מדינה בדיכאון: האבטלה מכה במסעדות, בבידור ובפנאי ובשליחים

מדינה בדיכאון, מדינה בלי צעירים, או שניהם - זו התמונה שעולה מנתוני חלוקת האבטלה לפי ענפים שהעביר בסוף השבוע ביטוח לאומי ל"כלכליסט". ענף שירותי האירוח והאוכל, שכולל בין היתר את בתי הקפה והמסעדות, מהווה 15% מתובעי דמי האבטלה אבל רק 6% מהחוזרים לעבוד.

שיעור המובטלים החוזרים לעבוד בשירותי אירוח ומזון מתחילת אוקטובר עד 5 בדצמבר שווה ל־7% מהמובטלים החדשים בענף, השיעור הנמוך ביותר מכל הענפים. הביקוש הנמוך לעובדים נמשך למרות כל העובדים שגויסו למילואים, והערבים שמפחדים להגיע.

ענף שמשלים את התמונה הוא אמנות, בידור ופנאי שמהווה 4% מהמובטלים החדשים אבל רק 2% מכלל החוזרים לעבוד. יחס דומה יש גם בשירותי תחבורה ובלדרות: 4% מכלל המובטלים החדשים ורק 2% מהחוזרים לעבוד. נראה שלא רק שאין רצון לצאת לבלות, ויש הרבה פחות מי שיצא. גם אין רצון לנסוע או להזמין דברים.

התמונה הרבה יותר אופטימית בענף מידע ותקשורת, המזוהה עם ההייטק. כמו במשבר הקורונה הוא מגלה יציבות, אולי בגלל שחלק גדול מהמכירות שלו מכוון ליצוא. מאז תחילת המלחמה הוא מהווה רק 3% מהמובטלים החדשים אבל 6% מהחוזרים לעבוד. כמות החוזרים לעבודה מקבילה ל־42% מהמובטלים החדשים בענף.

תמונת האבטלה רחוקה מלהיות מעודדת. הירידה בקצב הגידול באבטלה נפסקה ב־6 בדצמבר, ותוספת המובטלים החדשים התייצבה על קצב של כ־2,000 נרשמים חדשים ביום. זה הרבה פחות מכמות השיא של 6,000 מובטלים חדשים ביום בתחילת נובמבר, אבל עדיין כפול מהקצב היומי הממוצע בימי שגרה שעומד על כאלף מובטלים חדשים ליום. לא נותר אלא לראות אם בשבוע הבא הירידה ברישום המובטלים החדשים תתחדש.

מספר המובטלים החדשים מאז תחילת המלחמה עמד על 181.2 אלף ומאז תחילת אוקטובר על 182.9 אלף. בניכוי כ־30 אלף חוזרים לעבודה, תוספת המובטלים מתחילת המלחמה היא מעל 150 אלף איש. ניתן, אם כן, להעריך שיחד עם מובטלים ותיקים יש יותר מ־300 אלף מובטלים במשק ו־%8%-7 אבטלה, לעומת רמה קבועה של 3.5%.

חלק ניכר מהאבטלה הזאת מלאכותי ונובע מהארכת הקלות החל"ת על ידי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' עד סוף דצמבר, וייפסק כשהן ייגמרו. למרות הודעת השר, הארכת הקלות החל"ת עדין לא אושרה בכנסת. זה מציב את ביטוח לאומי ורבים מהמובטלים החדשים במצב מאוד בעייתי: אף על פי שהובטח להם שיקבלו דמי אבטלה, ביטוח לאומי לא יכול לאשר שהם זכאים. כך נוצר מתח גדול למובטלים ועומס בירוקרטי מיותר לביטוח לאומי, שממילא סובל מעומס גדול במלחמה.