"היל בילי קובי" - בורג מרכזי שהופך את הלייקרס למועמדת לאליפות

אוסטין ריבס גדל בניוארק, ארקנסו. עיירה של 1,200 איש עם שלושה תמרורי תנועה, מרכז מסחרי פצפון ופיצריה שנקראת "הפיצריה" כי פשוט אין שם פיצריה אחרת. המשפחה של ריבס היתה מוכרת באזור בזכות שני דברים: חוות בקר על פני 300 דונם וכדורסל.

אביו של אוסטין, בריאן, היה כוכב של אוניברסיטת ארקנסו. פוינט גארד שרשם שיאי אסיסטים. אמו, ניקול, שיחקה כדורסל באותה האוניברסיטה. בהיסטוריה של הקבוצה רק אישה אחת קלעה יותר נקודות למשחק ממנה. אחיו הגדול של אוסטין, ספנסר, שיחק בקולג' ועבר לשחק באירופה. כיום הוא בקבוצת באמברג ובעבר שיחק בלברקוזן וגם בספרד.

אוסטין הצטיין בבייסבול אבל בחר להתמקד בכדורסל בעיקר בזכות אחיו. "אני משום מקום", אמר ריבס ללוס אנג'לס טיימס, "גדלתי עם שתי אופציות: עבודה בחווה או לעבוד בכדורסל".

עד מהרה אוסטין, ספוג בידע המשפחתי בכדורסל, התגלה כשחקן הטוב ביותר במשפחה ובארקנסו. בתיכון רשם ממוצע של 32.5 נקודות למשחק בשנה האחרונה שלו והוסיף 8.8 ריבאונדים ו-5.1 אסיסטים. הוא גם הוביל את הקבוצה לשלוש אליפויות מדינת ארקנסו בארבע שנים והצטיין בעיקר בטורנירי הגמר. וויצ'יטה סטייט, קבוצת קולג'ים בכירה, גייסה אותו לשורותיה.

ואולם, קריירת הקולג' של אוסטין לא התרוממה בשנותיו הראשונות. היא גם התארכה בגלל פציעות בכתפיים - פציעות שחייבו אותו לעבור ניתוח ושיקום ארוך. מעבר לאוקלהומה והסגר של שנה - לא בדיוק סייעו לו לבלוט בעיני סקאוטים של ה-NBA.

ריבס לא באמת נראה כמו מישהו שיכול לשחק ב-NBA והנתונים שלו בקולג' לא היו מרשימים. אחרי הכל הוא 1.96 מטר שקלע 10.8 נקודות למשחק, לקח 3.8 ריבאונדים ומסר 2.6 אסיסטים בשני בתי ספר. הוא גם לא היה איזה קלע מרשים במיוחד - 42.1% מהשדה, 34% מהשלוש.

ואולם, לקראת העונה האחרונה שלו בקולג', הוא כבר היה מבוגר יותר באופן משמעותי מהחברים לקבוצה (היה בן 22), הוא הוסיף 10 ק"ג שרירים וסיים את העונה האחרונה שלו עם ממוצע של 18 נקודות, 5.5 ריבאונדים ו-4.6 אסיסטים. והשחקנים שאיתו התלהבו בעיקר מהרגעים בהם השתלט על המשחק - בעיקר ברגעים חשובים של משחקים חשובים. הם כל כך התרשמו מהמנטליות שאחד מהם הדביק לו את הכינוי "HBK" - או היל בילי קובי, על שם קובי בריאנט.

הסקאוטים של ה-NBA פחות התרשמו. בכל זאת, שחקן מבוגר, לא אתלטי במיוחד ועם קליעה בינונית. דטרויט פיסטונס היתה הקבוצה היחידה ששקלה לבחור בו בסיבוב השני אבל בערב הדראפט הוא קיבל טלפון מלוס אנג'לס לייקרס שאמרו לו שאם לא ייבחר בדראפט, יקבל חוזה בקבוצת ה-G ליג שלהם. ריבס, אוהד לייקרס, הסכים. "זו היתה הסיטואציה הכי טובה עבורי ושאני רציתי אותה", אמר.

ריבס הפך לתגלית של ממש בקבוצת הפיתוח של הלייקרס. הוא התגלה כשחקן אגרסיבי שיודע לסחוט עבירות, מוכן לעבוד קשה על הקליעה שלו ויודע לקבל החלטות נכונות - בעיקר ברגעים מותחים במשחקים. הבנת הכדורסל שלו והגישה חסרת הפחד הפכו את לברון ג'יימס למעריץ.

"אפשר לראות את ה-IQ כדורסל שלו בכל מהלך", אמר לברון, "וברגע שהמאמן (פרנק ווגל בשנה שעברה) זרק אותו לאש, הוא לא פחד. הוא יכול לייצר ספייס לעצמו ולחברים שלו לקבוצה".

ריבס, בן 25 בסוף החודש, הוא לא "הלבן האמריקאי הגנרי" של קבוצת NBA - כלומר קלע שלשות מצטיין שעושה הגנה ממוצעת בשיאו. הוא פליימייקר אגרסיבי וחכם שיודע לסחוט פאולים ולהקריס הגנות. הוא שחקן הגנה טוב ומפלצת מנטלית שבמשחקים הכי חשובים מצטיין במיוחד. המספרים שלו בפלייאוף - 15 נקודות למשחק, 5 ריבאונדים, 5 אסיסטים - טובים יותר מהמספרים שלו בעונה הרגילה (13, 3, 3.4 - בהתאמה).

במשחק השישי בסדרה הבוקר, מול גולדן סטייט ווריורס, ריבס הצטיין לצד לברון ג'יימס - עם 23 נקודות, 5 ריבאונדים, 6 אסיסטים, בעיקר ברגעים מכריעים. בפלייאוף הזה, לא משנה מה קורה בגמר האזורי נגד דנבר, ריבס, שעל חוזה של 1.2 מיליון דולר, הפך לשחקן של 50+ מיליון דולר לארבע שנים - לפחות.

ללוס אנג'לס לייקרס היה בתחילת העונה סגל זוועתי - שכלל את ראסל ווסטברוק ומעט מאוד שחקנים שאפשר לסמוך עליהם לקלוע משלוש. לברון ג'יימס לא אהב את הסגל הזה אבל כן אהב כמה שחקנים בו - את אוסטין ריבס בעיקר.

השינוי הגדול שהנהלת הלייקרס עשו - להיפטר מווסטברוק, למלא את הסגל בשחקנים שמוכנים לעשות הגנה ותנועה ולהפוך את ריבס לשחקן השלישי הכי חשוב בקבוצה - הציל ללייקרס את העונה ונתן ללברון את הסיכוי לאליפות נוספת.

הלייקרס עולים לגמר מול דנבר נאגטס - הטובה הרבה יותר - אבל אחרי שהדיחו הבוקר את גולדן סטייט האלופה והנחילו לה את ההפסד הראשון בסדרת פלייאוף במערב בעידן סטיב קר (20 סדרות, 19 ניצחונות) - שום דבר לא יפתיע.