כך יכולות הממשלות בעולם להקל את יוקר המחיה

השנה נקלע העולם לנסיבות המקשות על קברניטיו – ממשלות ובנקים מרכזיים – להתוות מדיניות כלכלית. מחד, נחוצה מדיניות מרסנת כדי לבלום את עליית האינפלציה. מנגד, מדיניות זו מצטרפת להשלכות השיוריות של נגיף הקורונה והקשיים המתמשכים מהמערכה הצבאית באוקראינה, ומדרדרת מדינות רבות – לרבות עשירות, חזקות ומפותחות, ובראשן ארצות אירופה – לכדי מיתון של ממש.

במצב זה נקרא המחקר הכלכלי לדגל ומציע פתרונות יצירתיים לטיפול בשני הקטבים הללו. באתר קרן המטבע הבינלאומית פורסם בלוג הטוען שמדיניות פיסקלית מגוונת וממוקדת תוכל לסייע לציבור משקי הבית במדינות השונות, הנתונים לעלייה חדה של יוקר המחייה, להתאושש ולשפר את מצבם. בחרתי להאיר מאמר זה לנוכח התמקדותו בזרוע הפיסקלית של המדיניות הכלכלית. על ההידוק המוניטרי הנמרץ שאימצו הבנקים המרכזיים – הזרוע המוניטרית – כתבנו רבות ועוד נרבה מילים בהמשך. חשיבות נוספת של המאמר עולה מכך שממשלות רבות מתמודדות דווקא היום עם גירעונות תקציביים וחובות ציבוריים גדולים (הן במונחים כספיים והן ביחס לתוצרן).

זו לא הפעם הראשונה שכלכלני הקרן קוראים לממשלות לנקוט מדיניות המתמקדת באוכלוסיות הפגיעות יותר. עסקתי בכך באחד הטורים שכתבתי השנה במדור זה. אך הזמן עבר, האינפלציה משנה פניה וההתייקרויות מחלחלות ממוצרי המזון והאנרגיה לסעיפים אחרים, כולל מוצרים ושירותים לא סחירים ומקומיים יותר. התפתחות זו הניעה את הבנקים המרכזיים להקפיץ את הריביות ואלו בתורן מייקרות גם את עלות שירות החוב של הממשלות. לכן, המחברים מחדדים את קריאתם לממשלות לתעדף הגנה על אוכלוסיות נזקקות (באמצעות סיוע ממוקד) ותוך כדי כך לנקוט הידוק פיסקלי, על מנת להיאבק באינפלציה.

אז מה מאתגר את הממשלות כיום?

מצד אחד, בשלוש השנים האחרונות הן נדרשו לעלות תוספתית של כ-0.6% מהתמ"ג לצורך סיוע למשקי הבית בגין עליית מחירי המזון (לרבות סבסוד מחירים, קיצוצי מס והעברות כספיות). מצד שני, הן צברו חובות גדולים בעקבות התמודדותן עם השלכות הקורונה, בעוד הסקטור העסקי סובל מפתיחה של מרווחי אשראי, עקב עליית האינפלציה, פיחות של רוב המטבעות (כנגד הדולר) וכמובן הריביות המטפסות במהירות. לפי הערכות, השנה יטפס החוב הציבורי העולמי ל-91% מהתוצר, 7.5% גבוה מרמתו טרם הקורונה. לפי המאמר, הכלכלות המתעוררות הן הרגישות ביותר וכ-60% מהן עלולות להיקלע למשברי חוב.

ובכן, מה ביכולתן לעשות?

המחברים מציעים להן לפרוס רשתות ביטחון לאוכלוסיות הפגיעות יותר. לדוגמא, הן יכולות להפחית את תעריפי החשמל לשימושם הבסיסי של בתי אב שהכנסותיהם נמוכות ובינוניות. מנגד, הם סבורים כי צעדים רוחביים יותר לבלימת עליות המחירים, כגון סבסוד מחירים, או קיצוצי מסים, יהיו יקרים מדי וסופם שלא יועילו. אשר לכלכלות המתעוררות והמתפתחות, לא יהיה מנוס מסיוע חירום ועזרה הומניטרית.

הממשלות צריכות להפיק לקחים מהמשברים האחרונים ולשפר את מוכנותן ליום סגריר. מחשבה קדימה ובנייה הדרגתית של בולמי זעזועים פיסקליים, תוך שיפור הגמישות ויכולת התגובה החדה והמיידית למשברים היא הדרך הנכונה לכך.

אמירה זו כללית אך המחברים יוצקים לה תוכן. לטענתם, אמצעים שהוכחו חזקים ויעילים בעת משבר הקורונה צריכים להוות חלק מערכת הכלים של הממשלות לטיפול במשברים עתידיים. לדוגמא הם מביאים את התוכניות לשימור מקומות עבודה (Job-retention schemes), שבלמו את שחיקת ההכנסות האישיות והשיבו להן כ-40% באיחוד האירופי. ואשר למגזר העסקי - סיוע פרטני לחברות במצוקה יוכל למזער פשיטות רגל. לכל אלה יש לרתום את החדשנות הטכנולוגית – זו שהתפתחה במהירות בעת משבר הקורונה וכעת תקל על ההתמודדות עם המשברים שיבואו.

המחברים מסייגים, עם זאת, כי צעדים אלו ודומיהם צריכים להינקט רק בעתות משבר ובתווך על הממשלות לפעול לצמצום הגירעונות והחובות. יכול להיות שהתוכנית הכושלת של ראש ממשלת בריטניה המתפטרת ליז טראס מהווה דוגמא טובה למה לא צריך לעשות.

לדעתי, עקרונות אלו צריכים להנחות את מצען הכלכלי של המפלגות שתרכבנה את הממשלה הבאה של ישראל: סיוע ממוקד, הכנת ערכת כלים לעתות משבר וחתירה לצמצום החובות בין לבין – זה התמהיל הנכון לכך.

רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי, בנק מזרחי טפחות