עלות שכרו של מוזינסקי היתה אמורה להסתכם ב־1.54 מיליון שקל בשנה. לעומת זאת, ורון טוען שלא גובה השכר הפריע למוסדיים, אלא המנגנון לשמירה על שיעור המניות החסומות שאותן היה אמור לקבל.

התגמול ההוני שהחברה מבקשת להעניק לוורון כולל מניות חסומות בשיעור של 2.5% ממניות החברה, שיבשילו שנה לאחר ההנפקה ולאחר מכן מדי רבעון. שוויין של האופציות מהווה 345 אלף שקל בהתחשב בשווי החברה. ורון מבקש מנגנון אנטי דילול, שלפיו במידה שהחברה תגייס הון, יתווספו לו מניות חסומות, כך שימשיכו להוות 2.5% מכלל מניות החברה.

ורון הסביר ל"כלכליסט" כי "אנחנו נפגשים עם משקיעים פוטנציאליים ונמשיך להיפגש. אחד היעדים זה לגייס לפחות 3 מיליון דולר. המנגנון שהצעתי מגיע מענף ההייטק. התפשרתי על משכורת שהיא כמעט חצי מהמשכורת בשוק, אבל חשוב לי שיישארו לי האחוזים שסיכמתי עם החברה בתחילה – גם לאחר הגיוס. כנראה שלשוק ההון הישראלי יש הכללים שלו והוא לא מוכן לפתוח את הראש. במובנים מסוימים קשה לו להסכים עם מהלכים שהם לא במשבצת שהוא מכיר והמוסדיים סירבו להקשיב".

כך או אחרת, זו לא הפעם היחידה בחודש האחרון שהמוסדיים מביעים אי אמון במהלכים שבליץ מנסה להעביר. בתחילת השנה ניסתה בליץ לגייס הון על רקע מצבה הפיננסי האתגרי ויצאה בהנפקת זכויות לבעלי המניות במטרה לגייס מיליוני שקלים. הנפקת הזכויות הסתיימה בגיוס של 2.27 מיליון שקל בלבד, כאשר הרוב המוחלט של ההון שגויס, כ־2 מיליון שקל, הגיע מבעל השליטה מוזינסקי. מוסדיים שהשקיעו בעבר בחברה, כמו מור גמל (11.5%) והפניקס (6.9%), בחרו שלא להשתתף בגיוס.

בליץ, שמפתחת קטנועים לשימוש אינטנסיבי ללקוחות כדוגמת חברות משלוחים, נוסדה ב־2012 בידי מוזינסקי והגיעה לשוק ההון בסוף שנת 2020, כאשר התמזגה לתוך השלד ענבר גרופ פיננסים. המיזוג נעשה לפי שווי של 60 מיליון שקל לבליץ, אולם מיד לאחר מכן שווייה החל לנסוק, ובשיאה, באוקטובר 2021, הגיעה החברה לשווי של כמעט 260 מיליון שקל על רקע דיווחים בשוק שלפיהם קיבלה הזמנות של עשרות קטנועים באירופה. בנוסף, משיחות עם מקורבים לחברה עולה כי שוק ההון תמחר את האפשרות שבליץ תמוזג לאחת מענקיות הקטנועים העולמיות.

אלא שהאופטימיות לגבי בליץ היתה קצרה. בשנתיים האחרונות צללה המניה בכ־98%. שנת 2023 היתה קשה במיוחד לבעלי מניות החברה עם ירידה של 83%. שיא המשבר בחברה הגיע בתחילת פברואר, כאשר הסוללות בדגמים הישנים יותר של קטנועי החברה עלו באש.

על פי ורון, "הדבר המשמעותי זה ללמוד ולשפר. לבליץ היו תקלות בדור קודם של סוללות וזה גרם לעצירה של הפצת סוללות. אבל אני רואה את זה כשכר לימוד. זה אחד הנכסים שיש כיום בחברה. שוק ההון מצפה לראות רק הצלחות, אבל בחברות הטכנולוגיה זה לא תמיד ככה. גם חברות מצליחות עברו דרך כישלונות טכנולוגיים".

בליץ חוותה גם ירידה במכירות, עוד טרם משבר הסוללות. הכנסות החברה ממכירות במחצית הראשונה של 2023 הסתכמו ב־3 מיליון שקל לעומת 3.4 מיליון שקל במחצית הראשונה של 2022. הפסדי החברה גדלו ל־7.8 מיליון שקל לעומת 7.4 מיליון שקל במחצית הראשונה של 2022.

למרות האופטימיות של ורון, בפני בליץ עומדים אתגרים עצומים, שיקשו עליה לרכוש מחדש את אמונו של שוק ההון הישראלי. בענף שבו היתרון לגודל הוא ברור, החברה תתקשה לשווק את קטנועיה בחו"ל מול מעצמות בתחום כמו קימקו, סאן יאנג ופיאג'ו.

גם בישראל החברה צפויה להיתקל בקשיי מכירה, כאשר היבואנים הוותיקים יצטרפו ליבוא קטנועים חשמליים. גם התפיסה כי חברה ישראלית קטנה בגודל של בליץ יכולה להיות אחראית באופן כולל על ייצור ושיווק בענף כלי רכב היא לכל הפחות יומרנית. חברות שרוצות להוביל צריכות להציג דגמים חדשים מדי שנה כדי לעמוד בקצב של השוק ולהמשיך ולסקרן את הרוכבים. כיום שוק ההון סבור כי מדובר בתרחיש בעל אפשרות מימוש אפסית.