דו"ח הוועדה למניעת הרשעות שווא: בשורה אמיתית לכל אזרח

בימים אלה של מלחמה כאובה, מטבע הדברים אין קשב ציבורי להצעות לרפורמות משפטיות. לכן קשה לתמוה על כך שהצעה לאחת מהרפורמות המשמעותיות ביותר בעשור האחרון עברה בימים האחרונים בקול דממה דקה. לא, אין הכוונה למהלך נוסף של אותה "רפורמה משפטית" או "מהפכה משפטית" שגוועה עם פרוץ המלחמה. מדובר הפעם בהצעה לשינוי יסודי ביחס להליך הפלילי, שעשויה להשפיע בצורה עמוקה על רבים מהאזרחים.

וכך, בימים אלה הגישה "הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא ותיקונן" את דו"ח הביניים (השלישי) שלה לשר המשפטים, יריב לוין. ועדה זו, שבראשה עומדים שופט בית המשפט העליון בדימוס, פרופ' יורם דנציגר ופרופ' אורן גזל-אייל, הוקמה עוד בימי השרה לשעבר איילת שקד והתכלית החשובה שהוצבה בפניה משתקפת בעצם שמה. תוקף המלצותיה משמעותי במיוחד כיוון ששותפים לאותן המלצות חברי הוועדה שהם בכירי מערכת האכיפה בישראל, בהם פרקליט המדינה עצמו וקברניטי משטרת ישראל. גם פרופ' דוד ליבאי המנוח נמנה עם חברי הוועדה.

יש טעם טוב להניח שלאחר שהמערכת המשפטית תתפנה מהעיסוק הבהול ביחס לאופן שבו יינקטו ההליכים המשפטיים נגד מחבלי הנוחב'ה, יקודם עיגון ההמלצות שהציגה הוועדה - והדבר יחולל שינוי עמוק, לטובה, בהליך הפלילי.

אז מה הבשורה שנושא עימו דו"ח הוועדה?

נקודת המוצא היא שמנגנון האכיפה הפלילי אינו חף מטעויות והוא נתון גם להטיות קוגניטיביות בלתי נמנעות, וממילא יש למרבה הצער הרשעות שווא. ואין מדובר בתופעה זניחה של הרשעות שווא, כשרובן נובע מהודאות שווא. המשמעות היא שיש חפים מפשע שמודים בחקירה המשטרתית בעבירות שלא ביצעו מסיבות שונות, שהוועדה סוקרת את מקורן ואת גורמי הסיכון הרובצים לפתח ההודאות.

עו"ד רן כהן רוכברגר | צילום: איליה מלניקוב

המצע כאן קצר מלאפשר תיאור של כל המסקנות וההמלצות החשובות ולכן אעמוד כאן על שתי המלצות בלבד - אולי המשמעותיות ביותר - שיכולות "לעשות הבדל" ולצמצם משמעותית את המקרים העגומים של הודאות שווא.

המלצה אחת עומדת על חשיבות בשינוי של עצם שיטת החקירה. השיטה הישראלית לביצוע חקירות מבוססת (עדיין) בעיקרה על מודל Reid האמריקאי, שעניינו "מוכוונות אשמה". הכוונה היא שהחוקר מניח באופן מקדים שהחשוד הנחקר "אשם" וכל החקירה כמו נועדה "לחלץ" את ההודאה מהחשוד, שתואמת את החשד הזה. לשם כך נעשה שימוש בטכניקות חקירה שנועדו לגרום לנחקר להאמין שאשמתו כבר ידועה לחוקרים וכל שנותר לו הוא בעצם לאשר בהודאתו את החשדות. לשם כך החוקרים משתמשים לסירוגין, ולפי שיקול דעתם, בטכניקות של "מינימליזציה" או של "מקסימליזציה" של העבירה; וכן משתמשים במה שמכונה, בלשון מכובסת, ב"תחבולות חקירה" - שאינן אלא הצגת מצגי שווא ושקרים לנחקרים.

הוועדה עומדת על הסיכונים המוגברים שיש בשיטה זו, שרוב הדמוקרטיות המערביות אינן נוהגות לפיה, וממליצה שמשטרת ישראל תגביר את השימוש במודל החקירה האירופאי PEACE. המודל האחרון הוא "ניטראלי" ומכוון לאיסוף ראיות ועובדות באופן שונה וככלל בהימנעות מהפעלת דינמיקת חקירה שמאופיינת ב"ראיית מנהרה" המניחה את אשמת החשוד.

ההמלצה השנייה נוגעת להגבלת משך החקירה. אין הכוונה להגבלת פרק הזמן מיום סיום החקירה ועד להחלטה אם להגיש כתב אישום. לכך כבר ניתן מענה בתיקון חקיקה חשוב בשנת 2019 ובהנחיות היועמ"ש לממשלה. ההמלצה בדו"ח מתייחסת לקביעת מגבלות על משך החקירה בחדר החקירות ובשילוב הפסקות במהלכה, וכן ביחס לאמצעים להבטחת ההבנה של החשוד בדבר זכותו לייעוץ סנגוריאלי.

מצוין בדו"ח שיתכנו שינויים בהמלצות לקראת הדו"ח הסופי שייצא, ויש לקוות שבנוסח האחרון יוטמעו המלצות נוספות, כמו ההכרח להימנע בחקירות לחלוטין מהצגת מידע שקרי ביחס לראיות מדעיות (שהשפעתן על הנחקר חריפה הרבה יותר) והאפשרות לנוכחות של עורך דין "משקיף" במהלך החקירה - גם אם לא סנגורו של החשוד.

יש לקוות שבשוך הקרבות יאומצו מסקנות הדו"ח ושההמלצות יתורגמו לחקיקה מחייבת, לצד השלמת החקיקה הרצויה של הצעת חוק יסוד "זכויות בהליך הפלילי", שנקטעה בשנת 2022. מהלכים מדודים ומושכלים אלה, שזוכים בעיקרם גם לברכת גופי האכיפה, יהיו בשורה של ממש לכל אזרח.

הכותב הוא הסנגור הצבאי הראשי לשעבר בצה"ל, בעל משרד העוסק במשפט פלילי ותיקי צווארון לבן