חברת החשמל חורגת מיחסי החוב ב-4 מיליארד שקל - הציבור עלול לשלם

חברת החשמל חורגת מיחסי החוב שנקבעו לה ברפורמת משק החשמל, מה שעלול לבסוף להתגלגל גם לעלייה בתעריף החשמל, כך עולה מהדו"חות הכספיים של החברה לרבעון הראשון של השנה. נכון לסוף הרבעון הראשון של השנה, היקף החובות (ברוטו) של חברת החשמל עומד על 39.4 מיליארד שקל. בניכוי מזומנים והשקעות מסוימות, החוב הפיננסי נטו של חברת החשמל עומד על 36 מיליארד שקל. סכום זה גבוה ב־4 מיליארד שקל מהיעד שנקבע לה במסגרת הרפורמה במשק החשמל שיושמה החל מ־2018 ושאחד היעדים שלה הוא היציבות הפיננסית של חברת החשמל.

חלק נוסף ברפורמה שהיה אמור לשמור על היחס הפיננסי, שממנו חורגת חברת החשמל כיום, כלל כינוס של צוות איתנות פיננסית הכולל את נציגי משרד האוצר, רשות החברות ומשרד האנרגיה, שיבחן את התקדמות הרפורמה ובעיקר את היציבות הפיננסית של החברה. הוועדה שאמורה להתכנס אחת לשנה התכנסה מאז 2018 פעם אחת בלבד, ב־2020.

ברשות החברות פועלים כיום לכנס את הוועדה לכל המאוחר עד לסוף חודש יולי. במכתב ששלחה לפני כשלושה שבועות רו"ח הילה גלוזמן, סגנית בכירה למנהלת רשות החברות מיכל רוזנבוים, ביקשה גלוזמן מחברת החשמל להעביר לרשות החברות מידע לגבי התקדמות חברת החשמל בתוכנית הפיתוח של משק החשמל ועדכון התחזיות ביחס לחוב הפיננסי של החברה.

על פי היעד שנקבע לחברת החשמל, עד ל־2025 היא צריכה לעמוד ביחס חוב־EBITDA של 4.3. כלומר, החוב שלה צריך להיות לכל היותר פי 4.3 מהרווח התפעולי־תזרימי שלה. יעד הביניים שלה, עד ל־2023, עומד על פי 5.4. נכון לסוף הרבעון הראשון של השנה, ה־EBITDA של חברת חשמל בארבעת הרבעונים האחרונים (הרבעון השני של 2022 עד סוף הרבעון הראשון של 2023) עומד על 5.8 מיליארד שקל, ואילו החוב הפיננסי (נטו) של החברה, המשמש לחישוב היחס, עומד על 36 מיליארד שקל. כלומר, החוב גדול פי 6.3 מה־EBITDA, והחברה לא עומדת ביעד הביניים שלה. על מנת שהחברה תעמוד ביעד הביניים, החוב צריך להיות קטן ב־4 מיליארד שקל וביחס ליעד שהוצב ל־2025 החוב היה צריך להיות קטן ב־10 מיליארד שקל. אפשרות אחרת לעמידה ביחס האמור היא הגדלה של ה־EBITDA של החברה. החוב הגדול של חברת החשמל נובע בעיקר מאיגרות חוב בהיקף של 30 מיליארד שקל. החוב הפיננסי ברוטו של חברת החשמל ב־2018, שנת הרפורמה, הגיע ל־44 מיליארד שקל. ב־2020 החוב (ברוטו) כבר ירד ל־36 מיליארד שקל, אך מאז חזר לעלות. החלק הכמעט בלעדי של הכנסות חברת החשמל, שעמדו ברבעון הראשון על 5.7 מיליארד שקל, מגיע מתעריף החשמל.

כשההוצאות של חברת החשמל עולות, עומדות להן שתי אפשרויות למימון. הראשונה, להגדיל את החוב. השנייה, להגדיל את ההכנסות שבמקרה של חברת החשמל — להעלות את מחיר החשמל. הגדלת החוב היא למעשה הלוואה על חשבון תעריף החשמל העתידי. כעת, החוב העודף עומד על 4 מיליארד שקל. בשיעור ריבית שנתי של 6%, מדובר בהוצאה עודפת של 240 מיליון שקל על הריבית בכל שנה בשל הגדלת החוב. המשמעות היא קצת יותר מ־90 שקל בשנה למשפחה.

לא בטוח שכל החוב של חברת החשמל יתגלגל לתעריף, שכן תעריף החשמל נקבע בהתאם להחלטת רשות החשמל, ובהתאם להוצאות הנורמטיביות של חברת החשמל כמה שנים קדימה, אך אם החריגה לא תיסגר — סביר להניח שחלק ממנה יגיע לכיסים של האזרחים.

הגדלת החוב של חברת החשמל היא במידה מסוימת החלטה מודעת. החל מתחילת 2022 הזניקה המלחמה באוקראינה את מחירי הפחם בעולם ואיתם גם את עלויות הייצור של חברת החשמל. לכך צריך להוסיף שלאחר שנים שבהן משק החשמל סבל מתת־השקעה ברשת החשמל — יש ניסיונות כיום להגביר את רמת ההשקעות שהחברה עושה.

כמו כן חברת החשמל סבלה משני אירועים לא צפויים: הראשון הוא קריסת עגורן הפחם ברוטנברג שגם מובילה לעלייה בעלויות הייצור בשל הצורך להוליך את הפחם במשאיות מנמל חדרה וגם עלות השיקום של המזח. גם תחנת רידינג שהייתה אמורה להימכר במסגרת הרפורמה בחברת החשמל לפני כשנתיים, ולא נמכרה, תרמה לגידול בחוב החברה ביחס לתחזיות. בימים אלה תחנת רידינג מושבתת בשל עבודות תחזוקה שצפויות להימשך עד 2026 — כך שלא רק שהתחנה לא נמכרה, אלא גם ההכנסות בגין הפעלתה לא קיימות.

בשורה התחתונה, גם אם החריגה מיחסי החוב שנקבעו ברפורמה מוצדקת, העובדה שהיחס הזה אינו מפוקח על ידי הועדה שאמורה לפקח עליו עלולה לגרום לחריגה נוספת ומוצדקת הרבה פחות. ואז כבר לא תהיה ברירה לגלגל את העלויות על כיסי הצרכנים.