בג"ץ הוציא צו המזרז את הדיון בהשתמטות החרדים

הבשורה הטובה והמפתיעה היא שבג"ץ קצב אתמול לממשלה זמן קצר יחסית של פחות מחודש כדי לנמק מדוע לא יגויסו תלמידי הישיבות. זה מראה ששופטי בג"ץ כמו כל הציבור איבדו סבלנות מול אטימות הקואליציה לאפליה בין דם לדם. עוד בשורות טובות: בג"ץ הוציא צו ביניים שיקפיא את אורך תקופות השירות של תלמידי הישיבות כדי שלא יתקצרו במהלך הדיון בשל עליית הגיל. בית המשפט הבהיר שבכוונתו גם להוציא צו לעצירת המימון לתלמידי ישיבות שאיבדו את דחיית השירות.

הבשורה הפחות טובה היא שהצו בנושא הגיוס הוא סמלי בעיקרו והצו בנושא המימון יוצא רק בעוד חודש לאחר סיבוב נוסף של עדכון על ידי הממשלה, כלומר עוד דחייה. דבר אחד כלל לא עמד על הפרק בדיון - גיוס מיידי של בחורי הישיבות. נציג אחים לנשק עו"ד טומי מנור ביקש שהשופטים לפחות יורו למדינה להתכונן לגיוס כדי שבעוד כמה חודשים היא לא תגיד שהיא צריכה להיערך. ובכל זאת לוח הזמנים הקצר מאותת לממשלה שהיא עלולה למצוא עצמה לראשונה בתולדותיה מול הוראה מפורשת לגייס תלמידי ישיבות.

ב־2017 פסל בג"ץ את שני החוקים שאיפשרו אז לא לגייס את בחורי הישיבות. מאז נתן לכנסת בסבלנות אין קץ ארכות להעברת חוק חדש עד סוף יוני אשתקד. החל מ־1.7.2023 אין חוק שמאפשר את מתן דחיית השירות לבחורי הישיבות. הממשלה קיבלה החלטה שמורה לצה"ל לא לגייס את בחורי הישיבות עד 31.3 השנה.

בג"ץ דן אתמול בשלוש עתירות שטוענות שהחלטת הממשלה אינה חוקית ויש לגייס את החרדים לאלתר. בג"ץ הוציא אתמול צווים על תנאי שמורים לממשלה לנמק למה היא לא מגייסת וגם צו ביניים שמקפיא את אורך תקופות השירות של תלמידי הישיבות, כלומר שגם אם הם יעברו מדרגת גיל, הם עדיין יהיו חייבים באותה תקופת שירות.

מה שהפתיע הוא פרק הזמן של חודש שנקצב לממשלה. לראשונה בתולדותיו בג"ץ מנהל דיון מזורז בהשתמטות ולא בעצלתיים. השאלה הגדולה היא האם הוא באמת מאותת לממשלה שמבחינתו השתמטות שהיתה לא תהיה. צריך לזכור שסופה של המלחמה לא נראה באופק, וכל זמן שהמלחמה נמשכת, יהיה קשה מאוד להעביר חקיקת השתמטות חדשה. כמובן מצב זה עלול ליצור מצב שההשתמטות ולא חוק עילת הסבירות יגרמו למשבר החוקתי.

את חוסר האונים מול הכניעה השיטתית של המדינה לאפליה בין דת לדם כבר עשרות שנים ביטא יו"ר התנועה לאיכות השלטון אליעד שרגא שאמר בדיון כי "אנחנו באותו מעגל שוטה כבר 25 שנה. בדמוקרטיה המעוותת הזו יש אזרחים שיש להם רק זכויות, לא צריכים לעבוד, לשלם מסים, לשאת בנטל". הוא גם תקף את בג"ץ: "25 שנה שבית המשפט העליון שותף לדחיות אין קץ. הצבא זועק לכוח אדם. האפליה כורתת הענף שעליו יושבת המדינה". הוא ציטט את נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק ש"אפליה באשר ליקר מכל - החיים עצמם - היא הקשה באפליות". עו"ד דפנה הולץ־לכנר, שמייצגת את אמהות בחזית, אמרה ש"אין רק סוג אחד של חרדים. האמהות בחזית חרדות וגם החיילים והחיילות מאוד חרדים".

רגע מפתח בדיון היה כשעו"ד גלעד ברנע, שמייצג את התנועה הדמוקרטית האזרחית, הגדיר את תשובת המדינה לעתירות המימון כ"כתב חידה". מ"מ נשיא בית המשפט העליון השופט עוזי פוגלמן הפתיע כשענה "אדוני מדבר בנימוס", ובכך הצטרף לביקורת החריפה על תשובת המדינה, השווה ואף העלה את רמת הביקורת.

בדיעבד התברר שהעובדה שהמדינה הגישה לבג"ץ חידת היגיון במקום תשובה משפטית - השתלמה לה. לא פחות מתשע דחיות לקחה לעצמה המדינה בעתירות המימון (שמונה בעתירות הגיוס). עכשיו היא תקבל עוד דחייה של חודש כדי לפרש את כתב החידה ובמיוחד כדי לפרט את מצבם המשפטי של תלמידי הישיבות השונים לפי מועדי דחיית השירות שלהם לפני הוצאת צו ביניים שיעצרו את המימון.

פוגלמן הפגין בדיון סבלנות עילאית כלפי הצדדים, כפי שהפגין כלפי בקשות הדחייה של המדינה בשבוע בעבר. אבל בנושא הזה הבהיר לממונה על הבג"צים בפרקליטות המדינה עו"ד אבי מיליקובסקי ש"אנשי האילוצים יידעו שבהיעדר תשובה המשמעות יותר דרמטית. בדרך כלל כשמשיב לא מתגונן, אתה יודע מה המשמעות". ובמילים אחרות, אם המדינה לא תגיד למי לדעתה צריך לעצור את המימון, יכול להיות שבית המשפט יעצור את המימון ליותר אנשים.

המשמעות היא שיש סיכוי סביר שבתוך שבועות ספורים בג"ץ יורה לעצור את המימון לעשרות אלפי תלמידי ישיבות. לכל הפחות בשלב הראשון ליותר מ־30 אלף, כשהכמות גדלה מחודש לחודש. חשוב כמובן שבג"ץ יורה שהכסף הזה לא יועבר לתלמידי ישיבות אחרים, מכיוון שהדבר ירוקן את ההחלטה מתוכן. מה שברור הוא שברגע שזה יקרה, יחל מחול שדים פוליטי. המפלגות החרדיות כבר הוכיחו שמבחינתן "מה קשורה המלחמה לממשלה", הן ידרשו פתרון בדמות שינוי הקריטריונים (קשה לראות את היועצת המשפטית לממשלה מסכימה) או שינוי חקיקה, מה שצפוי לחדש את המחאה במלוא עוצמתה.

היו גם רגעים מרגשים בדיון. אחד מהם היה כשעו"ד משה שפירא שמייצג את פורום איילון לזכויות האדם ציין שבנו נפל בשירות במוסד לפני ארבע שנים. "אף אחד לא שאל את איילון בני אם הוא מעוניין לשרת. אני חי עם הרבה רגשות אשם שגידלתי ילדים לשירות וערכים, כשציבור של למעלה ממיליון איש חי במדינה משלו על חשבון דם וכלכלה שהוא לא חלק ממנה".

השני היה כשעו"ד ברנע דיבר על הפגיעה במורשת שהותיר לנו ראש תחום תמיכות המנוח במשרד המשפטים עו"ד אמנון דה הרטוך, שנפטר לפני כשנה. דה הרטוך נחשב לפלס של שירות המדינה וסמל של לוחמה בשחיתות. הוא שמר בקפדנות על תקינות הקצבות המדינה במשך כ־15 שנה ועיצב את מערכת חוקי התמיכות של מדינת ישראל. השופטים הצטרפו למחמאות למי שלא קם לו מחליף.

לממונה על הבג"צים עו"ד אבי מיליקובסקי יש משימה לא פשוטה להסביר את עמדת הממשלה בנושא שאין לו הסבר. רגע מביך במיוחד היה כשאמר ש"נכון יהיה בעיניי שהדרג המדיני והצבא, בתקופת הביניים הזאת עד שיחוקקו את החוק, לא יגייסו תלמידי הישיבות".

פוגלמן העיר על ההתנגדות של מיליקובסקי אפילו לצו ביניים סמלי: "איזה אינטרס ציבורי מייצגת העמדה של אדוני? אני פשוט לא מבין". מיליקובסקי יכול אולי להתנחם בתקווה שהתפקיד יוביל אותו, כמו את פוגלמן, לדיונים על גיוס בחורי הישיבות בעשורים הבאים מהצד השני של הדוכן.