הבנקים הביאו על עצמם את מס רווחי היתר, סמוטריץ' ממנף אותו לפופוליזם

הקרדיט המרכזי על הצעת החוק המבקשת להטיל מס רווחים עודפים על המערכת הבנקאית, אותה הציע שר האוצר, אינו מגיע לבצלאל סמוטריץ' - אלא דווקא לבנקים עצמם: הם עשו כל דבר שיכלו כדי להפוך לאויב העם.

עקומת הלמידה מפרק "הגבלת שכר בכירים" מתבררת בימים אלו כשטוחה. הם פשוט לא למדו כלום. רווחי העתק בסך יותר מ־6 מיליארד שקל שרשמו הבנקים ברבעון הראשון של השנה הם אינם תוצאה של ביצועים מרשימים, התייעלות או פיתוח טכנולוגי פורץ דרך, אלא לא יותר מניצול נבזי של תנאים מקרו־כלכליים חדשים במשק ובעולם (אינפלציה וריבית עולה) וממבנה שוק לא תחרותי וישן. המתקפה והעליהום מוצדקים: קשה לחשוב על סקטור שעמל כל כך קשה לקבל על הראש חקיקה כה זדונית. ובכל זאת מדובר בהצעה פופוליסטית, שמבקשת להפוך קבוצה ספציפית מאוד ל"אויב העם", איננה מיועדת להקל על יוקר המחיה (ואף עשויה לעשות בדיוק ההפך), אלא מיועדת להכין את השטח לקטסטרופה התקציבית שמאיימת על סמוטריץ' ב־2024 בצורה של צניחה חדה בהכנסות המדינה ממסים ומחסור גדול בקופה הציבורית.

1. השאלה הראשונה שעולה כאשר מבקשים להטיל מס על רווחים אקסטרה־נורמליים על הבנקים היא מדוע רק על הבנקים? מדוע לא מס על רווחים ליבואני מזון שגם ניצלו את המצב על מנת לעלות מחירים ובנוסף, ישנה חוסר תחרותיות בענף. או מדוע לא ליבואני רכב. אך למה ללכת כל כך רחוק, חברות ביטוח לא רשמו רווחים אקסטרה־נורמלים גם? הכלל פשוט: איפה שאין תחרות - יש חזירות.

הבעיה העיקרית אצל סמוטריץ' היא שהוא פופוליסט: הכל שליפות מהמותן, הכל "זבנג וגמרנו", הכל מהר. בלי עבודת מטה, בלי חשיבה מעמיקה ובלי להסתכל על "הטווח הארוך". מדוע לא לבצע רפורמה מבנית במסי הכנסה אם אפשר לעשות "טלאי על טלאי" ולקבל כותרת? מתברר שכאשר אתה שר האוצר בחצי משרה (במקרה הטוב) ורוב הזמן אתה עסוק בהפיכה משטרית ובלהפוך למושל של יהודה ושומרון אתה יותר דומה לכבאי המשק הישראלי מאשר לקברניט שלו, קופץ מכיבוי שריפה אחת לשנייה.

כמו כן יש לזכור כי מסי רווחי יתר יעודדו יצירתיות מיסוית בצורה של תכנוני מס מורכבים ביותר: זה הלקח המרכזי מחברות הגז ומכיל: כל פעם שיש רווחי יתר, הם ינסו לפרשן את החוק בצורה העקומה ביותר כדי להתחמק ממס. בכל דרך אפשרית.

2. בעיה נוספת שעלולה לקרות היא שתוצאת המהלך תהיה הפוכה והוא יעצים עוד יותר את יוקר המחיה. בנקים נמדדים לפי תשואה להון (הנובעת מהרווח אחרי מס) ואם הם יראו שהוא נפגע אז יחפשו דרך חלופית להגדיל את הרווח לפני המס. האפשרויות העומדות לפניהם הן: לגבות יותר ריבית על האוברדראפט, לתת פחות ריבית על פיקדונות, להעלות עמלות, או לעשות כמה מהצעדים הללו במקביל. התוצאה במקרה כזה עלולה להיות שאכן הכנסות המדינה ממסים יגדלו, אך הנטל על משקי הבית יגדל גם הוא (תוספת המס תגיע מכיס האזרחים דרך הבנקים).

כמובן שגם הפעם הדגש הוא על משקי הבית החלשים ביותר שכן העשירים הם בעלי כוח מיקוח ולכן הם יקבלו, כמו היום, הטבות וישאו פחות בנטל ששר האוצר יצר בעקיפין. הרי הבנקים נהנים מאין ספור נקודות תמחור שעלולות לשמש להם כדי להגדיל רווחים. התגובה הסמוטריצ'ית (אם זה לא ילך בכוח, זה ילך בעוד יותר כוח), לא תעבוד כאן, ומהר מאוד נגיע ל"מעגל קסמים" בו הבנקים ינסו להימלט מהגזרה והממשלה תעצים את ההתערבות (או בהעלאת מס היתר, או באיסור על הגדלת ריבית על המינוס והקטנת ריבית על הפלוס), ולבסוף תרחיש של הלאמה "דה פקטו" בו הממשלה מנהלת את הבנקים. זה תרחיש מוכר והוא לא מומלץ.

3. אי אפשר להתעלם מאופי הממשלה הנוכחית ונסיונה לבצע הפיכה משטרית. באווירה הנוכחית, כאשר הממשלה מורכבת מפלגים קיצוניים שמקדמים את ביטול עילת הסבירות ופסקת ההתגברות, צעדים שמעניקים כוח בלתי מוגבל לרשות המבצעת, וכבר עתה אנו עדים לבריחת משקיעים שפחות מתחברים ל"יוזמה", ללכת על הראש של גופים פיננסים בברוטליות רק תפגע יותר בהשקעות בישראל שהם הרוח החייה המרכזי של המשק.

אלו לא תיאוריות היפותטיות: בין אלו שסימנו ופעלו נגד בנקים בעשור האחרון נמנים הוגו צ'אבס וניקולס מדורו (ונצואלה) שהלכו עד הקצה וביצעו הלאמה מוחלטת; כריסטינה קירשנר בארגנטינה; אבו מוראלס בבוליביה וגם פוטין ברוסיה. גם נשיא טורקיה ארדואן תקף והגביל בנקים (רק אלו שלא תמכו במשטר שלו - אם אלו שתמכו בו, הוא היה רחום); וכמובן ויקטור אורבן ההונגרי שהטיל ב־2022 מסי רווחי יתר על בנקים ומוסדות פיננסים. כאשר משקללים אל תוך מס רווחי יתר את התדמית של הממשלה בכלל ושל חלק מהשרים, לרבות את המוניטין של שר האוצר הנוכחי, בטווח הבינוני־ארוך, המס הזה יהווה פגיעה למשק כולו - ולא רק לבנקים.