"לפני הכל זו טרגדיה בין בני זוג": סוניה פרס, גרסת המחזמר

סוניה פרס, רעיית ראש הממשלה ונשיא המדינה לשעבר שמעון פרס, ברחה כל חייה מהמצלמות ומהתקשורת, היתה אשה צנועה שדגלה במתן בסתר והתמעטה מאוד להתראיין. למרות זאת, ואולי אף בשל כך, החליטו בתיאטרון חיפה להפנות אליה זרקור במחזמר המקורי "סוניה" שעלה בשבוע שעבר בכיכובה של מיקי קם, ובהשתתפות ספיר באומוול וזוהר בדש. את המחזמר שכתבו שחר שמאי (מחזה) וגיא פרטי (מוזיקה), מביים עידו רוזנברג ומלווה תזמורת המהפכה. שמאי (36) מחלק את זמנו בין ישראל ללונדון, שם הוא מלמד פיתוח קול והקים את קבוצת התיאטרון "The JEWish Cabaret".

"הדמות של פרס סקרנה אותי דווקא בגלל שהיתה אדם פרטי", הוא אומר, "להיות אשה של זו לא משרה ציבורית שהיא בחרה והיה לה קשה עם זה. סקרן אותי למה היא בחרה אחרת, איזה סוג של דינמיקה היתה ביניהם, מה היתה המעורבות, מה היו הקשיים, איך זה השפיע על מערכת היחסים ולמה בסוף בחרה לעזוב".

יש מעט חומרים וראיונות עם גברת פרס, והמשפחה לא השתתפה בתחקיר, אך צפויה להגיע בהמשך לצפות בהצגה, ובכל זאת שמאי הצליח להתחקות אחר קווים באופייה ודמותה. "היא היתה אשה אינטליגנטית עם שפיצים ולא מאוד פוליטיקלי קורקט. יש סיפור שלא נכנס בסוף להצגה אבל מעיד עליה: כשהתגייסה לצבא הבריטי, היא רצתה להיות אחות ולא התקבלה. בסופו של דבר היא הצליחה להיות אחות מעשית, הישג מדהים כשלעצמו, ויום אחד האחות הראשית העליבה אותה. היא הושפלה והחטיפה לה, פוטרה והפכה להיות נהגת משאית. סיפור נוסף שמעיד על אופייה הוא כשחברת כנסת שאלה אותה בבר המצווה של בנם מאיפה הכסף לממן את החגיגה, וסוניה ענתה לה 'מזנות'. היא לא דמות רכה ועגולה אלא מישהי שיש לה ביצים".

כמה זה מחזה פוליטי?

"בסוף כל דבר הוא פוליטי. ניסינו להתמקד בדמויות ההיסטוריות ובקשר ביניהן, ואנחנו נותנים לקהל את הקרדיט שהוא יכול לחשוב מה היה פעם ומה יש היום. הערכים של שמעון מול הערכים של סוניה במובן של מה נאלצים לעשות פוליטיקאים שאולי סותר את האמונות שלהם ואיך זה משפיע על חיי המשפחה. לפני הכל זו טרגדיה בין בני זוג כי היתה אהבה מאוד גדולה ביניהם ואהבה גדולה לישראל, ואחרי 60 שנה יחד היא בחרה לעזוב אותו כשנבחר להיות נשיא. מצד אחד, זה היה התפקיד הכי חשוב שמילא ומצד שני, הוא הבטיח לה שיפרוש ולא פרש. סוניה מאוד רצתה לקחת חלק בבניית הארץ, האמינה בעבודת אדמה ובשליחות הקיבוצית. לעומתה שמעון שגם הגיע מהכפר החקלאי בן שמן והקים יחד איתה את קיבוץ אלומות, שינה כיוון והלך לפוליטיקה. יש אנשים שאומרים שהיא לא סלחה לא על זה שהם עזבו את אלומות".

שחר שמאי: בסוף כל דבר הוא פוליטי. ניסינו להתמקד בדמויות ההיסטוריות ובקשר ביניהן, ואנחנו נותנים לקהל את הקרדיט שהוא יכול לחשוב מה היה פעם ומה יש היום" | צילום: אורי אלקיים - באדיבות yes

זו הפקה לשלושה שחקנים ותזמורת, ייחודית בנוף היצירה הישראלית. "היצירה הזו היא טרגדיה אינטימית שמאתגרת את הקהל טקסטואלית ומוזיקלית. יש 11 נגנים על הבמה שמעורבים בהתרחשות ומורכבות בימתית שעידו מתמודד איתה מדהים. השפה פיוטית מאוד והמוזיקה נפלאה".

על השאלה האם זה נכון לעלות בתקופת מלחמה אומר שמאי: "כן. יש משפטים שמצמררים אותנו בחזרות. למשל, כשסוניה אומרת על מלחמת העולם השנייה: 'הזוועות ששמעתי באות בכל לילה, מקפיאות את דמי, מה קרה לעמי?'. לקראת הסוף שמעון נפרד מסוניה ואומר 'אין לנו ארץ אחרת'. גיא חשש בצדק שזה קיטשי, זה היה לפני המלחמה, אבל הרגשתי שזה נכון לדמות כי שמעון הקריב את חייו לשירות המדינה ועם כמה שזה נשמע היום קיטשי וכמעט ציני, זו היתה האמת שלו".

כמה חשבת בכתיבה על ההבדלים בין אשת ראש הממשלה של אז לאשת ראש הממשלה של היום?

"אני לא רוצה שבזה הקהל יתעסק. גיא ואני אנשים שאכפת להם מהמדינה ומהמקום הזה אנחנו כותבים. לעורר את המחשבה של הצופים זה בהחלט דבר ראוי וחשוב".