טסלה 3 במירוץ הפייקס פיק | צילום: יצרן
נוסעות מעלה בקלילות: המכוניות החשמליות בדרך למירוץ פייקס פיק
בראשון ייצא לדרך מירוץ הטיפוס הבינלאומי של פייקס פיק במסגרתו בעלי מכוניות מטפסים במעלה ההר עם רכביהם ומתחרים מי יגיע הכי מהר לפסגה. אופי המסלול הפך אותו אידאלי עבור מכוניות חשמליות, שבמשך יממה יצרניהן פושטים את חליפותיהם הירוקות ומחליפים אותן בסרבלי מירוצים
ביום ראשון ייצא לדרך אחד המירוצים הוותיקים בארצות הברית: ה-PPIHC, או בשמו המלא "מירוץ הטיפוס הבינלאומי של פייקס פיק", אשר נקרא גם בין היתר "המירוץ אל העננים". יש לכך סיבה, לא מדובר בדיוק במירוץ, למעשה מדובר בקבוצת נהגים שחלקם מטורפים למדי שמטפסים במעלה הר עם מכוניותיהם ומתחרים נגד השעון מי יגיע הכי מהר לפסגה. האופי הספציפי של המסלול הפך אותו בשנים האחרונות אידאלי דווקא עבור מכוניות חשמליות. כך, במשך יום אחד בשנה יצרני הרכב שמצהירים על כוונות ידידותיות לסביבה, הפחתת מזהמים, חיבוקי עצים ועמידה ביעדים, פושטים את החליפות הירוקות ומחליפים אותן בסרבלי מירוצים וכדי לעשות זאת הם מגייסים את מיטב הרכבים החשמליים – והופכים אותם למכוניות מירוץ לכל דבר.
אך מדוע דווקא מרוץ פייקס פיק? ובכן, הסיבות היסטוריות וגיאוגרפיות. כמו הרבה מירוצים שמתקיימים בארה"ב, מנאסקאר ועד מירוצי שטח שונים, גם מירוץ פייקס פיק שחוגג השנה 100 שנים להיווסדו החל ב-1916 כיוזמה מקומית של כמה משוגעים, אחרי כמה בירות שהחליטו לראות מי יוכל לטפס הכי מהר לפסגת ההר הכי גבוה בסביבה. ההר במקרה היה פייקס פיק, פסגה בקולוראדו שגובהה הרשמי: 4,302 מטרים (לשם השוואה, גובה פסגת החרמון שבתחום ישראל הוא 2,236 מטר). אבל מה שהפך את המירוץ למיוחד היו התנאים: כדי להגיע לפסגת ההר יש להתחיל בחניון שנמצא בגובה 1,440 מטרים ואז לטפס בכביש שאורכו המדויק הוא 19.99 קילומטרים אל הפסגה. הכביש, כצפוי, רחוק מאוד מלהיות ישר או בטוח במיוחד והוא מתפתל לאורך לא פחות מ-156 סיבובים, רובם על פני תהום, למעשה רק בשנת 2011 החליטו הרשויות בקולוראדו שמכיוון שמדובר באתר שמשמש גם תיירים ב-364 ימי השנה שהמירוץ אינו מתקיים בהם, כדאי לפחות לדאוג שיהיה סלול כהלכה. כלומר עד שנת 2011 חלק מהמסלול בכלל לא היה סלול, מה שרק הגדיל את הסיכון העצום בו נתונים הנהגים. המירוץ הרשמי הראשון לפסגת הפייקס פיק התקיים בשנת 2016 ומאז הפך לתופעה.
בהתאם למסורת האמריקאית בכל הקשור ללא מעט ענפי ספורט מוטורי, העיקרון המנחה בפייקס פיק הוא: "כולם מוזמנים ותשתדלו לא להיהרג". לכן עד כה נרשמו במירוץ שבעה הרוגים (האחרון לפני כשלוש שנים) ושפע מסחרר של מכוניות ואופנועים שחלקם נבנו על ידי תמהונים אמריקאים בחצר ביתם וחלקם נבנו על ידי יצרני רכב ממומנים במיליוני דולרים שרק רצו להוכיח לעולם שגם הם יכולים להתחרות במירוץ האמריקאי המטורף ולזכות (כפי שעשתה למשל פיג'ו). גם היום למירוץ פייקס פיק יש כללים ברורים להשתתפות, ממטף ועד כלוב בטיחות ברכב, אבל הגבולות של ההגדרות של מה חוקי רופפים למדי. הכלל זהה לכולם: מתחילים בתחתית ההר ומתחרים נגד השעון בתקווה להגיע לפסגה בכמה שפחות זמן. לכן לא מן הנמנע שמכוניות פורשה מדוגמות ומקלארנים ימצאו עצמן מנסות לקבוע זמן יותר מהיר מטנדר שברולט משנות השבעים שבעליו השתיל בו מנוע אדיר נפח. הקטגוריה הבכירה ביותר של השתתפות במירוץ נקראת UNLIMITED, כלומר "ללא גבולות" והמשמעות היא שכולם יכולים להשתתף עם איזו מכונית שירצו, ממכוניות ראלי שנשלחו על ידי יצרני רכב ועד למכוניות חשמליות משוגעות.
וכאן יצרני הרכב החשמלי הבינו את השטיק: מירוץ פייקס פיק הוא המירוץ המושלם כדי להוכיח מה מכוניות חשמליות יודעות לעשות. בניגוד למירוצי סיבולת, לה מאנס, פורמולה ועוד, לא משנה מה יעשה הנהג, המרחק שהמכונית צריכה לעבור תמיד נשאר זהה: 19.9 קילומטרים בלבד, מרחק שהוא בדיחה בשביל יצרן רכב חשמלי. ומעבר לכך, מירוץ פייקס פיק הוא מירוץ שעושה רע למכוניות ששורפות בנזין. הבעיה טמונה בגובה, יותר נכון בהפרשי הגובה המשמעותיים שהמכוניות צריכות לעבור בדרכן לפסגה. מנוע בעירה פנימית פועל על עיקרון פשוט: אוויר נכנס, דלק נכנס, התערובת נדלקת, יש פיצוץ ונוצר כוח. אבל במקרה של פייקס פיק, האוויר למטה אינו האוויר של למעלה. כלומר, הוא דליל יותר. ומכוניות שנוסעות בסביבה גבוהה מפיקות פחות כוח. כמובן, ניתן לכוון את המנוע כך שיפיק יותר כוח בסביבה דלילה, אבל אז הביצועים בתחתית ההר נפגעים. במכוניות חשמליות שבכלל לא שורפות אוויר אין בעיות כאלה, ולכן מדובר בסביבה אידאלית עבור יצרני רכב שרוצים פעם בשנה להוכיח שמכוניות חשמליות מסוגלות לקרוע את המסלול.
היצע המכוניות החשמליות שינסו השנה לכבוש את פייקס פיק מרשים וכולל גם דגמים שכל ישראלי מכיר, אבל אלה מכוונים ליכולות ששום ישראלי לא מדמיין. חשוב לציין – במקרה של כמה דגמים חשמליים, דווקא יצרן הרכב שמקפיד על תדמית ירוקה וידידותית לסביבה לא שש לשתף פעולה ואינו פורס חסות בקלות, אבל לצוותי המירוצים שהבינו שמכונית חשמלית יכולה לקרוע את המסלול זה לא משנה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא טסלה 3 של ENEOS – שלמרבה האירוניה מייצרת שמני מנוע שמיועדים למכוניות בנזין ודיזל. הטסלה של ENEOS רחוקה מלהיות טסלה 3 רגילה: הקפיצים ובולמי הזעזועים הוחלפו בגרסאות מונמכות ומוקשחות, מערכות הקירור של הרכב שודרגו, חישוקי הגלגלים הוחלפו ורק רכיב אחד נותר ללא שינוי: המנועים. אלה עדיין מפיקים אותו הספק. והטסלה של יצרנית השמנים לא לבד. השנה תזנק למירוץ גם ניסאן ליף, מכונית חשמלית שניסאן לא חלמה שתשתתף בפייקס פיק. הניסאן עברה הכנה באמצעות סדנת המירוצים SAMURAI SPEED וכעת קשה לומר שמדובר עוד בניסאן ליף: סדנת המירוצים התמקדה בייעול של האורודינאמיות והאחיזה באמצעות החלפת כל חלקי הפח מקדימה בחלקים שונים שמיועדים להפוך את הרכב ליותר מהיר וגם להצמיד אותו לקרקע באמצעות זרימת האוויר סביבו. גם הפגוש האחורי הוחלף ובתהליך התווספה גם כנף אחורית. במקרה של הליף,משום מה ההספק (214 כוחות סוס) סיפק את דרישותיה של הסדנה.
לצד הטסלה 3, טסלה S פלייד היא פחות או יותר המכונית האידיאלית למירוץ: הפלייד מגיעה מהמפעל עם מעל אלף כוחות סוס, יכולת לזנק ל-100 קילומטרים לשעה בשבריר שנייה ולפתח מהירות אדירה בין הסיבובים. מסיבה זו תשתתף השנה ה-S פלייד במירוץ בחסות UNPLUGGED PERFORMANCE- סדנת מירוצים שמתמחה במכוניות חשמליות. הסדנה השתתפה במירוץ גם בשנה שעברה והטסלה הגיעה למקום העשירי בדירוג הכללי, אבל בשנה שעברה המסלול היה מושלג בחלקו והטסלה עברה הכנה קצרה מאוד לפני המירוץ. הפעם המצב שונה ואחרי שנה שלמה של הכנות מודל S שתגיע למירוץ תהיה מוכנה: פגושים שונים, כנפיים קדמיות שונות, תוספת של ספוילרים מיוחדים להצמדת הרכב למסלול, כל אלה אמורים לאפשר לטסלה להגיע למקום יותר טוב בעשירייה הפותחת.