המדינה צריכה לתת פתרון מיידי לאלימות במשפחה - שהחמירה במלחמה

כניסה לחודש הרביעי למלחמה מחייבת לשים זרקור על מגיפת האלימות במשפחה בישראל. בשנת 2023 נרצחו בישראל 29 נשים על-ידי בן זוג או קרוב משפחה. זאת בהשוואה ל-23 נשים בשנת 2022. רק בשבועיים האחרונים נרצחו ארבע נשים. כל אישה שנרצחת מותירה אחריה ילדים ומשפחה המומים וכואבים. אירוע הרצח הוא ביטוי קצה לאלימות הפיסית, הנפשית, או הכלכלית כלפי האישה. התופעה חוצה מעמדות, מגזרים ומצב כלכלי-חברתי.

בישראל, למעלה מ-200 אלף נשים נפגעות מאלימות מדי שנה. אולם, רק רבע מהן מדווחות לרשויות. תחת עננת המלחמה צפויה לחול עלייה בהיקף האלימות במשפחה. מצבי חירום מחריפים הסבירות לאלימות בתא המשפחתי ועלולים להכניס למעגל האלימות משפחות שטרם חוו זאת. המתח הנפשי, אי הוודאות והלחץ הכלכלי מייצרים "סיר לחץ" שעלול להשפיע על סיכון מוגבר לאלימות בבית. גם הטראומה האישית והלאומית, ותסמיני פוסט טראומה בקרב החיילים ששבו משדה הקרב, מייצרים פוטנציאל לאירועי אלימות במשפחה. לצד כל זאת, הליך ההתחמשות המאסיבי של אזרחי ישראל בעקבות המדיניות המקילה לרשיון נשק מהווים כר פורה לסיכון לרצח נשים בנשק חם.

בתוך כך, גוברים הדיווחים על אירועי אלימות במשפחה בקרב המפונים מאיזורי העימות, אשר נתלשו מבתיהם, משגרת יומם וממקום עבודתם. השהות הממושכת יחד, לעיתים בצפיפות, מגבירים הלחץ והטלטלה הרגשית ועלולים להתפרץ לכדי אלימות. לפי נתוני משרד הרווחה, נכון ל-23 בנובמבר 2023 דווחו 13 אירועים של אלימות במשפחה במלונות המפונים. לפי הערכת גורמי המקצוע, לאחר המלחמה צפוי זינוק בהיקף הפניות בנושא וכן, בשיעור הנשים שיפונו למקלטים לנשים נפגעות אלימות.

בישראל פועלים 17 מקלטים לנשים נפגעות אלימות ולילדיהן, היכולים לאכלס בו זמנית 200 נשים וכ- 400 ילדים. מדיון בנושא בכנסת שהתקיים לפני המלחמה, עולה כי קיים עומס במקלטים עד כדי מחסור במקום בתקופות מסוימות בשנה. בתוך כך, במהלך 2023 שוכנו תשע נשים וילדיהן במקלטים בחריגה מהתפוסה הרגילה. לפי נציגי ארגונים המפעילים את המקלטים, כבר עתה קיים מחסור בצוות הטיפולי במקלטים, ומאחר והצפי הוא לגידול במספר הפונות – סביר להניח שהמחסור יחריף גם הוא.

בנוסף, לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, חלק מהתקציב שהוקצא לטובת מרכזים למניעת אלימות ברשויות לא מומש במלואו. זאת בעיקר בשל קושי בגיוס עובדים סוציאליים, הסובלים משכר ותנאי העסקה ירודים. קיימים גם מרכזים אזוריים, המאפשרים קבלת סיוע וטיפול ראשוני לפונים, וזאת מבלי להידרש לפתוח תיק בשירותי הרווחה או המשטרה - ובכך הם הופכים נגישים יותר עבור ציבור המעוניין לשמור על אנונימיות. עם זאת, המרכזים פועלים רק בעכו ובבית שמש.

כמו כן, אחד הכשלים המרכזיים בטיפול בנפגעי אלימות במשפחה הוא היעדר סינכרון והעברת מידע בין משרדי הממשלה השונים. כך למשל, מידע על מתמודד נפש לא עובר ממשרד הבריאות לגורמי הרווחה, וכן קיים תיאום לקוי בין הרשויות ומסגרות הטיפול שמחזיקות במידע שנוגע למשפחה המטופלת.

תשומת הלב הלאומית מופנית, ובצדק, למלחמה, למאות אלפי המפונים, לשיקום, ולהתמודדות עם האתגר הכלכלי. אולם, חשוב לא פחות להפנות משאבים, כוח אדם ותיקצוב, להרחבת המענה לשיטפון הפניות הצפוי בנושא. על המדינה להתייחס לתופעה זו כאל טרור מבית, שיש למגרו.

במסגרת זו, על המדינה להגדיל התיקצוב לטובת הנושא ולסייע בהרחבת סוגי המענים הניתנים לפונות. נדרש לגבש מערך יזום מצד גורמי הרווחה לשם יצירת קשר עם נשים הידועות כנמצאות בסיכון לאלימות בביתן; יש לשפר את שכרם ותנאי העסקתם של המטפלים והעובדים הסוציאלים במקלטים ובשירותי הרווחה בקהילה, אשר יגדלו הסיכויים לגיוס כח האדם הנדרש; ולתקצוב ארגוני חברה אזרחית, שמעניקים מענה וטיפול לפניות בנושא.

עוד נדרש להטמיע הליך עבודה מובנה ומוסדר בין משרדי הממשלה שעוסקים כל אחד בתחומו בטיפול בנפגעי האלימות. זאת על-מנת לטייב את העברת המידע בין הגופים השונים ואת התיאום ביניהם. בנוסף, יש להתמודד עם חוסר הידע והמודעות לגבי מסוכנותו של אדם בקרב הגורמים המשפטיים, אשר להחלטותיהם השפעה דרמטית על חיי המעורבים בתלונה.

ולבסוף, על משרדי הממשלה הרלוונטים להעלות מודעות ציבורית לנושא זה דווקא בתקופת הלחימה, ולפרסם את מוקדי הטיפול הקיימים.

על המדינה להתכונן כבר עתה להתעצמות התופעה לקראת צמצום היקף הלחימה. היא חייבת זאת לנשים, לגברים, לילדיהם ולחברה כולה. הדבר קשור בקשר גורדי לחוסן החברתי לאומי של ישראל.

ד"ר יעל פרואקטור עוסקת בקידום שוויון מגדרי ומכהנת כדירקטורית ב"עבודה שווה" (חל"צ), הפועלת לקידום שוויון מגדרי בשוק העבודה