מאות אלפי ישראלים ללא חשמל? אגירת אנרגיה יכולה למנוע זאת

בשעות הצהריים הלוהטות של יום שישי האחרון מצאו עצמם 300 אלף ישראלים ללא חשמל. כיבוי האורות והמזגנים לא התרחש בגלל שיאי ביקוש לאנרגיה, שכן אלו לא נרשמו. אך שורה של תקלות במשק החשמל, לצד ניהול קלוקל, הותירו לשעות בודדות תושבים רבים בעלטה ובחום.

כשהאור כבה, בלט בהיעדרו פתרון אחד שהולך ותופס תאוצה בעולם וייתכן שיכול היה למנוע את המשבר הנקודתי, שעשוי לחזור על עצמו בעתיד — אגירת אנרגיה. זו מאפשרת בעיתות חירום לפרוק אנרגיה במהירות מסוללות גדולות אל רשת החשמל, ולהתגבר על המשבר. אך בזמן שהעולם כבר דוהר קדימה, ישראל משתרכת שוב מאחור.

גופי השקעה כמו בלקרוק, UBS ונוספים רודפים לאחרונה בתנופת השקעות אחרי פרויקטי אחסון אנרגיה דווקא בבירת הנפט של ארה״ב — טקסס. החברות ממהרות לנצל את התשואות הגבוהות במדינה, שבשנה שעברה היתה אחראית ל־31% מהפרויקטים שנוספו לשוק אגירת האנרגיה בארה״ב, והמדינה עצמה מרוויחה נדבך של ביטחון אנרגטי — בשנת 2021 קרסה רשת החשמל של טקסס בשל מזג אוויר קיצוני בחודש פברואר. היא הותירה מיליונים ללא חשמל למשך ימים, ו־246 תושבים מתו כתוצאה מכך.

שילוב של מתקני אגירה בקנה מידה גדול והרחבה מהירה של אחסון אנרגיה בסוללות יכולים לסייע במניעה של טרגדיות עתידיות דומות, שכן כאשר מתקני ייצור חשמל גדולים אינם זמינים — אפשר יהיה להשתמש באופן מיידי בחשמל שנאגר בסוללות.

טקסס, כמובן, אינה היחידה שמזהה את הפוטנציאל הגדול של שוק אחסון האנרגיה הצומח. בהוואי ייתכן, כי חוות אחסון תחליף בקרוב את תחנת הכוח הפחמית האחרונה ששנסגרה בשנה שעברה. בסמוך לתחנה, כבר נבנה פרויקט אחסון אנרגיה בקיבולת של 565 מגה וואט שעה.

בבלגיה החל לפעול בסוף השנה שעברה מתקן אחסון האנרגיה הגדול ביותר באירופה, שבכוחו לאחסן 100 מגה וואט שעה, ובבריטניה הושלמה הקמתו של מתקן האחסון הגדול במדינה — 99 מגה וואט שעה (היקף המאפשר ל־4,000 בתי אב לצרוך חשמל לאורך שעות השיא של יום שלם) — בהשקעה של 38 מיליון דולר. לצידו פועלים או נמצאים בהקמה במדינה 729 פרויקטים בהיקף של יותר מ־16 ג׳יגה וואט.

בגרמניה יחל לפעול בשנה הבאה פרויקט אחסון בהיקף של 235 מגה וואט בהשקעה של 140 מיליון יורו, ובאונטריו שבקנדה הוכרז על הקמת פרויקט של 250 מגה וואט, מספיק כדי לספק צרכיה של עיר בת כ־180 אלף תושבים ולצמצם את השימוש של האזור בגז מזהם באופן המשתווה להורדה של 40 אלף מכוניות מהכביש.

שוק אחסון הסוללות מצוי עדיין בתחילתו בעולם אך הוא צומח במהירות וצפוי להפוך לשחקן משמעותי מאוד במעבר לאנרגיה מתחדשת ובעיצוב שוק האנרגיה העתידי. הנה דוגמה אחת: עד סוף 2022, לסין היתה קיבולת אחסון אנרגיה חדשה הכוללת של 8.7 ג'יגה וואט — עלייה של יותר מ־110% משנה לשנה. עד שנת 2025 תקים המדינה 30 ג׳יגה וואט של אחסון, עלייה של פי 8 מהקיבולת כיום. בארה״ב השנה, הכמות המותקנת של מערכות אחסון אנרגיה בקנה מידה גדול בסוללות צפויה להכפיל את עצמה, ויותקנו בה 65 ג'יגה וואט אחסון בחמש השנים הקרובות.

לצד אנרגיה מתחדשת, שדרוג רשתות ואחסון אנרגיה מהווים כעת יותר מ־80% מסך ההשקעות במגזר החשמל בעולם, לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA). רק לפני שנים בודדות, אחסון אנרגיה בסוללות בקנה מידה גדול היה נחשב ליקר מכדי לצמוח לקנה מידה משמעותי במהירות. אך אם לפני שנים בודדות אחסון אנרגיה היה רעיון יקר מאוד, בשנים האחרונות המחירים הולכים ויורדים — מ־1,200 דולר לקילוואט־שעה (קוט"ש) של אחסון בסוללות ליתיום־יון ב־2010 ל־151 דולר בלבד ב־2022. במבט קדימה, סוכנות האנרגיה הבינלאומית צופה כי קיבולת האחסון המותקנת הגלובלית תתרחב ב־56% בשנים הבאות ותגיע ליותר מ־270 ג׳יגה הרץ עד 2026.

כחלק מהמאמץ העולמי להפחית את פליטות גזי החממה במסגרת המאבק במשבר האקלים, החלו בשנים האחרונות ובעיקר בשנה החולפת מדינות רבות להציע כלי תמרוץ שונים כדי להזניק קדימה את שוקי האנרגיה המתחדשת וכך גם את שוקי האגירה. יתרונם הסביבתי בכך שהם משכללים באופן משמעותי את יעילות האנרגיות המתחדשות ומאפשרים להשתמש בהן לאורך כל שעות היממה — בדומה לתחנת כוח דלקית.

בארה"ב, כחלק מהחוק להפחתת האינפלציה, מוצע זיכוי מס של יותר מ־20% לחברות ויחידים המשקיעים במערכות אחסון אנרגיה. לצד תמרוץ השוק בהטבות מס. באיחוד האירופי מפשטים את הבירוקרטיה עבור הסקטור ומאפשרים לו להתפתח במהירות. תוכניות תמריצים המעודדות ייצור סולארי הכולל סוללות, קיימות גם ביפן, הודו, אוסטרליה ומדינות נוספות.

מערכות אחסון אנרגיה חיוניות למיצוי מלוא הפוטנציאל של אנרגיה מתחדשת. בעוד שהרוח לא תמיד נושבת והשמש לא תמיד זורחת, אגירת אנרגיה מאפשרת לייצר יותר כשאפשר, לאגור בסוללות ולפרוק את החשמל אל הרשת לפי דרישה. לכן ככל שיתווספו יותר מקורות אנרגיה מתחדשת לרשת, כך יידרשו עוד פתרונות אגירה.

אגירה היא המפתח לאספקת חשמל אמינה לא רק ככל שזה נוגע לאנרגיות מתחדשות; היא מאפשרת לייצב את תדר החשמל: אם מערכת החשמל חווה חוסר איזון בין עומס הייצור לבין הביקוש, סוללות (בניגוד לתחנות כוח), יודעות לפרוק לרשת במהירות אנרגיה או לקלוט עודפים, ובכך למנוע התפתחות עלטה — הפסקת חשמל שאינה ניתנת לתיקון. בכך, הן מאפשרות גמישות רבה, ומגדילות את יכולתה של רשת החשמל להתמודד עם מצבי קיצון.

יתרון נוסף של מערכות לאגירת אנרגיה, הוא היכולת שלהן לקצר את הדרך למעבר לאנרגיה מתחדשת; מעבר לקליטת עודפי ייצור, הן מאפשרות לחבר מתקנים לרשת גם באזורים שבהם יש גודש ברשת כתוצאה מעודף ייצור סולארי. כך, ניתן לחבר מתקנים במקביל להמשך פיתוח של רשת החשמל. זה אתגר משמעותי מאוד נוכח הגידול העולמי בביקוש לחשמל והצורך לשדרג את הרשתות הקיימות והמוגבלות, המשנעות חשמל מתחנות כוח או נקודות ייצור, לבתי הצרכנים.

ישראל אמנם מתגאה בהיותה סטארט־אפ ניישן ומכריזה שתהפוך למדינת "אקלים טק" ממנה תצא בשורה עולמית — אך בכל הנוגע לאנרגיה מתחדשת או אימוץ של טכנולוגיות אנרגיה שכבר פועלות בעולם — היא מדדה הרחק מאחור. בזמן שמדינות כמו גרמניה, ספרד, אירלנד ודנמרק הפיקו יותר מ־30% מהאנרגיה שלהן משמש ורוח בשנה שעברה, ישראל הצליחה לייצר בקושי 10% של אנרגיה מתחדשת בהתבסס על אנרגיה סולארית, יעד שהציבה לשנת 2020. כשהעולם כבר מתקדם לטכנולוגיות אגירה, יזמים נאלצים בישראל להתמודד עם בירוקרטיה מיותרת ואסדרות מבולבלות, או כאלה שתועלתן מוטלת בספק.

ישראל זיהתה את הצורך בשילוב אגירה וכבר ב־2016 רשות החשמל פרסמה קול קורא לקראת פרסום מכרז לאגירת 30 מגה וואט שעה, אך המכרז עצמו לא פורסם מעולם. זה היה טרום הרפורמה במשק החשמל והרשויות התקשו להשיג מידע שהיה מצוי בבלעדיות בידי חברת החשמל.

ב־2020 פורסמו שני הליכים תחרותיים למתקנים סולאריים משולבי אגירה בסוללות במתח גבוה, בהליכים אלו זכו יזמים במכסה של כ־770 מגה וואט להקמה עם הספק אגירה שמתקרב ל־3,000 מגה וואט שעה. "זה הספיק כדי לייצר הד בינלאומי ולהביא לכאן גופים מהעולם שבחנו כניסה לישראל", מספר איתן פרנס, מנכ"ל איגוד האנרגיה הירוקה. "המטרה היתה להקים מתקן סולארי משולב אגירה שיודע לעבוד גם בערב. בדיעבד, המחיר שנקבע בהליכים אלו היה נמוך מדי והיום יש בישראל עשרות מגה וואטים של אגירה בלבד. חברת חשמל איחרה בפרסום תשובות חיבור לרשת למתקנים האלו במשך שנה ויותר ובגלל ויכוחים אינסופיים עם הרשות, במקום 30 יום שהוגדרו לה המכרזים התעכבו, נכנסנו לתקופת הקורונה, מחירי הליתיום (עליהם מבוססות הסוללות) זינקו, הריביות ושער הדולר התייקרו — והמכרזים קרסו כמעט כולם".

ב־2021, צעד משמעותי כמעט קרה: רשות החשמל הודיעה על הליך תחרותי לאגירה ברשת ההולכה. כלומר, הקמת חוות אגירה גדולות שמתחברות לרשת ובשעת חירום, כמו זו שראינו בשישי האחרון, יאפשרו למנהל המערכת יכולת לפעול במהירות. אולם למרות ההמתנה הארוכה בשטח, רשות החשמל לא התקדמה ולא פרסמה את ההליך התחורותי עד היום.

כך או כך, יזמים המעוניינים להקים היום חוות אגירה גדולות או להציב מתקני אגירה ליד מתקנים סולאריים קרקעיים ייתקלו בחסם פיננסי משמעותי — רשות מקרקעי ישראל (רמ"י): מתקן סולארי משלם לרשות מחיר אחיד של 20 אלף שקל לדונם, אך דינם של מתקני האגירה אחר עליהם להפריש 70 אלף שקל למגה וואט שעה. ״אף אחד לא מבין איך הם הגיעו למחיר הזה, אבל בפועל זה יכול להפוך פרויקטים ללא כלכליים״, אומרים בשוק. אם פרויקט אגירה של 100 מגה וואט שעה דורש שטח של 2 דונם, יזמים ישלמו לרמ״י כ־7 מיליון שקל עבור הקרקע.

לפני כחודשיים, פרסמה רשות החשמל גם אסדרה לשילוב סוללות אגירה במתקנים פוטו־וולטאיים על גגות. אלה מתקנים קטנים שמשמשים פתרון אולטימטיבי להרחבת השימוש בסולארי וגם מעניקים תגובה מהירה למשק האנרגיה עצמו, שכן בפרויקטים שמשך הקמתם קצר. כשהוצג השימוע בזום בפני יזמים, אלה הבהירו שזו אסדרה לא אטרקטיבית עם תשואה חד ספרתית, שלא תשנה באופן מהותי את המצב בישראל. התשואה נמוכה במיוחד ככל שהגג גדול יותר, אף שהרשות ביקשה באסדרה זו לתת מענה לגגות הגדולים.

ברשות החשמל שיפרו מעט את התעריף ובחרו להתקדם עמה בכל זאת. האסדרה גם לא משקפת את הסיכונים שאותם ייקחו על עצמם היזמים, עם טכנולוגיה שבעולם דווקא זוכה להגנות ינוקא כדי להתקדם. ״האסדרה מתעלמת לחלוטין מהמצב של השוק. גם התשלום שהיזמים יקבלו על האגירה יופיע אצלם בחשבון הבנק פעם בשנה, בינואר, ובלי הצמדה למדד. ככה נראית אסדרה שלא רוצים שיקומו על בסיסה מתקנים״, אומר פרנס.

אגירה הכרחית לשם עמידה של ישראל ביעדי האנרגיה המתחדשת הצנועים שהציבה לעצמה. אולם לפי ההערכות, ללא שינוי מדיניות משמעותי, ב־2030 רק כ־19% מהחשמל בישראל ייוצר באמצעים נקיים. ד"ר נורית גל, מנכ"לית חברת הייעוץ e-NRGY, וסמנכ"לית רגולציה לשעבר ברשות החשמל, מסבירה כי התוכנית לפיתוח רשת החשמל עשויה להימשך שנים משום שאין עדיין אישורים סטטוטוריים להקמת הרשת, ולכן על המדינה להאיץ כבר היום את פתרונות האגירה תוך שינוי האסדרות הקיימות.

"ביום שישי האחרון ראינו שיש מספיק תחנות כוח כדי לספק חשמל, אבל הן לא הותנעו בזמן. אגירה יודעת להגיב בכמה שניות, אבל חסרה מדיניות כוללת שתאפשר את הקמתה, לכן האגירה לא קמה למרות שהיא מהירה להקמה ולא גוררת התנגדויות תושבים", היא מסבירה. "אנחנו צריכים אגירה כתחליף לתחנות כוח וגם כמקור לקליטת העודפים הסולאריים ביום, אם נעמוד ביעדים שהצבנו. אך שימוש באגירה כתחליף לרשת הוא הצורך הדחוף ביותר היום, משום שמצב הרשת לא מאפשר חיבור מתקנים נוספים. גוש דן הוא המקום שצומח יותר משאר הארץ, — ושם אין כמעט תחנות כוח. זה אומר שהאזור שהוא שליש מהצריכה של ישראל, מייבא דרך הרשת את האנרגיה מבחוץ. אפשר להקים כושר אגירה מבוזר בעיר, לייצר בה כך אנרגיה ולהתגבר על בעיית הרשת של גוש דן".

גל המליצה בעבודות שהוגשו לרשות החשמל לאפשר הקמת מתקני אגירה במרכז ובאזורים שבהם הגודש ברשת מהווה כיום חסם לחיבור מתקנים סולאריים נוספים, ובכך "לעקוף" בעיה בוערת בזמן פיתוח הרשת. לאחר השלמת תוכנית הפיתוח, האגירה תאפשר חיבור מתקנים נוספים. כלומר — הרווח נקי.

"אם נציב אגירה באזורים שבהם יש בעיית רשת, היא תאפשר להקים עוד מתקנים סולאריים. יש היום בעיה קשה דווקא באזורים שבהם הפוטנציאל הכי גדול: בפריפריה, היכן שיש גגות ענק, לולים, מאגרי מים וכו׳. אבל הרשות אומרת: נשלם לכם פרמייה על הקמת מתקנים באזורים אורבניים: אגירה בנתניה לא תפתור את בעיית הרשת בעמק יזרעאל ועוטף עזה. צריך להציב אותה קודם כל איפה שיש פוטנציאל גדול לסולארי".

כדי לאפשר מענה מהיר לבעיית הרשת, אומרת ד"ר גל, "יש להקים את האגירה קרוב למתקני הייצור הסולארי ולא ברשת ההולכה. הקמת מתקני האגירה במתח עליון לא נותנת מענה למתקנים ברשת החלוקה אשר מקבלים תשובה שלילית לחיבור בגלל גודש בהשנאה בין רשת החלוקה לרשת ההולכה". מרשות החשמל לא התקבלה תגובה לטענות העולות בכתבה.