"יזמים מתחרים חברו יחד לטובת אזרחים, חללים וחטופים"

גמישות מייצרת חוסן – זו אחת המסקנות ממחקר שערכה פרופ' דפנה קריב, מומחית לניהול ויזמות מבית הספר אדלסון באוניברסיטת רייכמן, עוד לפני מלחמת "חרבות ברזל" ועסק במשבר היזמים בתקופת הקורונה. במסגרת סדרת מפגשי האונליין "שש אחרי המלחמה" של "כלכליסט" ופועלים טק התארחה פרופ' קריב לשיחה עם מנכ"לית פועלים טק מיכל קיסוס הרצוג על יזמות, הייטק וחוסן עסקי.

ענף ההייטק סובל בשנים האחרונות מרצף משברים – קורונה, משבר מאקרו כלכלי, רפורמה משפטית ומלחמה. השאלה היא כיצד ניתן לייצר גמישות במצב כזה ואיך יוצאים מהמשבר?

"כשהתחלתי את המחקר, מגפת הקורונה נראתה לי המשבר הכי אולטימטיבי שיכול להיות ולצערי התבדיתי", אומרת פרופ' קריב. "לנו היזמים הישראלים יש מתכון סודי שאי אפשר להעתיק והוא תחושה של להיות חלק מתוך קהילה. זה מעבר לגמישות ומעבר לחוסן. מצאנו הון פסיכולוגי מאוד גבוה אצל יזמים. אחד הדברים המעניינים שראינו בקורונה וממשיך גם היום הוא שמצד אחד היזמים נושאים נטל מאוד כבד עד כדי בהלה, ומצד שני ראינו רמות מאוד גבוהות של הון אנושי.

"אנחנו רגילים לדבר על הון אנושי כחוסן, שזה מרכיב אחד אבל לא היחיד. מה שמעניין אצל היזמים הישראלים זה ששלושת המרכיבים האחרים גם מאוד גבוהים. המרכיב הראשון הוא תקווה, שהיא החזון שיש לי ולאן אני רוצה להגיע. המרכיב השני הוא מסוגלות עצמית, ליזמים ישראלים יש רמה גבוהה של תחושה שהם מסוגלים להגיע לאיפה שהם רוצים כי יש להם מספיק ידע, חברים ונטוורקינג. המרכיב השלישי הוא אופטימיות - תחושה של חדוות עשייה ורצון לפעול. כל אלה יחד מהווים את ההון הפסיכולוגי של היזמים הישראלים ויש להם כמויות מאוד גבוהות שלו וזה קצת מנטרל את הלחצים הגבוהים ומהווה יתרון משמעותי".

ועכשיו במלחמה את רואה את זה? איך את מסבירה את זה?

"היום רואים שההון הפסיכולוגי והאופטימיות מועצמים יותר. כשאני מדברת עם יזמים הם אומרים לי 'המצב קשה ואנחנו בטראומה אבל יהיה בסדר'. היום 'יהיה בסדר' זה משהו שמתניע אותנו, זה כמו מנטרה. אני חוזרת שוב למתכון הסודי של היזמים שעושה את החיבור בין הדאגות הגדולות, התחושות הקשות והטראומה, לבין ההון הפסיכולוגי הגבוה. מה שמחבר זו אותה תחושה שאני בתוך קהילה, כמה אני מקבלת וכמה אני נותנת. יש אלמנט מאוד חזק אצל היזמים בהיבט של הנתינה שמאוד התגבר במלחמה".

בדרך כלל יזמים ישראלים נתפסים כסוליסטיים. יש משהו חדש בקהילתיות הזאת?

"אני רואה התגברות של תחושת הקהילתיות וראינו את זה לא רק ביזמות. בשבעה באוקטובר ראינו את ההתגייסות המיידית ואני שומעת הרבה סיפורים מעוררי גאווה שהם האנטיתזה לתזה של 'אדם לאדם זאב' - הקונספציה הישנה לגבי היזמות.

"אנחנו רואים יזמים שלכאורה היו מתחרים, שחברו יחד לטובת פרויקט מסוים שקשור לאזרחים, לחללים או לחטופים. אנחנו רואים התגייסות של החברות הגדולות בהייטק ובפיננסים שעושות ככל יכולתן כדי לסייע לסטארט־אפים. אנחנו רואים שבירה של מוסכמות, שבירה של הבדלים ובאמת כולנו ביחד".

איך לוקחים את הנכס הזה ושומרים אותו ליום שאחרי?

"אני חוזרת למחקר ואסביר למה אני אופטימית. מתוך נתוני המחקר עלו מצד אחד לחצים גדולים ומצד שני הון אנושי מאוד גבוה. החלטנו לראיין אנשים כדי לבדוק אם זה לא רק בשאלונים. ראיינו אנשים והשתמשנו בבינה המלאכותית כדי להבין את הנרטיב.

"הבינה המלאכותית בודקת את שכיחות הדברים, את העוצמות ואיך אני מסדר את המשפט שלי על בסיס סנטימנטים – חיובי, שלילי או נייטרלי. גילינו שכשישראלים מדברים על משבר כלשהו הסנטימנט נייטרלי. יש לציין שגם שכשבדקנו את זה היינו במצב לחימה במבצע שומר חומות. אבל זה לא המקרה עכשיו. השבעה באוקטובר עשה שינויים גם בעניין הזה, אבל כל הפרמטרים של קהילתיות, תחושת הקבלה והנתינה, תחושת המסוגלות והתחושה של חוסן, נשמרו לפי הבינה המלאכותית, גם כשעשינו הדמיה מה יהיה ביום שאחרי.

"הבינה המלאכותית לוקחת את מה שקורה היום ומדמיינת מה יקרה עם אותם אנשים אחרי המלחמה. קיבלנו פלט שהחלק של הקהילתיות נשאר גבוה. אם מתבססים על מחקרים לפני ומה שאומרים היזמים - משהו בקהילתיות הזאת היה תמיד, על זה הושתתנו, ככה נבנינו, זו המהות של המדינה. מצד שני יש אחיזה כל כך חזקה היום, כולנו יחד אחד למען השני, לטובת לעשות טוב לקהילה, לאקוסיסטם ולכולם, שאני מאמינה שזה משהו שיישאר. ברור שצריך לטפח, לדבר, להמשיך ולא לשסע, יש עוד הרבה עבודה סביב זה, אבל משהו בגרעין ובדנ"א שלנו הוא קהילתי והוא חזר לעוצמות מאוד חזקות".

את רואה הבדל בין נשים יזמיות לגברים יזמים בתוצאות המחקר?

"כן. התחום שלי בין השאר במחקר הוא יזמות נשית. זה משהו שמדבר אליי מאוד וכמובן שהתפתיתי להריץ מהר נתונים. רואים כמה הבדלים, אבל הם מצטמצמים במצבי מלחמה, כלומר כולנו מקבלים צביון דומה של יזם, של ישראלי שרוצה לתת ורוצה להיות חלק מהקהילה, ועם זאת יש משהו במהות של להיות גבר או אישה. למשל, רואים אצל נשים רמות חוסן מדווחות גבוהות יותר מאשר אצל גברים, ומעניין שדווקא האופטימיות המדווחת היתה יותר גבוהה אצל הגברים.

"עשינו גם חיתוכים בין סקטורים שונים, ובסקטורים כמו סייבר ופיתוח יש הרבה מאוד אופטימיות ויש יותר גברים. בסקטורים שקשורים יותר לטכנולוגיה בתחום של wellness וcommodity - רואים הרבה יותר חוסן אצל נשים".

בשבעה באוקטובר נשברו קונספציות בכל הרמות. מה האירוע הזה שינה אצלך?

"הרבה. חשבתי על המושג של תקווה, ההמנון שלנו התקווה, שמעולם לא חשבתי עליו ואני מזהה משהו מאוד עוצמתי שיוצא מתוך האקוסיסטם היזמי שנותן תקווה, משדר תקווה ומשמר תקווה. חשבתי מה זה אומר התקווה ואיזה חיבור יש פה. אני מרגישה משהו מאוד אופטימי ועם הרבה תקווה. אני מאוד מחוזקת מההירתמות ומהנתינה ולמרות הכל אני מלאת תקווה".