מיגון מחלקות בבית החולים זיו בצפת בעקבות הלחימה בצפון | צילום: אפי שריר
זמן להשתדרג: "הממ"ד הוא נכס לאומי, עכשיו צריך לשפר אותו"
המרחב המוגן הדירתי, הממ"ד, הוכנס לשימוש במלחמת המפרץ ומאז הפך לתו תקן והציל את חייהם של אלפי ישראלים. אולם מתקפת הטרור בעוטף עזה הוכיחה את הצורך בשדרוגו, כשעל הפרק מרחב מוגן משפחתי או קומתי שיאפשר שהייה ממושכת ובטוחה. יש גם מומחים שסבורים שהממ"ד, בצורתו הנוכחית, כבר אינו עונה על הצרכים
האופי המזוויע והחריג של מתקפת הטרור ביישובי עוטף עזה המחיש את הצורך לבחון מחדש את פתרונות המיגון הביתי המקובלים כיום. נראה שהסתגרות בחדרי הממ"ד היא פתרון מאוד מוגבל במקרה של חדירת מחבלים, הצתה וירי ממושך או ישיר של פצצות מרגמה או ירי רקטות. הממ"ד, מרחב מוגן דירתי, הפך לרכיב חובה בכל מבנה חדש במהלכי התכנון בישראל ב־1991, בשלהי מלחמת המפרץ, ובעקבות ירי הטילים הבליסטיים על ריכוזי אוכלוסייה אזרחית.
שטחו המינימלי של ממ"ד הוא 9 מ"ר. קירותיו עשויים בטון מזוין בעובי 35 ס"מ. הוא חייב לכלול חלון אטום לגזים ועמיד בפני הדף, צינור אוורור ודלת אטימה לגזים המגינה מהדף. דלת הממ"ד חייבת להיפתח אל מחוץ לחדר ולהיות נמוכה בסנטימטרים בודדים ממפלס רצפת החדר, כדי שלא תיפתח כלפי פנים בעת פיצוץ ותסכן את יושבי החדר.
בניית ממ"ד יקרה יותר מבנייה רגילה, אך כדי להקל על יזמים וקבלנים, הוא הוגדר כ"שטח שירות", ולא מחושב באחוזי הבנייה. כך לא משולמים עליו מס שבח והיטלים אחרים. לממ"דים יש גם היבט נדל"ני: הגדרת החדר כשטח שירות ולא כשטח עיקרי איפשרה ליזמים ולבעלי דירות להרחיב את הדירה או הבית ואף העלתה את ערך הנכס. עם השנים נהפכו הממ"דים לחלק מהמוצר המסחרי שנקרא דירה והיזמים יודעים להשתמש בזה היטב בעת השיווק. למרות זאת ישראלים רבים אינם מוגנים כלל: דו"ח מבקר המדינה מ־2020 התריע על כך שיש כיום 2.6 מיליון תושבים בישראל (28%) ללא מיגון תקני בסמוך למקום מגוריהם.
האדריכל אברי ברנס, לשעבר ראש ענף הנדסת המיגון והחילוץ בפיקוד העורף, מאמין בממ"ד כפתרון אולטימטיבי, אך חושב שניתן לשדרג אותו: "המרחבים המוגנים שנמצאים בכל המבנים הם נכס לאומי. אם הצלחנו לאורך השנים לעשות סטנדרטיזציה וקנוניזציה לזה, אשרינו. לראיה, סינגפור מעתיקה מאיתנו את התפיסה הזו אחת לאחת. היתרון של הממ"ד הוא שהוא נטמע בדירה תוך כדי הבנייה, ובכך מאפשר לייצר מענה להרבה מאוד סוגים של איומים".
אך גם ברנס מודה כעת שיש בתכנון הממ"ד ליקויים: "הממ"ד לא ידידותי למשתמש. הוא חייב להיות רבוע ולא ניתן לעצב אותו בדרך אחרת, כל פתח בו הוא נקודת תורפה, וככזה הוא חייב להיות מוגן. כך, קיר הגנה ליד הדלת ופח על החלון. בנוסף יש הנחיה קשה מאוד ליישום, שמחייבת את ירידת קירות הממ"ד עד יסודות הבניין. העניין הזה מקשה מאוד על תכנון הבנייה בתת־הקרקע".
ברנס מאמין שניתן לשדרג את הממ"ד לכדי חדר רגיל בדירה: "צריך לייצר קליפה עמידה להדף. המרחב המוגן הוא חדר זמין, וזה יתרון. הוא צריך 'להתחפש' לחדר רגיל, אחרת יהיה קוץ בתחת. בפיקוד העורף יש כל מיני פיתוחים חדשניים. המצאנו את 'דלת דלית', שנכנסת לתוך הקיר וחוסכת קיר הגנה. עשינו דיאטה גדולה למערכות האוורור והסינון הבולטות. בנוסף לכך, הוצאנו מפרט, שמאפשר צמצום של ירידת הקירות עד ליסודות המבנה – והעניין הזה יאפשר עירוב שימושים, כי זה לא מכתיב לשמור בהכרח את אותה קונסטרוקציה בכל המבנה".
כמו רבים מאזרחי ישראל, ברנס למד על תפקודי הממ"דים בעת המתקפה על יישובי עוטף עזה מהתקשורת. הוא שמע על הקושי בשהייה ארוכה בהם, על ההתחממות של הממ"דים, על קשיים בתפקוד מערכות האוורור והמיזוג וגם על האתגר להתמודד עם ניסיונות פתיחת דלת הממ"ד מבחוץ. ובכל זאת, הוא מאמין שהממ"ד, בתצורתו הנוכחית, לא איכזב: "המרחב המוגן נועד להגן על אנשים מפני ירי תלול מסלול, ואנחנו רואים שרבים ניצלו בזכותו. לממ"ד היתה תכלית מאוד ספציפית. יכול להיות שהציפיות מהממ"ד גבוהות מדי".
לעומתו דביר דייטש, ממשרד לוטן־דייטש אדריכלים, שהיה בעברו האדריכל הראשי של משרד הביטחון, לא מאמין יותר בממ"ד: "הקבלנים לא יאהבו את זה, כי זה משית עליהם עלויות נוספות, אבל אני מאמין שכעת כדי להגביר את החוסן, צריך שבבנייה רוויה יהיה מרחב מוגן קומתי (ממ"ק). כלומר, גרעין שאמור להיות בגודל 35 מ"ר בבנייה רוויה, אבל יתרונותיו רבים — ומדובר במהלך של חוסן: כשכל דיירי הקומה הולכים לממ"ק זה שונה לגמרי מאשר שהייה לבד בממ"ד; עניין אחר הוא ההוזלה המשמעותית של עלויות הבנייה. במקום לבנות ממ"ד בכל דירה בעצם בונים מקלט אחד בכל קומה. יש לזה גם משמעות אסתטית: זה יהפוך את עיצוב החזיתות של המבנים, שמוגבל כרגע בגלל הממ"דים, להרבה יותר פשוט ופחות מוגבל".
דייטש סבור שיש לעודד כעת את ענף פיתוח האמצעים בפיקוד העורף, כדי שיוכל לקדם פיתוח של אלמנטים מגוונים נוספים לממ"ק. "קיים קיבעון מחשבתי במכון התקנים. לא יכול להיות שבמגדל של 40 קומות ובווילה חד־קומתית יתקיים אותו פתרון. למשל, בעניין הנעילה: במתקנים ביטחוניים יש כל מיני דלתות חלופיות, צריך לאמץ את זה גם באזרחות".
אדריכל גיל שנהב ממשרד כנען־שנהב מספר שמתוך המודעות למגבלות הממ"ד הוא הציע לחברת מ.ב.ץ, שבונה כעת מתחם חדש בנתיבות, חלופה משודרגת: "המצאנו משהו חדש, שקראנו לו 'ממ"ש', מרחב מוגן משפחתי. בהיסטוריה של 30 שנות הממ"ד ניתן לראות עד כמה הפתרון של ממ"ד הציל אלפי נפשות. אך הנוחות והתפקוד של הממ"דים טעונים שיפור. הצענו חדר גדול יותר, בשטח של 12 מ"ר, שיש בו יחידת שירותים, וגם ארון לציוד חירום. כאשר סוגרים את דלת הפלדה, יש חדר שמאפשר למשפחה להסתגר שם במשך ימים ארוכים". שנהב אומר שהמרחב המוגן הדירתי שתכנן אומנם יקר יותר, אך בעל יתרון שהוכח בימים האחרונים כבעל ערך - הוא מאפשר שהייה ממושכת".