ביריונים ומטען חבלה: כך הוברח כסף מחברה ציבורית לשוק האפור

כמה קל להבריח 15 מיליון שקל מחברה ציבורית שנמצאת בהסדר נושים? התשובה לשאלה זו נמצאת בפסק הדין של השופט חגי ברנר, סגן נשיא בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שהחליט לבטל שורה של עסקאות בקבוצת גמול. לפי פסק הדין, הנכס העיקרי של הקבוצה, שהיה אמור לשרת את מחזיקי האג"ח שלה במסגרת הסדר נושים, נמכר ב"נזיד עדשים" כאשר התמורה הוברחה מהחברה לשורה של גורמים עלומים כדי לשרת חובות של בעל השליטה בגמול, רענן אלוני, לשוק האפור.

סיפור המעשה כולל את כל האלמנטים של סרט פעולה - סכסוכים יצריים, כסף גדול, אינטרסים סמויים ואפילו מטען חבלה אחד שגרם לאחד השחקנים המרכזיים בפרשה להימלט מהארץ.

גמול השקעות מתגלגלת כבר שנים ארוכות בהסדרי נושים שונים. קשה להאמין כשמסתכלים על הפרשה הנוכחית כי מדובר בחברה שב־2007 נרכשה על ידי לאון רקנאטי לפי שווי של 630 מיליון שקל (בעסקה שהתבררה כגרועה מאוד זמן קצר לאחר מכן). ההסדר הנוכחי החל ב־2014, אז בעל השליטה בחברה היה יצחק גוילי. החברה הגיעה להסדר מול מחזיקי האג"ח על חוב של 81 מיליון שקל, כאשר במסגרתו סוכם כי המחזיקים יקבלו שעבוד על כל נכסי החברה.

"היהלום שבכתר" באותם נכסים היה פרויקט בעיר יהוד. הפרויקט נוהל באמצעות החברה הבת גמול יהוד, שמחזיקה בקרקע של 25.3 דונם במזרח יהוד (מתחם השלושה), עליה מתוכננים לקום 7 מגדלי מגורים עם 371 דירות ושטחי מסחר. פרויקט זה היה אמור לספק את עיקר התמורה למחזיקי האג"ח, שיוצגו על ידי הנאמן עו"ד פיני יניב. הכספים היו אמורים להגיע מחברת אחים עזרא. חברה זו התקשרה בהסכם עם גמול יהוד עוד בשנת 2012. לפי ההסכם, אחים עזרא תקים את הפרויקט, ותשלם לגמול יהוד 23% מהתמורה על מכירת הדירות ו־25% מהתמורות על שטחי המסחר והמשרדים בפרויקט, בניכוי 12 מיליון שקל. בתמורה, תעביר גמול יהוד לאחים עזרא 77% מהבעלות והזכויות בקרקע, כאשר 23% מהקרקע תישאר בידי גמול יהוד. בהסדר הנושים של גמול נקבע כי הוא יכלול מימוש של יתרת הקרקע כדי לספק עוד כספים לכיסוי חובותיה של גמול למחזיקי האג"ח.

לפי פסק הדין, הסכם זה הסתבך לאור שורה של טענות הדדיות של שני הצדים על הפרה. סכסוכים אלה הביאו את החברות לשני הליכי בוררות. רק בהליך השני, שנוהל אצל השופטת בדימוס הילה גרסטל, הצליחו הצדדים להגיע להסכמי פשרה. עם זאת, כותב השופט ברנר, כי ההסכמים לא הובאו לידיעתו של הנאמן יניב, בין השאר בגלל "הסתבכות", כלשון פסק הדין, של רענן אלוני (שהפך לבעל השליטה בגמול במסגרת הסדר הנושים) בחובות ל"בעלי זרוע מהשוק האפור".

בפסק הדין נכתב כי בעקבות אותה הסתבכות פעל אלוני ל"העברת המפתחות" בגמול יהוד לעו"ד שלמה בן חיים, שפעל מטעמם של אותם נושים מהשוק האפור. "הדבר קרה בעקבות לחצים ואיומים שהפעילו גברתנים מטעמם של נושי השוק האפור על רענן אלוני לשם גביית חובות בהם הסתבכו הוא וקבוצת גמול, בסך של כ־10 מיליון שקל", נכתב בפסק הדין.

פסק הדין מתאר מצב בו אלוני היה נתון ללחצים כבדים של אותם נושים מהשוק האפור. בין היתר, דוד זוארץ שייצג את הנושים מהשוק האפור הביא למינויו של עו"ד בן חיים (אדם שהנאמן מכנה "קוף" של אנשי השוק האפור) כך שייצג את האינטרסים של נושי השוק האפור בלבד, על חשבון מחזיקי האג"ח תוך "רמיסת זכויותיהם" של המחזיקים. מינוי סלל את הדרך למימוש מהיר של הפרויקט ביהוד.

השופט קובע כי בן חיים השתמש במינוי שלו בחברת גמול יהוד כדי למכור את זכויותיה בפרויקט ב"נזיד עדשים". זאת, רק כדי לשרת את אנשי השוק האפור. השופט מסתמך על כך שהתשלום שקיבלה גמול יהוד מחברת אחים עזרא היה 15.3 מיליון שקל בלבד, בעוד הנאמן הצליח למצוא קונה לזכויות של מחזיקי האג"ח בפרויקט תמורת 30 מיליון שקל (שמו של אותו קונה לא נחשף בפסק הדין). על בסיס אותה עסקה שהציג הנאמן, השופט העריך כי שווי הזכויות של גמול יהוד בפרויקט הוא 60 מיליון שקל.

השופט מוסיף כי גם התמורה שהועברה מידי אחים עזרא תמורת הזכויות של גמול יהוד כלל לא הגיעה אליה. חלק מהתמורה הגיע לחשבון בנק חדש שפתח בן חיים (ומשם הועבר הלאה לגורמים לא ידועים), וחלק אחר הועבר באמצעות צ'קים לצדדים שלישיים לא ידועים.

לפי פסק הדין, בן חיים נאלץ להימלט מהארץ בעקבות מטען חבלה שהתפוצץ צמוד לדלת דירתו, והוא נתן עדות בתיק ממקום מחבואו בחו"ל.

הכספים הגיעו לנושי השוק האפור לאחר פגישה של זוארץ עם יוסי עזרא, מנכ"ל חברת אחים עזרא. לפי פסק הדין, באותה פגישה סוכם כי אחים עזרא תעמיד מימון ביניים של 10 מיליון שקל לנושים מהשוק האפור כנגד תמורות

עתידיות מהפרויקט. לאחר מכן סוכם על מכירת כל הזכויות של גמול יהוד, לרבות הזכויות שהיו אמורות להישאר לגמול יהוד ביתרת הקרקע. בן חיים העיד כי בפגישה התבקש לצאת מהחדר על מנת שזוארץ ועזרא יוכלו לשוחח לבדם.

"בתיק זה ישנו קושי מובנה משום ששלושת עדי המפתח - רענן אלוני, בן חיים ויוסי עזרא — הם עדים שמהימנותם מוטלת בספק רב ויש קושי להשתית על עדותם ממצא עובדתי מוצק", כותב השופט. "האחד, רענן אלוני, הסתבך עד מעל לצווארו בחובות לשוק האפור, מעל באמונו של הנאמן, הסתיר ממנו את הסתבכותו הכלכלית והכחיש את חובותיו בעדותו באופן לא אמין שנסתר מתוך ראיות אחרות, כולל מפי מקורבו.

"השני, בן חיים, הפך את עורו ואת גרסתו ב־180 מעלות, הכשיל את בית המשפט המחוזי בירושלים בהצגת עובדות לא נכונות, הכשיל את כבוד הבוררת ואת בית המשפט המחוזי מרכז, ברח לחו"ל מאימת הנושים, ושלשל לכיסו שלא כדין סך של 900 אלף שקל על חשבון שכר טרחה מופרז שלא הגיע לו.

"השלישי, יוסי עזרא, איש עסקים מאוד מנוסה ועורך דין בהכשרתו, ניסה ליצור את הרושם כאילו לא הבין היטב בשם מי בדיוק פועל בן חיים ואיזה אינטרס הוא מייצג, קיים קשר הדוק עם נושי השוק האפור ופעל ביודעין ובכוונת מכוון מאחורי גבו של הנאמן כדי לנשל את מחזיקי האג"ח מהתמורה המגיעה להם לפי הסדר הנושים".

למרות הקושי קבע השופט כי "בוצע כאן מעשה גזל, פשוטו כמשמעו, ביחס למחזיקי האג"ח, אגב פעולה בלתי חוקית של הברחת נכסים המשועבדים לטובתם. למעשה הגזל היו מספר שותפים, וכל אחד מהם תרם את חלקו המפוקפק לתוצאה הקשה שהתרחשה בסופו של יום".

אלוני טען בהליך כי החובות בשוק האפור אינם חובות שלו, וכי מקור הבעיה היא בצ'קים שנגנבו ממשרדו. על כך כתב השופט כי "טענת הגניבה לא הוכחה מעולם. גם התנהלותו של אלוני, לרבות אי הגשת תלונה במשטרה בקשר לאיומים שספג והימנעות מכל ניסיון משפטי לכפור בזמן אמת בתוקפם של השיקים האמורים, אינה תומכת בגרסתו בדבר קשר סיבתי בין מעשה הגניבה כביכול לבין הסתבכותו בחובות".

בשיחה עם "כלכליסט" אמר עו"ד חובב ביטון המייצג את יוסי עזרא כי בכוונתם להגיש ערעור על פסק הדין, וכי בית המשפט שגה בתיאור התנהלותו של עזרא בפרשה.

מהאחים עזרא נמסר: "חברת האחים עזרא מאמצת חלק מקביעות בית המשפט לעניין הסתבכותו הכלכלית של מר אלוני כעובדה שיצרהּ האירוע, אולם חולקת על קביעות אחרות לרבות מסקנות משפטיות. השגותיה בעניין יבחנו על ידה לרבות החלטתה באם להשיג על פסק הדין".