המאבק למען ההפריה החוץ גופית בישראל

החלטת משרד הבריאות לצמצם את פעילות היחידה להפריה חוץ גופית בבית החולים אסותא רמת החייל היא החלטה שרירותית ובלתי מידתית שפוגעת במטופלות שנלחמות, לפעמים שנים, על הזכות הכל כך בסיסית להיות אמהות.

מהלך זה של משרד הבריאות מצטרף להגבלת הפעילות של היחידה באסותא ראשון לציון, שם צומצמה הפעילות כבר לפני כמעט שנה (מחודש ספטמבר 2022) והמטופלות הופנו ליתר היחידות בארץ. חלקן עברו ליחידות ציבוריות, רובן טופלו במתקני אסותא רמת החייל וכעת מאולצות, ע"י משרד הבריאות, לעבור ליחידות הציבוריות שמצויות באי ספיקה ואין באפשרותן לתת את המענה לכמות כזו של מטופלות. צריך להבין את הנתונים: כ- 40% מסך טיפולי הפוריות בישראל התבצעו עד היום באסותא. במספרים מדובר על יותר מ- 20,000 נשים שמטופלות שם מידי שנה.

המחשבה שהרפואה הציבורית יכולה לתת לכל כך הרבה מטופלות את המענה, בעיקר מעידה על ניתוק מוחלט של מקבלי ההחלטות, מהשטח ומהנעשה בביה"ח. אחרי שנים ארוכות של הזנחה, של תת תקצוב והפניית אפס משאבים כמעט ליחידות הציבוריות, משמעות ההחלטה הזו והצפת היחידות הללו, היא אחת: קריסתן.

משרד הבריאות שופך את התינוק עם המים, במקרה הזה תרתי משמע. הרצון לחזק את הרפואה הציבורית הוא מבורך. כולנו רוצים רפואה ציבורית חזקה יותר. אבל ככה לא עושים רפורמה בתחום כל כך רגיש ומורכב. לא סוגרים את היחידה הגדולה בישראל, מבלי לוודא שלמטופלות יש מענים אחרים. זו לא רפורמה. זה הרס וחורבן, גם ליחידות בביה"ח הציבוריים, גם למקצוע כולו, ובוודאי למטופלות.

גלעד יצחק בר טל | צילום: יחצ

טיפולי פוריות כרוכים לא רק בהליך הרפואי המורכב והרגיש. הכמיהה להרות, לזכות להביא ילדים לעולם מלווה גם בתהליך נפשי ורגשי שהוא לבדו יכול להשפיע על סיכויי ההצלחה של הטיפולים. ההתעלמות המוחלטת מההיבטים הרגשיים הללו, מרצונן של המטופלות, מהחשיבות שיש ליציבות, ליחסי האמון בתהליך האינטימי הזה, וחוסר האיכפתיות שמלווה את ההחלטה הזו גם מבחינת חשיבות העיתוי (הן מבחינת הגיל/ מצב בריאותי/ התהליך האישי של כל מטופלת ועוד), כל הדברים האלה יחד מצביעים באופן ברור על כך שהמחיר פה יהיה גבוה. ומי שישלם אותו הן נשים וזוגות שמדינת ישראל, משרד הבריאות, חרצו את גורלן.

משרד הבריאות מנסה להצטייר "כמבוגר האחראי" כמי שדואג לבטיחות המטופלות. אבל האמת היא שהתנהלות משרד הבריאות היא רשלנית פעמיים. פעם אחת כי ההמלצות וההחלטות גובשו ללא אנשי המקצוע המומחים בתחום. ופעם שניה כי ההנחיה להוסיף מטופלות במרפאות הציבוריות סותרת את ההנחיה הקודמת בה קבעו אמות מידה עליונות למקסימום הטיפולים האפשריים בכל מרפאה. כבר היום המצב הוא כזה שכל מרפאה מטפלת במספרים גבוהים מאשר אלו שקבע משרד הבריאות כרף עליון. משמעות הדברים ברורה – האסון/ המחדל כבר מעבר לפינה.

כשצריך לתקן מתקנים. מגבירים פיקוח, קובעים סטנדרטים מחמירים, מבצעים ביקורות. ההחלטה של משרד הבריאות לא מתקנת- היא מחריבה.

מאת עו"ד גלעד יצחק בר-טל, שותף במשרד קטן, בר-טל, טלמור משרד עורכי דין ומגשרים

d&b – לדעת להחליט