פעילי אקלים נגד פסטיבל ברנינג מן בנאבדה: שורפים גז מזהם "בשביל הכיף"

80 אלף איש מגיעים מדי שנה לפסטיבל ברנינג מן בצפון מערב נבאדה. אלא שבשנים האחרונים רבים מהם מגיעים עם קראוונים וטריילרים שנפרסים על פני קילומטרים רבים של מדבר לוהט. השנה החליטו פעילי אקלים לעצור באופן זמני את זרם המשתתפים, כשחסמו את הכביש וגרמו לפקק תנועה שנמשך יותר משעה. המפגינים התעמתו עם משתתפי הפסטיבל, וגם עם רשויות המדינה.

לטענתם, בשנים האחרונות התרחק הפסטיבל משורשיו ההיפיים והפך למקום של קראווני יוקרה, אורגיות פרועות, ו"חבר'ה" מעמק הסיליקון. המפגינים ששייכים ל"סבן סירקלס" (Seven Circles) – קואליציה של אקטיביסטים שמייצגת את קבוצות האקלים "המרד בהכחדה", רייב רבולושן, ו"מרד המדענים", דורשים שהפסטיבל יאסור על שימוש במטוסים פרטיים ופלסטיק חד פעמי, שימוש בלתי מוגבל בגנרטורים ובגז פרופאן. הם תלו שלטים עליהם נכתב "שורפי העולם, התאחדו!", "אמא אדמה זקוקה לעזרתנו", ו"שינוי בשיטה" לרוחב המחסום, כשארבעה מהם אזקו עצמם לטריילר החוסם.

ברנינג מן, החל כהתאספות מחתרתית ב-1986 בסן פרנסיסקו. בשונה מפסטיבלים טיפוסיים, המשתתפים בו בנו את האירוע בעצמם, והפכו את קרקעית האגם היבש למטרופולין זמני שנקרא בלאק רוק סיטי, באמצעות חומרים, אוכל ושתייה ותוכנית בידור שהכינו והביאו בעצמם. האתוס הרדיקלי של הפסטיבל כלל גם איסור על תשלום בכסף ופרסום בשטחו.

כאמור, בשנים האחרונות צבר הפסטיבל פופולריות בקרב אנשי עמק הסיליקון וידוענים, משפיענים ואחרים, שמתייחסים לאירוע כהזדמנות לסלפי ונטוורקינג, והתנסות בסמים פסיכדליים. רבים מהם בוחרים לבלות את הפסטיבל בקראוונים יוקרתיים זוללי דלק, ועליית הטמפרטורות בשנים האחרונות במדבר בלאק רוק הובילה לעלייה בשימוש במיזוג אוויר שמונע ע"י גנרטורים מזהמים. בנוסף, חששות מזריקת פסולת לא חוקית הביאו להגבלת התפוסה בפסטיבל ל-80 אלף איש ע"י פקידים פדרליים. "יותר מטוסים פרטיים מאי פעם מגיעים לברנינג מן. אנחנו שורפים פרופאן בשביל הכיף, והמבנים הממוזגים הולכים וגדלים מדי שנה", כך לדברי טומי דיאקונו, המייסד השותף של תנועת רייב רבולושן.