מהזבל של שופרסל למוזיאון

כשהאמן והמעצב ניצן מיוסט היה סטודנט במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל חלה תפנית בכיוון היצירה שלו. "מילד שאוהב מיתוג נוצץ ודברים יפים, פתאום נושאים סביבתיים התחילו להעסיק אותי. כך גם היה עם פרויקט הגמר שלו "מכתבים לעופר" (בהנחיית יואב פרי) שממשיך להתגלגל ולהיות מוצג בגלריות שונות ובחודש מאי יגיע למוזיאון העיצוב בחולון.

הכל התחיל בסגרים בקורונה כשמיוסט ושותפו לדירת הסטודנטים בירושלים נכנסו להרצאה בזום של ארגון מצילות המזון, העוסקת בליקוט מזון טוב שנזרק. אחת התמונות במצגת היתה של הר ירקות עצום שזרוק בפח והתמונה נצרבה במוחו. כשנדרש לחשוב על רעיון לפרויקט גמר חזרה אליו התמונה והוא החליט שבזה יעסוק הפרויקט.

"הלכתי על בסיס יומי לפח של שופרסל אגרון שליד הבית שלי וראיתי ערמות של מזון שנזרק לפח. זה היה הרגע שהחלטתי שאני רוצה לספר על זה למישהו. פניתי למנכ"ל שופרסל אז עופר בלוך וכתבתי מכתב שבו תיארתי כיצד מצאתי בפח באותו יום 143 מלפפונים. למחרת המכתב עסק ב־57 קרטוני חלב סגורים וכך הלאה, הגעתי ל־75 מכתבים ששלחתי למנכ"ל על מזון טוב שנזרק לפח".

אחרי כמעט שלושה חודשים ללא מענה עבר ממכתבים למעשים. כל בוקר השאיר לבלוך בכניסה לסניף פריט מזון שמצא ועליו מדבקה עם השם שלו. מיוסט החליט לדבר אליו במספרים והקביל את משקל המזון שנזרק לשלל אובייקטים רנדומליים: משקל האוכל שנזרק בעולם ביום זהה, למשל, ל־85 חלליות של נאס"א. בנוסף, ערך ותיעד טקס קצר שבו נופף לשלום למלגזות ששופכות מזון לפח בשוק הסיטונאי.

"זו היתה הדרך שלי לחשוף אותו להיקף התופעה. ואחרי חודשים שלא ענה לי סימנתי לו את הדרך למשרדי מטה שופרסל בראשון לציון עם שביל מסודר של עשרות מלונים שנזרקו לפח. כשהגיע ליל הסדר הזמנתי אותו לסעודת חג — זו התמונה של הר הירקות — עם שולחן וכיסאות, יין טוב ותפריט נחמד. הוא כמובן לא הגיע".

מחשבה על הסביבה והכלכלה זה חשוב. אבל לא נגעלת לאכול מהזבל?

"במשך תקופה חברים שלי ואני ממש חיינו על האוכל מהפח בשופרסל. המחשבה הראשונה היא שזה אוכל רקוב ודוחה ומזוהם, אבל ברגע שרואים בעיניים שמדובר בירקות ופירות מעולים — הכל מתהפך. יש דברים שארוזים בשקיות פלסטיק אטומות. היינו ממלאים מקררים שלמים ותורמים לתושבי השכונה".

כל המכתבים (חלקם מתובלים בהומור עדין), הפעולות, התמונות וסרטי הווידיאו הוצגו בעבודה של מיוסט. גם בלוך הוזמן כמובן לתערוכה אך לא בא.

התאכזבת?

"חוסר המענה לא מנע ממני להמשיך אבל כן ציפיתי לתגובה. בשבוע השני לתערוכה הגיע מכתב מנוסח היטב וכתוב בו שהם קראו והתרגשו וסיפרו ששופרסל פועלת לצמצום בזבוז מזון. הם כתבו שהם יבצעו את התיקונים הנדרשים ומה שהם בחרו כתגובה — זה לנעול הרמטית את אזור הפחים עם שערי ברזל ולחסום את הגישה לאנשים. זו דוגמה טובה לכך שתאגידים מעדיפים לא לנסות לפתור את הבעיה אלא להסתיר אותה. חשוב לי להדגיש שהפרויקט הוא לא על שופרסל אלא על בזבוז מזון, וזה קורה בכל המרכולים ורשתות הסופרמרקטים וכולנו אחראים לדבר הזה כי יש לנו מודל יופי שהחלנו על האוכל שלנו —, ואם יש על הגמבה שריטה לא נקנה אותה".

גרסה מכווצת של התערוכה והמסרים של מיוסט תעלה במסגרת אירוע האמנות והיצירה "פצ'ה קוצ'ה" שאוצרים איתי מאוטנר וענת ספרן, הערב ומחר בהיכל התרבות תל אביב: "אני אקריא חלק מהמכתבים, אראה תמונות וסרטי וידיאו ואתן כמה טיפים שכל אחד יוכל ליישם כשיחזור הביתה. אם אני צריך לתת כותרת, אז המסר שלי הוא 'תצרכו חכם!'".

מיוסט (28) גדל ברעות והחל דרכו כעורך וידאו. הוא סיים את לימודיו השנה, עבר לגור ביפו ועובד בסטודיו לעיצוב "הליגה". במקביל הוא מתכנן את הפרויקטים הבאים שלו שיעסקו בנושאים שיש להם השפעה.

"קשה לי מאוד לעצב דברים בלי ערך סביבתי ומחשבה, אפילו ברמת החומרים שאני משתמש בהם", הוא אומר. "עולם העיצוב הוא אולטרה בזבזני וחסר מחשבה לטווח הארוך".

כעת הוא חושב על הפרויקט הבא שלו שיעסוק בים המלח. "חשוב לי שהעבודה תקרה בעולם האמיתי ותערב גורמים בעלי השפעה וכוח, אני לא רוצה ליצור עבודה בשביל שתהיה יפה בגלריה".

חושב גם על עבודות עם מסר פוליטי?

"כל בעיה שנתעסק בה היא בסופו של דבר פוליטית. גם בזבוז מזון זה דבר מאוד פוליטי: יחסי הכוחות, הכספים שזורמים, המנהלים שיושבים במגדלי השן מול האזרח הפשוט".