במרכז מסחרי קטן ביהוד מייצרים בורקס מהטובים שיש כאן

גדלתי על בורקס. סבתא אסתר הסלוניקאית היתה מגישה לנו בורקסים נפלאים בכל שבת. כשגדלתי גיליתי את מקדשי הבורקס של יפו. פעם היה עוד סמי בורקס.

אחר כך נותרו רק ז'ק, ליאון ובניו והנפלא מכולם אלי — עם גן עדן שלא שרד את עבודות הרכבת הקלה. אחר כך כמובן הכרתי את הבורקס הטורקי של שוק רמלה ועוד רבים וטובים. האמת, לא כל כך רבים. לפני שנות דור ביקרתי באחד ממעוזי הבורקס האגדיים באמת. בורקס חזן ביהוד. איכשהו יצא שבשנה האחרונה יצא לי להזדמן כמה וכמה פעמים לאזור. החלטתי לבדוק אם המקום עדיין קיים. גיליתי שכן. הוא אמנם עבר דירה למרכז מסחרי קטן אבל חוץ מזה דבר לא השתנה.

אתי ויהודה חזן עדיין קמים בכל יום בחמש בבוקר ובשבע וחצי פותחים את הדלת ומוכרים את אחד הבורקסים הכי טובים בישראל. אבא של אתי, שבתאי קרודו, פתח את הבורקס לפני 65 שנה. אז עוד לא קראו למקום חזן כמובן אלא בורקס שבתאי. "כשנשארתי רק אני שינינו את השם", מחייך יהודה.

אתי ויהודה מכינים לבד לגמרי חמישה סוגי בורקס גדולים ("פעם היינו עושים גם קטנים אבל אנחנו לבד, אין לנו עזרה יותר"). אז יש גבינה כמובן, גבינת בומבה עם יותר מילוי, תפוחי אדמה, תרד, שהוא מהטובים שטעמתי, וגם בורקס נדיר מאוד: חנדרג'ו קוראים לו המקומיים.

מה זה חנדרג'ו? אני שואל. "חצילים", עונה לי רותי. בבית אני בודק ומגלה שחנדרג'ו בספניולית זה לא חצילים כי אם, כמה נחמד, "סמרטוטים". רמז לצורתם המסמורטטת של החצילים אחרי טיגון עם עגבנייה ובצל. אז אני גם מבין שזה מה שהיה בפנים. לא חצילים קלויים כמו בדרך כלל בבורקס חצילים אלא חצילים מטוגנים־מבושלים עם שום כתוש ובצל, עגבניות או רסק עגבניות וכן או לא גבינת פטה. זה טעים למות, כמו כל שאר הבורקסים.

ויש גם חמינדוס כמובן, ביצים קשות חומות שיהודה ואתי חוצים ובוזקים עליהן קצת מלח ופלפל, ואיירן, יוגורט נוזלי מסורתי. וזהו, לא צריך יותר.

רק נס קטן אולי.

נס משום שעכשיו, אחרי יותר משנות דור של פעילות, עיריית יהוד מאיימת לפנות את אתי ויהודה לצורך הקמת פרויקט מגורים. אני מניח שיש להם את כל האישורים. כל שאר השכנים במרכז המסחרי הקטן כבר חתמו, אומר יהודה. ועדיין, אני מקווה שיקרה נס ויימצא פתרון, אם לא הישארות במקום אז לפחות מקום חלופי. אין הרבה מקומות כאלה. בעצם אין בכלל.

בורקס חזן, סעדיה חתוכה 26, יהוד