האם המצלמות הביומטריות נועדו רק לסיכול פשעים? קשה להאמין

כשהמדינה מבקשת להפעיל אמצעי קיצון נגד אזרחיה מתוך כוונה מוצהרת להשיג מטרות ראויות, אחת הסוגיות החשובות היא אמון. ניתן להמחיש זאת בהקשר של הצעת החוק שמכונה "חוק האח הגדול במרחב הציבורי" שאושר אתמול בוועדת השרים לחקיקה ויתיר לממשלה להציב מצלמות ביומטריות במרחב הציבורי ללא כל פיקוח חיצוני אפקטיבי.

בהקשר זה אפשר לשאול האם אנחנו יכולים להאמין לממשלה כשהיא אומרת שהשימוש במצלמות יהיה רק למטרות המוצהרות בחוק (בעיקר סיכול פשעים ופענוחם) או שמא יש חשש אמיתי שהיא תנצל לרעה את הכוח הבלתי מידתי שהמצלמות מקנות לה ותשתמש בהן גם, אולי, לרדיפה של פוליטית של מבקריה ומתנגדיה או לדיכוי של קבוצות מוחלשות.

בהקשר זה יש סיבה טובה שלא להאמין לממשלה. תזכורת: ב-1995 התראיין מי שממלא היום את תפקיד השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר התראיין כשהוא אוחז בסמל מרכבו של ראש הממשלה אז יצחק רבין, ואיים שכמו שהגיעו לסמל אפשר להגיע גם לרבין; תלה בגאווה בסלון ביתו את תמונות של המחבל היהודי ברוך גולדשטיין שאותו הגדיר כ"גיבור שלי" והורשע בעבר בהסתה לגזענות ותמיכה בארגון טרור לאחר שנשא שלט שבו כתוב "לגרש את האויב הערבי" והחזיק מנשר שבו נכתב "הרב כהנא צדק, הח"כים הערבים הם גיס חמישי".

אפשר גם לדון בסוגיית האמון ברמה הנמוכה יותר: האם יש לנו אמון בשוטרים שלא ינצלו לרעה את המצלמות ואת מאגר המידע שעל בסיסו הן פועלות לצרכים אישיים או עסקיים, והאם במקרה שכן יהיו שימושים לא תקניים כאלה יידע מנגנון הענישה המשטרתי לגבות מהשוטרים מחיר מתאים? גם כאן, הממצאים בשטח מראים שאין יבה לתת את האמון הדרוש להפעלת מערכת פולשנית דוגמת מצלמות ביומטריות.

ב-2021, בגלגולה המקורי של הצעת החוק, פרסם כלכליסט סקירות של הקליניקה למאבק בתביעות השתקה בקריה האקדמית אונו, שמיפו מקרים שבהם נתפסו שוטרים מבצעים עבירות פגיעה בפרטיות, ואת העונשים שהטיל עליהם בית הדין המשמעתי של המשטרה. העבירות - ביניהן שוטרים שנכנסו למאגרי מידע ומערכות מודיעין משטרתיות על מנת לברר פרטים על מאהב לכאורה של בת זוג - גררו עונשים "מרתיעים" כמו נזיפה חמורה, הורדה זמנית בדרגה או קנס סמלי. על רקע זה, באוגוסט 2021 שלחה רמ"ח משמעת באגף משאבי אנוש במשטרה במשטרה, נצ"מ עו"ד בתיה בן-דוד, איגרת לשוטרים שבה הודיעה כי "הוחלט להילחם בשימוש שעושים שוטרים בכניסה למערכות ומאגרי המידע המשטרתיים, שלא לצורך תפקידם".

האמנם נלחמים? לאור חזרתו לחיינו חוק המצלמות הביומטריות בחן מנהל הקליניקה עו"ד יהונתן קלינגר מהתנועה לזכויות דיגיטליות, את קובץ ההליכים המשמעתיים של 2022 וחזר עם ממצאים מדאיגים. "במקום לפתוח בהליכים פליליים כנגד שלושה שוטרים שנדגמו, נפתחו הליכים משמעתיים בלבד", הוא סיפר לכלכליסט.

עו"ד יהונתן קלינגר | צילום: גלעד אילוז

במקרה אחד, הודה שוטר במסגרת הסדר טיעון שהוא סייע לחברה מסחרית ולמשרדי עורכי דין בהשגת מידע ממאגרים משטרתיים. "משרדי עורכי הדין השתמשו במידע כדי לעזור ללקוחותיהם, החברה המסחרית השתמשה בזה לרכישת רכבים נטושים", אמר קלינגר. "לו היה מועמד לדין בבית משפט רגיל, בהליך פלילי, היה יכול למצוא את עצמו מאחורי סורג ובריח לחמש שנים. אותו שוטר נדון, במסגרת אותו הסדר טיעון, לנזיפה חמורה והורדה בדרגה לשבעה חודשים בלבד. האם הקרבנות כאן בכלל מודעים לנזק שנגרם להם ויתבעו פיצויים? כנראה שלא".

במקרה שני, שוטר שלף מידע על בת זוג של מכרה והעביר לה מידע זה. "שוב, השוטר הועמד לדין משמעתי בלבד ונדון לקנס בסך 750 שקל ונזיפה חמורה. החוק מאפשר פיצוי ללא הוכחת נזק של עד 50 אלף שקל (בערכי 2009, מותאם למדד, ע"כ) וכן מאסר של חמש שנים", אמר קלינגר.

במקרה שלישי, אולי החמור ביותר, שוטר שלף מידע על מתלוננת כדי לעמוד אתה בקשר אינטימי. "אותו שוטר הואשם בעבירה של התנהגות לא הולמת ולא בעבירה של שליפת מידע", אמר קלינגר. "גם השוטר הזה נדון לנזיפה חמורה והורדת דרגה לשלושה חודשים בפועל (ועוד חלק על-תנאי). כלומר, במקרה שאותו שוטר ישלוף שוב מידע על אזרחים, הוא יורד בדרגה לתשעה חודשים נוספים. עד כדי כך המשטרה רואה נושא זה בחומרה".

במילים אחרות, המשטרה אולי נהנת להצהיר שהיא לוקחת ברצינות פגיעות בפרטיות אזרחים ושימושים לא-חוקיים במאגרי מידע משטרתיים, אך בפועל היא מעוניינת יותר להגן על השוטרים עצמם, ובהרחבה עליה ועל תדמיתה. "זו המדיניות המשטרתית", אמר קלינגר. "במקום פתיחה בהליכים פליליים, השימוש לרעה של המשטרה במאגרי מידע עדיין נפוץ ועדיין נתפס כחלק מהפריבילגיות של שוטרים. העונש על אותן עבירות הוא בין מצחיק ללא קיים ואין הרתעה. במצב כזה, מדוע ששוטרים ינהגו אחרת עם אותו מאגר ביומטרי שהם מקימים?".