"למדנו בקורונה שאפשר למכור בלי רשתות הספרים. עכשיו יש לנו חנות משלנו"

תריס מתייפח, אוטובוס מת, אלנבי. הרחוב התל־אביבי הישן והמעושן הזה היה תמיד גם רחוב של ספרים. חנויות ספרי יד שנייה, ספרים ברוסית, בספרדית, באנגלית, לפני 12 שנים נפתחה גם החנות העצמאית המגדלור, ועכשיו מצטרפת לרחוב חנות ספרים חדשה ושמה רידינג.

רידינג, הממוקמת מול שוק הכרמל ונראית כמו חלק מההתחדשות של אלנבי, היא תוצאה של שיתוף פעולה בין חמש הוצאות ספרים קטנות עד בינוניות, עצמאיות בשטח: אפיק, בבל, פרדס, טל מאי ותמיר. בחנות נמכרים ספרי ההוצאות הללו, לצד ספריהן של הוצאות קטנות נוספות, אבל בהמשך יימכרו כנראה גם ספרים של שאר ההוצאות - גם הגדולות.

בימים שמדברים בהם על התמעטות קהל הקוראים, על חנויות ספרים עצמאיות שהולכות ונעלמות מהנוף, ועל מאבקים בין ההוצאות לרשתות על אחוזי הנחה, פתיחה של חנות ספרים חדשה נראית כמו מעשה אמיץ ומאוד אופטימי.

"הזרעים של זה נטמנו בתקופת סגרי הקורונה עם הקולקטיב הספרותי", מספר דוד גוטסמן, מו"ל הוצאת פרדס. "ההוצאות הקטנות החליטו להתאגד ולעשות כל מיני פעילויות מכירה ביחד. ומתוך הצורך המשותף לנו החלטנו עכשיו גם להקים חנות. ברשתות אין לנו כמעט מקום. אנחנו צריכים להסתפק במרווחים הקטנים שנשארו בין שלוש ההוצאות הגדולות, כנרת, ידיעות ומודן. הן נלחמות ביניהן על מקום בחנות ועושות את זה בצורה הכי פרימיטיבית שיש: הזרמה אינסופית של ספרים לחנויות, כדי לתפוס מקום. זה לא שהן נגדנו, אבל יוצא שאין לנו כמעט מקום שם".

ויש כמובן עניין ההנחות שמבקשות הרשתות מן המו"לים, שמגיעות לפעמים עד 80% ממחיר הספר. לאחרונה הגיע הדיון לשיא עם הסכסוך בין מודן לסטימצקי. "אנחנו סובלים מאותה הבעיה", אומר גוטסמן, "התקבולים על המכירה ברשתות ממש קטנים, ואילו בחנות שלנו חלוקת הרווחים אחרת - חצי לחנות וחצי למו"ל. אנחנו קובעים את המחיר, הספרים מוצעים בהנחות של 30%-20%, אבל לא במבצעים". לשם דוגמה, מחיר ספר ממוצע של הוצאת פרדס בחנות עומד על 70-50 שקל.

בימים אלה מנהלים בעליה של רידינג משא ומתן עם הוצאות הספרים הגדולות, וכבר עכשיו נמכרים בה ספרים של מודן וכתר. "התנאים יהיו אותם תנאים לכל ההוצאות, חצי חצי", אומר גוטסמן. "אנחנו רוצים שיהיה מגוון. ומכיוון שאנחנו רוצים שהספרים בחנות יהיו איכותיים, אנחנו עושים לקטורה".

איך מנהלים חנות בבעלות קולקטיבית? איך מתקבלות החלטות? איך מתחלקים הרווחים?

"כל מו"ל מקבל 50% ממכירת הספרים שלו ו־50% נשארים בחנות לאחזקה שלה. כרגע החנות עדיין לא רווחית, אבל ההכנסות הולכות וגדלות בכל חודש.

"באשר לניהול אנחנו מחלקים בינינו תפקידים, כל אחד ממילא מתעניין בנושאים אחרים. אפשר לראות את זה לפי אופי ההוצאות: דורית תמיר (הוצאת תמיר) מתעניינת בספרות נשית, ספרי מתח וספרות אירוטית, מאירה פירון (טל מאי) מתרכזת בספרי ילדים ונוער, אני ועמית רוטברד (בבל) מתעניינים במדעי החברה ופילוסופיה, ויפתח אלוני (אפיק) מתעניין בספרות מקור. אין כמעט התנגשויות. זה לא קל, עסק אחד עם חמישה ראשים, אבל בינתיים אנחנו מסתדרים יפה, משתדלים לעשות פגישות שבועיות בזום לפחות, ומגיעים ברוח טובה. זה אפשרי".

עלות ההקמה של החנות היתה כ־100 אלף שקל, שהתחלקו בין חמשת המו"לים. "מה שיכולנו עשינו במו ידינו. היה יום שבאנו ובנינו את שולחנות התצוגה. את כל התכנון והעיצוב של המקום עשה הארכיטקט שרון רוטברד מבבל. ויש עוד מה לעשות - יש הוצאות שאנחנו במו"מ איתן, אין לנו עדיין אתר אינטרנט, אני בא הערב לתלות על המדפים שלטים עם הקטגוריות של הספרים".

החנות עשויה להעמיד תחרות לחנויות העצמאיות הוותיקות יותר, כמו המגדלור וסיפור פשוט.

"זה צעד שנועד לחזק אותן ולתת להן עוד כוח. אנחנו בשיח איתן כדי שלא נדרוך על הרגליים אחד של השני, שלא יפסידו מכירות בגללנו. המטרה היא לחזק את הענף של החנויות העצמאיות".

האם רידינג מבשרת על עידן חדש של חנויות ספרים סלקטיביות? לפני כשנה פתח אוריאל קון, מו"ל תשע נשמות, חנות שמוכרת את ספרי ההוצאה ומארחת השקות שלהם. גם יפתח אלוני עשה את זה עם אפיק לפני כמה שנים. היות שבסטימצקי קשה כרגע למצוא כותרים מובילים של מודן וכתר, והיות שבצומת ספרים מלכתחילה יש עדיפות היסטורית לספרי כנרת ומודן (שמחזיקות בצומת ספרים) - ייתכן שיגיע שלב שבו חנויות הספרים יפסיקו להיות כלליות ולהציג את כלל ההיצע, ויהפכו אט אט סלקטיביות יותר, לפי אינטרסים מסחריים ותחומי עניין.

"אין לנו ברירה אלא להמציא את עצמנו מחדש", אומרת עמית רוטברד, המו"לית של בבל. "אין לנו גב כלכלי. יכול להיות שחנויות הספרים יהפכו לגלריות, שכל אחת מציגה אוסף ספרים שבחרה, ולא את כלל הספרים. החנות הזאת היא בראש וראשונה בית להוצאות לאור, והאורחים הכי רצויים הם ההוצאות הקטנות שיש להן הרבה קשיים בשיווק והפצה - הבא להבא, לוקוס, אפרסמון, רות, בלי־מה".

רוטברד מדברת על לחץ שנוצר מלמטה - יש ספרים, והם צריכים איכשהו להגיע לקהל הקוראים. "החנויות העצמאיות הולכות ונסגרות, סטימצקי וצומת הן דואופול ומוכרות הרבה מוצרים מלבד ספרים, וכבר אין מקום לספרים. אנשים ממשיכים לכתוב ולרצות לשנות את העולם או להשפיע עליו או לנהל איתו דיאלוג דרך טקסטים. ובנוסף, עם כל הטכנולוגיה המתקדמת, קל יותר להוציא ספרים. אז נוצרים ספרים.

"אנחנו בבבל מוציאים 15-10 ספרים בשנה. זה לא הרבה, וכשיוצא ספר אנחנו רוצים שיקבל את מקומו בעולם. הוא צריך נראות, צריך שיח עליו, צריך זמן להתקבל. ספר שיעמוד על המדף חודשיים לא יחמיץ כמו חלב. היו הרבה ניסיונות הירואיים של הרבה גופים בענף להאריך את חיי המדף. היה חוק הספרים שבכל זאת בוטל. היתה ועדה שניסתה לטפל בבעלות הצולבת של הרשתות שמחזיקות גם הוצאות ספרים. זה לא עזר. ואז באה הקורונה. כל ההוצאות הגדולות סגרו את שעריהן, החנויות נסגרו, אבל דווקא ההוצאות העצמאיות פרחו, כי הן תמיד השקיעו במכירה מקוונת, וחל גידול במכירות המקוונות. זו היתה הפתעה גדולה לכולם. ראינו שאפשר לחיות בלי הרשתות".

וכך נולד הקולקטיב הספרותי, התארגנות של הוצאות ספרים קטנות ליוזמות של אירועי מכירה. "יש המון קולגיאליות בין העושים במלאכה בענף הספרים", אומרת רוטברד. "עשינו קריאה ספונטנית לכל החברים ונוצרה קבוצה, שכל מה שמאחד אותה זה השם ועמוד הפייסבוק והרצון הטוב. כך יצאנו למבצעי מכירות בכל הארץ, והשיא היה שבוע הספר האלטרנטיבי, שהתקיים כבר פעמיים. לא יכולנו להסכים לתנאים של איגוד המו"לים למחירים ולמיקומים של הדוכנים שלנו בירידים הגדולים, אז עשינו שבוע הספר משלנו. בראשון השתתפו 14 הוצאות, ובשני קרוב ל־30. וזה היה שבוע הספר מהמוצלחים והרווחיים של כולנו. הבנו שאי אפשר לשנות את השוק מבפנים, אי אפשר להגיע להסכמות עם הרשתות, אז החלטנו לזוז הצידה ולעשות מעשה".

ההשקה של רידינג התקיימה בשבוע שעבר, והחנות כבר הולכת ומתבססת, מארחת אירועי ספרות. "ספר נושא משהו גדול בהרבה מהרעיון של מוצר, ולכן אני שואף לכך שרידינג תהיה הרבה יותר מחנות ספרים", אומר המו"ל והיזם שמניע את הדברים, יפתח אלוני. "היא תהיה מקום לחוויה ספרותית שמתחילה באופן שבו המקום עוצב, האופן שבו מונחים הספרים ופינות הישיבה, כחלק מהמרחב החברתי והיחסים עם הקהילה.

"הייתי רוצה שכל מי שייכנס לרידינג ירגיש משב רוח בנשמה, גם אם קל שבקלים. נדמה לי שמשהו השתבש ביחסים של קוראים עם הספרות, לבטח ספרות המקור. איכשהו התנמך החשק לקרוא. כמי שחוויית הכתיבה והקריאה היא ליבת עולמו, רידינג הוא מעשה כולל עבורי, אבן בפאזל שמתווסף לאפיק ולפרויקט הסיפור הקצר - מעבורת, שאולי ישיב קצת רוח במפגש של הספרות עם הקוראים".