מדינה בלי הסכמות: הפוליטיקה הישראלית לא יודעת להתפשר

הפחד לצאת פראייר. אם יש משהו שהחברה הישראלית שכחה איך לעשות זה להגיע לפשרות והסכמה. לכן כשהנשיא מטיל את כל כובד משקלו לקריאה להידברות והסכמה – הצדדים לא מצליחים אפילו להסכים על הקפאה של החקיקה. יכול להיות שזה קשור לתכונה ישראלית אחרת, שלפי המחקר היא מאוד ייחודית לנו – הפחד הקמאי לצאת פראייר.

בגין דרש חוקה. אחת הסיבות לכך שהגענו למשבר החוקתי החמור בתולדותינו היא שלישראל אין חוקה. הבחירות הראשונות בינואר 1949 היו בכלל לאספה מכוננת, כלומר לגוף שיחבר חוקה, אבל לקח לאספה המכוננת ארבע ישיבות בלבד לוותר על המשימה ולהפוך את עצמה לכנסת הראשונה. חרות, בראשות מנחם בגין, דרשה חוקה, אבל בן-גוריון התנגד לחוקה מחשש שתכבול את ידיו. המפלגות החרדיות התנגדו מחשש שהיא תכפה שוויון בין יהודים ללא יהודים ובין נשים לגברים. במקום זה הוחלט שהכנסת תחוקק חוקי יסוד בודדים שיצטרפו לחוקה.

שכחו את הליבה. חוקה היא בעצם אמנה חברתית שמסדירה את כללי המשחק בחברה. בהיעדרה, האמנה החברתית המפורסמת ביותר של ישראל היא מכתב "הסטטוס קוו", ששלח דוד בן-גוריון לראשי אגודת ישראל ב-1947 כדי שהם לא יתנגדו להקמת המדינה. הוא התחייב בין היתר שהשבת תהיה "יום המנוחה החוקי", יוגש אוכל כשר במטבחים ממלכתיים, ותובטח אוטונומיה לחינוך החרדי. הסעיף היחיד במכתב שלא מקוים היום הוא שהחינוך הפרטי ילמד את תוכנית הליבה.

לא מאמינים בפיוס. הנה שורה של אירועים טראומתיים בתולדות המדינה שאחריהם לא היה כל ניסיון משמעותי להגיע לפשרה ופיוס: משבר השילומים, מהומות ואדי סאליב, מחאות הפנתרים השחורים, הסכמי אוסלו, מהומות אוקטובר, ההתנתקות. אין מה לומר, אנחנו לא מאמינים בפיוס.

גני ילדים חינם. יש אירוע שאחריו כן נעשה מאמץ כזה. אחרי מחאת האוהלים ב-2011 הוקמה ועדת טרכטנברג לצדק חברתי. אחת ההמלצות הבולטות שלה שיושמו היתה גני ילדים חינם בגילי 3-5. אלא שמשבר האוהלים עסק בתחושה של הדור הצעיר שאין לו סיכויים לחיים הוגנים, ולא בקרעים החברתיים הגדולים.

בג"ץ יזם אמנה. הסטטוס קוו בין חילונים לדתיים קרס מזמן. כל צד כרסם אותו בדברים שבשטח שלו, למשל חילונים פתחו חנויות בשבת, והחרדים סגרו רחובות בשבת. ב-1996, בשיא הוויכוח על סגירת כביש בר-אילן בירושלים לתנועה בשבת, יזם בג"ץ הקמת ועדה בראשות צבי צמרת, שנפטר לאחרונה, אז מנכ"ל יד בן צבי, וביקשה מפורשות שהיא תנסה לגבש אמנה חברתית חדשה. הוועדה המליצה על שורה של צעדים, למשל הפעלת קווי מוניות שירות בשבת בירושלים. אבל ההמלצה היחידה שיושמה היתה סגירת כביש בר-אילן לתנועה בשעות התפילה בשבת.

צניחה במפלס הכינרת. באוקטובר 2001 חתמו 56 אישי רוח יהודים מכל הזרמים על אמנת כינרת, מעין ניסיון ליצור מגילת עצמאות מעודכנת. אף שזה היה בדיוק שנה אחרי מהומות אוקטובר, לא שותפו אישים ערבים. האמנה קובעת בין היתר ש"קיים צורך חיוני לחדש את רוח האחווה הישראלית על בסיס שוויון הזדמנויות וצדק חברתי. על ישראל לאחות את השסעים המבתרים אותה". כן נאמר בה ש"אנו רואים בישראל את ביתנו המשותף ומתחייבים לעשות את שנכון לעשות להבטיח את קיומו ואיתנותו". טוב, זה לא כל כך עבד.

70% זה לא מספיק. היום השיח עוסק במלחמת אחים, אבל ב-2013 הוקמה פה ממשלת אחים, שבה ישבו יחד נציגי הציונות הדתית והמרכז החילוני. הממשלה הוקמה סביב ברית האחים בין יאיר לפיד לנפתלי בנט, שסירבו להיכנס אחד בלי השני. שני הצדדים הסבירו שהם מסכימים על 70% מהדברים ומעדיפים להתמקד בהם. בפועל התגלו סדקים בברית עוד לפני שנתניהו פיטר את לפיד, למשל בשאלה האם יועבר חוק ברית זוגיות (נישואים אזרחיים חלקיים) או הצהרת לפיד ש"הכסף נמצא בין יצהר לאיתמר".

כותל הדמעות. פעם אחת בשנים האחרונות הושג הסכם פשרה אמיתי. ראשי הרפורמים והקונסרבטיבים הגיעו להסכם עם ראשי המפלגות החרדיות על הסדרי התפילה בכותל בהסכמת הרבנים. נקבע שהרחבה החליפית בדרום הכותל תוגדל ותוקם לה מועצה שבה ישבו נציגי הזרמים המתקדמים. בתמורה יופסק מאבק הזרמים ונשות הכותל לתפילה ברחבת הכותל הוותיקה. אלא שפרצה ביקורת ציבורית חריפה בציבור החרדי והחרד"לי על ההכרה ברפורמים ובקונסרבטיבים. זו קיבלה ביטוי גדול באתרי האינטרנט החרדיים, והפוליטיקאים החרדים נסוגו. זה גם לימד אותם שעם כל הכבוד להסכמה בעם – המחיר הציבורי כבד.