פולסא דספרא: הספרייה הלאומית בסכנת השתלטות ממשלתית

טיהור ספרים אתני. המטרה העיקרית של "חוק שי ניצן", שהממשלה מקדמת להשתלטות על הספרייה הלאומית, היא ללא ספק נקמה בפרקליט המדינה לשעבר ורקטור הספרייה בהווה. אבל מה השלב הבא? הסופר חיים באר מעריך ש"יוציאו מהספרייה ספרים של ערבים ושמאלנים. יעשו טיהור אתני לספרים". באר הוא אחד מעשרות משוררים וסופרים שיצאו נגד היוזמה, והבהירו שאם החוק יעבור "לא נפקיד בספרייה את הארכיונים שלנו".

"ששש", נזף הרובוט. נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' אשר כהן, הזהיר בריאיון ל"כלכליסט" שההשתלטות תמיט על הספרייה כליה. מה הממשלה מסכנת? בספרייה הלאומית יש 4.1 מיליון ספרים, 2.5 מיליון צילומים, 609,809 כתבי יד, 12,167 מפות ועוד. באמצע ינואר השנה הושלמה העברת האוספים למשכן הספרייה החדש. במרתפי הספרייה קלט אותם ספרן רובוטי, שמאפסן ושולף את הספרים בלי מגע יד אדם. לא ברור אם הוא גם משתיק את הקוראים.

הספרייה שלא היתה. משכן הספרייה הלאומית החדש, שנבנה בעלות של כחצי מיליארד שקל בין הכנסת למוזאון ישראל, הוא הבניין השלישי שמממנת קרן יד הנדיב של משפחת רוטשילד למדינה. קדמו לו הכנסת ובית המשפט העליון. הקמת כל השלושה לוותה בסקנדל. במקרה של הספרייה הלאומית נפסלה התוכנית הזוכה היפהפייה של האדריכל רפי סגל, אף שנבחרה פה אחד. לא ניתן הסבר רשמי. בין ההסברים הלא רשמיים שאוזכרו: סגל היה מעורב בתערוכה נגד הכיבוש; והתוכנית מזכירה בניין בסין ונוצרו בעיות של זכויות יוצרים. בהליך הבחירה החדש נבחר משרד הרצוג ודה מרין השוויצרי, שתכנן בניין דמוי מזבח ענק.

החלונות נשארים בקמפוס. עם המעבר למשכן החדש, הספרייה הלאומית נוטשת את בית ליידי דיוויס - בנין מוצלח במיוחד שכבר אינו מתאים לממדיה - באמצע קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם. סמלו הוא קיר חלונות ארדון שהוצבו במקום ב-1980, ומציג את חזון אחרית הימים, כולל כיתות החרבות. מהאוניברסיטה נמסר שהכוונה היא לייעד את המקום "למרכז סטודנטים" והחלונות יישארו במקום.

משגיח ספרים. הרב יהושע העשיל לוין מווילנה היה מחוזי הספרייה הלאומית כשפרסם ב-1872 קול קורא להקמת ספרייה שמטרתה "לאסוף כל ספרי עמנו, אחת מהנה לא נעדרה". רבה של ארץ ישראל באותה התקופה, אברהם אשכנזי, תמך ביוזמה והתנדב לשמש כמשגיח כשרות על "הבית הרם הזה לבל יבוא בו ספרי המטים עקלקלותם". בהתאם לחזון של לוין, כל מי שמפרסם ספר או יצירה אחרת בישראל חייב לשלוח שני עותקים לספרייה הלאומית. בניגוד לחזון של אשכנזי, לא מצנזרים ספרי עקלקלות. בינתיים.

לאינטרנט יש ארכיון. החל מ-2009 הספרייה הלאומית סורקת ושומרת אחת לשבועיים את כל האתרים שהדומיין שלהם מסתיים ב-il וכן אתרים יהודיים בעולם. השמירה מוגבלת לדף הראשי ועוד שלוש רמות עומק, ואינה כוללת אזורים שמוגנים בסיסמה. כלומר יכול להיות שדברים שחשבתם שאבדו לנצח מאופסנים לבטח בארכיב האינטרנט הישראלי.

החישובים של ניוטון. חלק גדול מהאוספים של הספרייה הלאומית השאילה לה האוניברסיטה העברית, והיא מאיימת לקחת אותם אם המדינה תשתלט על הספרייה. היוקרתי שבהם הוא אוסף הכתבים התאולוגיים של אייזק ניוטון, מגדולי המדענים של כל הזמנים. הכתבים הועמדו על ידי משפחתו ב-1936 למכירה בסות'ביס שלא זכתה להצלחה, כנראה משום שממול היתה מכירת ציורים אימפרסיוניסטים בכריסטי'ס. המזרחן אברהם שלום יחזקאל יהודה מיהר לקנות בזול את הכתבים והוריש אותם לספרייה הלאומית. באחד המסמכים מנסה ניוטון לשחזר את מקדש שלמה, ולשם כך חוקר את השאלה כמה אמות יש במיל.

פולסא דספרא. גרסה מוקדמת של הספרייה הלאומית בשם בית אוסף ספרים אשר למונטיפיורי הוקמה ב-1875 על ידי קבוצת משכילים. העובדה שהספרייה כללה גם ספרות לא תורנית גרמה להטלת חרם חרדי על הספרייה ועל מייסדיה. החרם חודש לאחר מכן פעמיים נגד הספרייה הלאומית עצמה. הוא לא מנע ממשפחתו של מנהיג הציבור החרדי המנוח הרב חיים קנייבסקי להעביר לספרייה הלאומית את התלמוד הירושלמי של הרב שכולל את הערותיו.

שם הוורד, ירושלים. ב-1988 נחשף כי עובד במעבדת שיקום הספרים העתיקים בספרייה, איטלקי שהתגייר בשם רפאל פודה, גנב מאות דפים שתלש מספרים עתיקים ומכר אותם לאספנים וסוחרי עתיקות ברחבי העולם ובהמשך גנב גם ספרים שלמים. לאחר שעלו חשדות נגדו, ברח לארצות הברית. שם הועמד למשפט משום שמכר גרסה מזויפת של הגדה לפסח כאילו היא המקור. בעיתונות האמריקאית הוא כונה נזיר. לא ברור אם אכן היה כזה, אבל הדבר נתן לשבועון "העולם הזה" עילה מצוינת לכותרת "שם הוורד, ירושלים", כשם ספרו של אומברטו אקו שעוסק בתעלומה בספריית מנזר.