כשיחסי אנוש גוברים על סטטיסטיקות: המעבר של קיירי אירווינג לדאלאס מאבריקס

1. לפני מספר שבועות ענקית המזון והמשקאות פפסיקו השיקה "בקבוק חכם". הבקבוק, שמצויד בטכנולגיה של חברת אימפקס הישראלית, נועד לעקוב אחר צריכת משקה הגטורייד - משקה איזוטני שמחזיר נוזלים ומלחים לספורטאים. הבקבוק מדייק את צריכת המים הנדרשת של ספורטאים ומכוון אותם לצריכה נכונה של נוזלים לפני אימון, במהלכו ואחריו עם ייעוד צריכה שמופיע על תצוגה דיגיטלית. נתוני הבקבוק מאפשרים למאמנים לדעת כמה ספורטאי צורך בזמן השלבים של האימון (לפני, בזמן ואחרי - 2.7 ליטר אם אתם ממש רוצים לדעת), וגם לספק נתונים על הזעה (פוטבול, ריצה וכדורסל הם הענפים שגורמים להכי הרבה זיעה לפי אימפקס - אם חשוב לכם לדעת). אנחנו בעידן של חיפוש מתמיד אחר היתרון היחסי כדי לאפשר לספורטאים להגיע לביצועים אופטימליים בסיוע מחקרים ומדע.

כלומר, זה רק הגיוני שרוב ההשקעה של חברות ביצועים תלך על עניינים גופניים. הרי רוכב אופניים מקצועי בטור דה פראנס צורך 18 אלף קלוריות בצורת מאכלים ומשקאות בזמן (!) המירוץ עצמו (שלא לדבר על לפני המירוץ ואחרי לשיקום); שחיין צורך בסביבות 12 אלף קלוריות ביום תחרות. בענפים כמו כדורגל וכדורסל שורפים כאלף קלוריות בשעה. וכמו כל כלי רכב, גם אצל ספורטאי, איכות הדלק - כלומר איכות הקלוריות הנצרכות - קריטית לביצועים שלו. יש בסיס גופני שאי אפשר להתפשר עליו ולכן קבוצות וגם חברות וארגוני ספורט לא מתפשרות על העניין ועושות הכל כדי למצוא את היתרון היחסי בתחום הפיזיולוגי.

2. האם ייתכן שדווקא הדברים שקשה הרבה יותר למדוד הם המקור להצלחה וגם לכישלונות של קבוצות ספורט בימינו? לפי מחקרים פסיכולוגיים 60% מהאינפורמציה שאנחנו מקבלים על מישהו, על תחושותיו ורגשותיו, מגיעות משפת גוף. כלומר, מאמן יכול לדבר עם שחקן ואם הוא לא קורא את שפת הגוף שלו כמו שצריך, הוא מקבל רק 40% ממה שזה רוצה להגיד (וזה במקרה שהשחקן אומר באמת את מה שעל ליבו).

אלו נתונים הרבה יותר משמעותיים לקבוצה ולהצלחתה מאשר, נגיד, צריכת המים של שחקן (שחשובה גם כמובן). באחת ממסיבות העיתונאים האחרונות שלו פפ גווארדיולה, מנג'ר מנצ'סטר סיטי, דיבר על החשיבות של שפת הגוף של השחקנים שלו כשהוא בוחר שחקנים להרכב. "לאחרונה, אולי בגלל שאני מזדקן, אני מסתכל על שפת הגוף של השחקנים באימונים", הסביר. "אתה לא יכול לשחק היטב כששפת הגוף שלך לא נכונה".

גם תלמידו של פפ, מיקל ארטטה - מאמן ארסנל - מדבר הרבה על שפת הגוף באימונים ובמשחקים. בסדרה התעודית של אמזון על ארסנל של העונה שעברה, ארטטה נכנס לחדר ההלבשה אחרי הפסד ופשוט רתח על מה שהשחקנים "שידרו". "אני מקבל את זה כשמפסידים" אמר להם. "אומץ וריצה לא מספיקים. אתם חייבים הרבה יותר מזה. באימונים אפשר לראות שלא אכפת לכם שאתם מאבדים את הכדור! אני צריך לכעוס כשאני מפסיד קרב על הכדור באימון! כשאני מפסיד משחקון באימונים אני צריך לכעוס! בגלל שיש סטנדרטים!". ארטטה פשוט לא התפשר על הדברים הבסיסיים האלה, זרק מהקבוצה שחקנים שלא עמדו בסטנדרטים של שפת הגוף הנדרשת (מסוט אוזיל, פייר אמריק אובאמיאנג) וכיום ארסנל שלו מתחרה על האליפות מול מנצ'סטר סיטי של פפ גווארדיולה.

3. פפ, ארטטה וגם צ'אבי, מאמן ברצלונה, עוסקים הרבה במה שמכונה אימוני סוציו-רגשני (socio-affective). בתוך האימונים שלהם יש התייחסות ואף תרגילים לכל מערכות היחסים בתוך הקבוצה. כלומר, היחס הוא לאיך התחושות והרגשות משפיעות על השחקנים בנפרד ואחד על השני. בגלל עניינים אנושיים כגון "הדבקה רגשית", הרבה פעמים רגשות של שחקן אחד או התנהגות של שחקן יכולות להשפיע על רגשות וההתנהגות של שחקנים אחרים.

עניין הרגשות והתחושות הוא מדעי. אנחנו יודעים ממחקרים שתנועות גוף מסוימות יכולות להשפיע על רמות הורמון האגרסיביות של השחקנים (רמות טסטוסטרון) ואנחנו יודעים גם שמגע בין השחקנים יכול להוריד את רמת הורמון הלחץ (קורטיזול). לכן, למשל, בגולדן סטייט ווריירס מייחסים חשיבות רבה למספר הנגיעות בין שחקנים במהלך משחק (מחקר של אוניברסיטת ברקלי הראה קורולציה בין מספר הנגיעות של שחקנים זה בזה למספר הניצחונות של קבוצה), אך יש לומר: מדעים מדויקים כמו צריכת מים או מספר קילומטרים בריצה מהירה, יותר ברורים מאשר המדע החשוב יותר לקבוצה - הקשר והתקשורת בין השחקנים.

4. ג'נרל מנג'רים מצטיינים כגון בוב מאיירס מגולדן סטייט ווריירס ודני איינג' מיוטה ג'אז ובוסטון סלטיקס לשעבר מייחסים חשיבות גדולה למדעים החברתיים הללו. איינג' אף השתמש לא פעם בבניית הקבוצות שלו בג'ון ניידנג'ל, שמתמחה ב"אפיון סוגי מוח", ומסתמך הרבה על קריאת שפת גוף, פעילות קוגניטיבית וניתוח יכולות מילוליות. אחת מההצלחות הגדולות ביותר של ניידנג'ל הייתה ההמלצה שלו לבוסטון לוותר על מרקל פולץ בדראפט 2017 - למרות שכל הסקאוטים ואנשי המקצוע ראו בו כבחירה מספר 1 הברורה ביותר - וללכת עם ג'ייסון טייטום. בוסטון עשתה טרייד עם פילדלפיה על בחירות הדראפט והשיגה את טייטום בבחירה מספר 3. טייטום הפך לאחד מהשחקנים הטובים ב-NBA ופולץ, שאיבד את הביטחון ואת היכולת לזרוק לסל, הגיע לאורלנדו מג'יק ונחשב כיום לשחקן סביר - אבל בהחלט לא צפוי להיות אחד מהשחקנים הטובים בליגה.

5. איינג', אולי בגלל שלא הקשיב לניידנג'ל במקרה הזה, גם רשום על אחת מטעויות הניהול הגדולות של השנים האחרונות: הבאתו של קיירי אירווינג לבוסטון סלטיקס ב-2017. בוסטון סלטיקס עם גורדון הייוורד, קיירי אירווינג, אל הורפורד, ג'יילן בראון, ג'ייסון טייטום ומרקוס סמארט היתה אמורה להיות הקבוצה הטובה ביותר בליגה למשך שנים אבל הקבוצה התפוררה מול כל אתגר מקצועי. ומבחינה חברתית, שחקנים יצאו מהעונות הללו מצולקים ממש.

6. מה קרה? קיירי קרה. הרכז המוכשר התגלה כטיפוס בלתי אמין בעליל ואדם שדוחף קונספירציות על עולם שטוח ומקדם קונספירציות אנטישמיות. כשהוא שיחק בבוסטון, הקבוצה הודחה בסיבוב השני בפלייאוף. כשהוא נפצע ולא שיחק בפלייאוף, בוסטון הצעירה הגיעה למשחק 7 בגמר המזרח. אחרי המעבר שלו לברוקלין ב-2019, בוסטון העפילה ב-2 מ-3 העונות האחרונות לגמר המזרח - כאשר בעונה שעברה העפילה לגמר. ומה קרה איתו? ברוקלין - פייבוריטית לגמר בזכות סגלים שכללו אותו, קווין דוראנט וג'יימס הארדן - לא הצליחה לעבור את השלב השני של הפלייאוף. הם ניצחו רק 7 משחקי פלייאוף בשלוש שנים - 4 מהם נגד בוסטון סלטיקס, שהיתה שחוקה ופצועה אחרי עונת הקורונה בה הגיעו לגמר המזרח.

7. קיירי עם התנהלותו, שפת הגוף שלו והאגו הבלתי נשלט שלו, חירב את התרבות הארגונית בבוסטון ובברוקלין. כן, הוא מחרב קבוצות סדרתי ולא בגלל עניינים מקצועיים. הוא שחקן מעולה שיכול לספק 27 נק' למשחק באחוזים מעולים (48% מהשדה, 37% מהשלוש, 88% מהקו), 5+ ריבאונדים למשחק ו-5+ אסיסטים למשחק - אבל הוא גם פצצת זמן מתקתקת בחדר ההלבשה. ואם משהו קורה שלא מתאים לו, הוא יכול להקריס את חדר ההלבשה כולו. כאמור, הוא עשה את זה בקליבלנד, הוא עשה את זה בבוסטון והוא עשה את זה בברוקלין.

8. קיירי עבר אמש בטרייד לדאלאס מאבריקס. דאלאס שלחה לברוקלין את דוריאן פיני סמית' וספנסר דינווידי, שחקני חמישייה, וגם בחירות דראפט (1 בסיבוב הראשון) וקיבלה את קיירי ומרקיף מוריס.

הסיבה העיקרית לכך שבדאלאס - קבוצה שתמיד נבנתה ביסודיות - עשו את הטרייד הזה היא הרצון לרצות את לוקה דונצ'יץ' ולהביא לצידו כוכב גדול. לוקה נותן עונה גדולה - 33 נק' למשחק, 9+ ריב' למשחק, 8+ אס' למשחק - אבל בלעדיו, המאבריקס פשוט הקבוצה הכי גרועה בליגה - סטטיסטית (0 ניצחונות ב-7 משחקים, מקום 30 בהגנה, מקום 30 באחוזים מהשדה, מקום 30 בדירוג הנתונים המתקדמים, מקום 28 בהתקפה). הם היו חייבים לעשות משהו. ואולם, לקשור את הגורל של דונצ'יץ' עם מחריב חדרי הלבשה סדרתי זה הימור גדול.

לכו תדעו, אולי בקרוב קיירי יגלה שמארק קיובן יהודי ויחליט שהוא לא רוצה לשחק עבור קבוצה שלו. כן, זה יכול לקרות. דאלאס כן תוכל להשתחרר מקיירי בקיץ. הוא מסיים את החוזה שלו - מה שיאפשר, אולי, בנייה מחדש בקיץ. ואולם, אובדן נכסים כגון פיני סמית' - החבר הכי טוב של לוקה, דינדווידי ובחירות דראפט - זה עשוי להיות הימור גדול מדי עבור דונצ'יץ'.

9. בעקבות המעבר של קיירי הסיכויים של דונצ'יץ' לזכות באליפות עלו - לפי סוכנויות ההימורים לפחות. אבל עלו גם הסיכויים שבקיץ הקרוב דונצ'יץ' - מי שעשוי להיות אחד מהכדורסלנים הגדולים בהיסטוריה - יבקש לעזוב את דאלאס ולהצטרף לקבוצה שלא תקח הימורים כאלו על הקריירה שלו.