אסתי אשכול - שירותי תוכן | יח"צ
אסתי אשכול: כך ולא אחרת
יצאנו להכיר את אשת האשכולות שמאחורי טקסטים רבים, זו שיש לה סיפורים מכאן ועד לשם, שפה מיוחדת, סגנון אישי שמרתק את קוראיה, מבט אישי ומצחיק על החיים ויש לה מה לכתוב בכל עניין
נסיבות החיים גילגלו את אסתי אשכול לפני 30 שנה דווקא לשכונת פלורנטין בתל אביב.היום, הגם שהיא מעלה את ממוצע הגיל בשכונה, היא מנסה להתמזג עם הנוף האנושי הצעיר והאוונגרדי שסביבה.
מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?
״בשנות החמישים נרשם בין ילדי הגן בקיבוץ ביקוש גדול לנהגי טרקטורים וקומביינים. בכיתה ב׳, כשנשאלתי, יצא לי יצא משפט שעד היום אין לי מושג מאיפה שלפתי אותו: ׳אני אהיה מגיהה׳ - ולא ידעתי מה אני אומרת״.
ולא שונה מעופך?
״בטח שונה, ועוד איך. בגיל 16 הפציע בחיי הקיבוץ הפשוטים והסוציאליסטיים שלי האויב הגדול מכולם, הקפיטליזם הטהור במלוא הדרו: איין ראנד וספרה ׳כמעיין המתגבר׳. האידיאולוגיה העוצמתית אליה נחשפתי עשתה שמות בנפש הרומנטית שלי וזהו, הוחלט: אני אהיה אדריכלית. עם הפלדה, הזכוכית והבטון אבנה עולם חדש ואגע בשמים. עברו עשר שנים ובמזכירות הקיבוץ אושרו לי לימודי אדריכלות ועיצוב, אך עוד לפני שראיתי את הפרנסה רודפת אחריי נפרדתי כמו גדולה מהפרות ברפת ומכל חברי, לקחתי איתי את בתי בת ה-10 ויצאנו לדרכנו, לראות עד לאן אפשר להגיע ללא החיבוק המגונן של אבא קיבוץ״.
מהשיחה עם אסתי עולים הרבה סיפורי הרפתקאות וקוריוזים, חלקם מסמרי שיער וגובלים בלוליינות - עד שמלאו לה 33. אנחנו בשנת 83׳, הימים ימי מלחמת לבנון והיא כבר תקופה בתל אביב. מסתבר שלימודי אדריכלות ועיצוב בכל זאת הזיזו משהו והיא מצאה עצמה בהאנגר של הקאמרי, בונה ומציירת תפאורות.
הנגיעה בהגהה
בפגרת הקיץ של התאטרון, מחוסרת עבודה, היא נתקלה במי שכיהן באותה עת כעורך ראשי ב׳מוניטין׳ ו׳גלובס׳, ששאל אותה למה נפלו פניה. "מחפשת עבודה״ אמרה. ״קפצי למערכת״, אמר לה ״ונסי להתמודד מול 300 מומחים גדולים על משרת המגיהה״.
"לבי פסח על פעימה. מגיהה? 'יש לך בכלל ניסיון בהגהה ועריכה לשונית?' שאל ואני בחוצפה ישראלית ומבלי למצמץ אמרתי ׳איזו שאלה, בטח ובוודאי! הייתי מגיהה ב׳גמד״. התשובה, שנמצצה מהאצבע, מצאה חן בעיניו: "מגיהה ב׳גמד׳, כבוד גדול!״ היום ההוא היה מן הסתם יום קסום שהחל ב׳למה נפלו פנייך׳ והסתיים בקול תרועה רמה. נפלאות דרכי הגורל, האל, העורך, מה שתבחרו. היה מתאים לכתוב פה ״והשאר היסטוריה״, אבל לא. ״ההיסטוריה מבחינתי עדיין נכתבת ואני רק בפרק הראשון״, היא אומרת.
עוד צעד קדימה
יום אחד, והיא כבר עורכת לשונית במקומון של רשת שוקן בקריות, קיבלה את הצ׳אנס לכתוב. ״2,500 מילה״ אמר לה העורך ושלח אותה למשימת תחקיר ראשונה. ״כל הלילה דפקתי בשתי אצבעות על מכונת הכתיבה הישנה, הפינה ממול הלכה והתכסתה בכדורי A4 ובבוקר הגעתי למערכת עייפה, מרוצה ושזופה לאורך ולרוחב: כשיוצאים לתחקיר על מכוני שיזוף, הלהיט החם של אותם ימים״, היא אומרת, ״אתה חווה את זה על בשרך״.
מה מנחה אותך בעבודה?
״המטרה שלי״, היא אומרת, ״היא להפוך טקסט זוועה לטקסט סביר, טקסט סביר לטקסט טוב, טקסט טוב למצוין. אם הטקסט מגיע כשהוא מצוין אני משתדלת לא להרוס אותו״. במסגרת העסק הצנוע שלה, ׳אשכולית׳, היא עורכת כבר 30 שנה מגזין חקלאי-מקצועי-מדעי-אקטואלי, כותבת בהזמנה, עורכת ומגיהה לכותבים אחרים, עובדת עם כל טקסט, תוכן עסקי, שיווקי, מאמר מקצועי, מדעי, ספרותי. ״טקסט הוא טקסט הוא טקסט ורצוי שיהיה כתוב ומנוסח היטב. ערכו ומעמדו של טקסט נקבע לא רק ממה שכתוב בו, אלא גם כיצד כתוב בו״.
מה הכשרתך המקצועית?
״למעשה, את דרכי בהגהה ועריכה התחלתי ללא כל הכשרה אך כבר בחודש השני לעבודתי, תוך כדי ולאורך השנים, ביצעתי כמה השלמות הכרחיות: לימודי עריכה לשונית באוניברסיטה, השתלמויות וקורסים לעורכים מתחילים, מתקדמים, מתקדמים פלוס, מעבר לכתיבה אינטנסיבית ובעיקר פז״ם. מול ניסיון מקצועי רב שנים קשה להתווכח״.
טוויסט בעלילה
בחורף 2017 הצטרפה אסתי לסדנת כתיבה ומיד לאחר מכן נוצר איכשהו קשר עם ׳הארץ׳. "עורכת הבלוגיה ביקשה לראות כמה טקסטים״, היא מספרת, ״ראתה והודיעה לי ׳אוקיי, מתחילים היום׳. וככה הבלוג שלי, ׳יומן אינטימי של ילידת 1950׳, באוויר כבר כמעט חמש שנים!״ אסתי אומרת שככל שהכותב קשיש יותר כך הארכיון האישי ססגוני ורחב יותר. "יש לי קהל קוראים לא ענק אבל קבוע ונאמן, חלקו אוהב את הסגנון שלי ושולח טוקבקים אוהדים, ויש גם כאלה ששולחים אותי ליבש ביצות, לסלול כבישים, לבית אבות ואפילו לתאי הגזים. את הסגנון שלי מצאתי מבלי דעת. מסתבר שזה הראש שלי, הקול שלי, מי שאני באמת. הקרובים לי ביותר לא מאמינים שזאת אני״.
ורגע לפני סיום כמה שאלות קצרות, מסוג ׳נעים להכיר׳. מוכנה?
נקודות תורפה: ״משקיעה יותר מדי, פרפקציוניסטית״.
לו יהי: ״שאלמד להבדיל בין זניח והכרחי. שאלמד להרפות״.
למי תתני נקודה בונוס? ״למי שאומר הִתְחַלְתִּי ולא הֶתְחַלְתִּי״.
ולמי יורדות נקודות? ״לילידי הארץ שתוקעים שלוש גולים ומשלמים חמש שקל״.
על גופתך: ״לא אסע לגרמניה״.
לא מאמינה: ״בשלום עם האויב ובהחזרת אהבות״.
מאמינה: ״בעצמי, בעצמאות כלכלית, ביצירה, בקפה טוב, באתגר קרת וויסלבה שימבורסקה, באיבוד הכרה בין שתיים לארבע, בהומור טוב, בכנפיים״.
געגועים: ״למישהו, למשהו שעוד לא פגשתי״.
פספוס: ״הלכתי ללמוד משחק אבל מסתבר שלא אזכה באוסקר. אגב, מי שמחפש שחקנית סוג צ׳ שיפנה אלי. יתרון: בלונדינית״.
חולשות: ״חוסר משמעת, עוגות קצפת״.
חוזקות: ״מסוגלת להרים פסנתר״.
תודה: ״למטפלת פניה, לגננת ריבה, למורה רותי. בקיצור, לכור מחצבתי״.
ואם נשאל את דעתך על, למשל:
שינויי מזג האוויר: ״היום הכדור מתחמם, מחר הוא יקפא. כדי לדעת מה יהיה מומלץ להסתכל אחורה. אגב, לפני ועידת גלזגו דובר בעולם על הגבלת השימוש בנפט, בפחם ופליטת גזי חממה. לעומת זאת, בסיום הוועידה הוחלט על שינוי כיוון: הגבלת השימוש בנפט, בפחם ופליטת גזי חממה״.
קורונה: ״בירה. משום מה ערכה ירד לאחרונה״.
ממשלת ישראל: ״הממשלה הזאת, בה בחרתי, יותר מדי מתאמצת ומשתדלת. מה שיכשיל אותה הוא הקצוות הקיצוניים שלה שאין להם מה להפסיד. אני גם לא רואה ממשלת ליכוד. אנחנו מפולגים ברמה כל כך בסיסית שאולי טוב יהיה אם נמצא איזו קומבינציה אחרת להתנהל. מחוזות? מגזרים? זה יכול להציל אותנו מעצמנו״.
סוד האושר: ״לאהוב מה שאתה עושה ולעשות מה שאתה אוהב
הגרוע מכל: ״אדישות, אפטיות״.
ההמצאה החשובה ביותר: ״תלוי את מי שואלים. אמא תגיד מוצץ. סבתא תגיד גלגלים. עם ישראל יגיד טרמינל. גם להמצאת המזגן אפשר לסגוד וכמובן לאקמול״.
על מה תסכימי לוותר תמורת שלום: ״על כלום. כל הוויתורים שנעשו עד היום לא הביאו שלום״.
אם לא היית רקדנית בלט מה היית? ״עדיין בודקת אפשרויות״.
רוצים להכיר יותר את אסתי אשכול? תוכלו לקרוא עליה בבלוג שלה ב׳הארץ׳, יומן אינטימי של ילידת 1950>>
אסתי אשכול 'אשכולית׳, שירותי תוכן, estieshkol123@gmail.com, לפייסבוק>>