סקעת במופע. "הסתכלתי לכל אחד ואחת בעיניים וראיתי את הלב שלהם" | צילום: דניאל אהרוני
הראל סקעת בהופעה לניצולי המסיבה ברעים: "זה כמו טיפול קבוצתי"
ההופעה לניצולי הטבח התקיימה במתחם נובה בשדות ים. האירוע הפך למפגש תמיכה ונחמה מטלטל שסקעת הודה שלא ישכח לעולם: "למוזיקה יש כוח שאין לשום דבר אחר, וזו זכות ענקית לתווך אותה"
ערב יורד על מתחם נובה בכוכב הים בשדות ים. רחבת הריקודים של אולם האירועים במתחם מלאה בדרך כלל אנשים שבאו לשמוח, אך בשבועות האחרונים מגיעים לכאן צעירים עם מבט כבוי בעיניים, שורדי הטבח הנורא מהמסיבה ברעים ב־7 באוקטובר, שבן רגע התהפכו להם החיים. עוד מעט תתחיל כאן ההופעה של הראל סקעת שהגיע כדי לנסות לעודד עם מוזיקה ומילים. בינתיים הוא מסתובב במקום, עובר בין האנשים, מביט בתמונות, ומגלה שהערב הזה הוא גם אזכרה לעדי מרגלית מחניאל ורוני שטרית מבית יצחק, חברות בנות 24 שנרצחו במסיבה. הן יצאו עם עוד חברות לפנות בוקר כדי להגיע לנובה בזריחה, האחרות ניצלו ושתיהן לא שבו.
לחדר שמאחורי הקלעים ניגשים כאלה שרוצים לקבל ממנו חיבוק, לספר את הסיפור שלהם או רק להגיד תודה. סקעת לא מפספס אף אחד, הוא מקשיב, מעודד ובעיקר מחבק. מאז תחילת המלחמה הוא מופיע בהתנדבות מול חיילים, מפונים, פצועים, לוויות, אזכרות, וגם לארצות הברית הגיע, שם השתתף בשני מופעי הסברה וקריאה להשבת החטופים ביוזמת ארגון הקהילות היהודיות באמריקה. השבוע גם שר את "והיא שעמדה" בעצרת משפחות החטופים בעין חמד בתום יום צעידה לירושלים. "בחודש האחרון הופעתי באירועים מאוד מאתגרים וקשים, אבל אני מודה שהמופע פה בנובה כבר כמה ימים נמצא בראש שלי. יש פה המון אנשים שזקוקים לתמיכה גדולה, קצת פחדתי שלא יהיה לי מספיק לתת לכולם. אבל יצאתי החוצה והסתובבתי בין האנשים, ואני מבין שהסיטואציה שכולנו נמצאים בה כרגע הופכת את התמיכה הזאת ליותר רחבה. אנשים תומכים אחד בשני במבט ובחיבוק, ואני שמח שאני יכול לתת להם את ההזדמנות לפרוק ולדבר. זו תהיה הופעה לא רגילה וכל מה שהם ירצו יקרה בה. מי שירצה לדבר ידבר, מי שירצה לשיר ישיר, אפשר לבכות, לצעוק, לעצור. אנחנו הולכים לאיזשהו טיפול קבוצתי".
ה"טיפול" הזה הוא חלק מתוכנית רחבה של מתחם נובה שאליו מגיעים מדי יום מאות מניצולי הטבח כדי להתמודד עם החיים שאחריו ולעבד את הטראומה, והוא אחד מתוך כמה מרכזי יום שנפתחו עבורם ברחבי הארץ. לפני שבועיים, בדיון שנערך בוועדת הבריאות של הכנסת, תיאר עו"ד דניאל רז את מצבם הקשה של נפגעי הטבח. רז המטפל בתיקים של ניצולי המסיבה שאושפזו בכפייה במחלקות פסיכיאטריות, אמר כי חלק מהניצולים לא זכו לטיפול נפשי בזמן ולכן נאלצו להגיע למצב של אשפוז כפוי. "מדובר באנשים שמעולם לא היו באשפוז פסיכיאטרי. אם הם היו מקבלים טיפול נפשי בזמן, הם לא היו מגיעים למצב שבו הם צריכים להיות סגורים במחלקות פסיכיאטריות", אמר רז. למרות הדברים הנוקבים, הפעילות בכוכב הים היא יוזמה פרטית של מפיקי הפסטיבל ולא של המדינה. המתחם, הטיפולים והסדנאות שמתקיימות בו הם כולם בהתנדבות, ומפיקי המסיבה מממנים את השאר (מאות אלפי שקלים בחודש) מכיסם הפרטי ומתרומות, מתוך תחושת אחריות ואהבה לקהילה שלהם (לינק לתרומות: giveback.co.il/project/75961). רז מלכה, ממפיקי המסיבה ומארגני המתחם, מספר שאחת המטרות שלהם עכשיו היא להוציא מהבית את אלה שבחרו להסתגר ולהביא אותם למקום, לקהילה, ולעזור להם. "העשייה פה זה מה שגורם לנו לקום בבוקר", אומר מלכה. "זה בית חולים שדה ומקום מפלט להתחבק ולדבר כל יום מ־22:00-13:00. אנחנו דואגים שיהיו פה אוכל, שתייה, מישהו לדבר איתו, מישהו שיעשה טיפולים פיזיים ורגשיים. מדי פעם יש פה נציגים של ביטוח לאומי ומשרד המשפטים שעוזרים לאנשים לממש את הזכויות שלהם. יש לזה משמעויות כלכליות מאוד גדולות אבל הרגשנו צורך ואחריות קודם כל שיהיה להם לאן לבוא, בהמשך נתמודד עם ההוצאות".
מדי יום מגיעים מטפלים מהכפר הטיפולי־שיקומי איזון, מתקיימות סדנאות תרפיה ויצירה, ניתנים טיפולי פסיכותרפיה וטיפולים במגע (שיאצו ורפלקסולוגיה), יש גם הופעות ובעיקר הרבה שעות של ביחד. השבוע הובא לכאן הציוד האישי שנשאר בשטח המסיבה, מבגדים ועד תיקים, בשמים ומציתים. המראות מצמררים. על הרצפה יושבת בחורה ומכינה מובייל מצדפים, בשולחן ליד יוצרים בפלסטלינה. במתחם הראשי יושבים אנשים שותקים, מדברים, בוכים וגם צוחקים. "המקום הזה ממלא אותי", מספרת לי מאיה, בחורה יפה מנומשת בת 23 מרעננה, שהצליחה לברוח בנס מהמסיבה והובאה לבסיס צאלים. "אני משתדלת להגיע לכאן כל יום", היא אומרת, "יש פה במתחם הכל, ובעיקר, וזה הכי חשוב, את האנשים היחידים שמבינים מה עבר עליי כי הם היו איתי באותו מצב".
אירועי 7 באוקטובר תפסו את סקעת (42) באבו דאבי בכנס שעסק בשלום ונורמליזציה במזרח התיכון. "עשיתי קידוש לשייח’ים, שרנו יחד, דיברנו על מזרח תיכון חדש, ופתאם זה קרה. עלינו מיד על מטוס הביתה. הבנתי את גודל האירוע ושיהיו כאן הרבה אנשים שיצטרכו עזרה, ושאם אני רוצה שיהיו לי הכוחות לעמוד מולם, אז אני לא יכול להיחשף לשום סרטונים. הלכתי לישון עם התמונות של הילדים החטופים בראש, והבנתי שאי אפשר להתחיל את התקומה והשיקום של העם הזה בלי שהחטופים חוזרים הביתה".
ההופעה מתחילה. סקעת יושב על שרפרף ומתחיל לשיר את "משהו ממני". הקהל צופה בשקט, בפזמון השני הוא כבר מצטרף, הקרח נשבר ומתחיל דיאלוג. סקעת ממשיך עם השיר הנפלא "בתוך" של יעל טבת ויאיר רוזנבלום. "שירים מקבלים משמעות חדשה כשהם נפגשים עם החיים", אומר סקעת לקהל. "המילים האלה נותנות הרבה נחמה, אז מותר לכם לבכות, לחייך, לצחוק, להתעצבן. הערב מותר לנו הכל". בקדמת הבמה עשרות נרות זיכרון. היושבים בקהל מתחבקים, בוכים, שרים, מלטפים אחד את השני. "אנחנו מסתובבים פה עם יצר חזק של הישרדות וניצחון. אנחנו ננצח לא רק בשדה הקרב אלא גם בשדה הקרב של החיים שמחכה לנו אחרי שהתותחים יידומו". הוא מקדיש לעדי ולרוני את השיר "כמה עוד אפשר".
"כשראיתי את דגל הגאווה שתלו הלוחמים בעזה, זה מאוד ריגש אותי", הוא אומר, "לפני כמעט עשור במבצע צוק איתן, בן זוגי, קצין במילואים, קיבל צו 8. כתבתי מכתב לראש הממשלה, שגם אז היה ביבי, שאני שולח את הגבר שלי למלחמה, ושאני גאה בו ומקווה שגם הוא גאה בו, וכדאי שהוא יהיה גאה בו גם כשהמלחמה תיגמר. למה צריך שיקרו מקרי קיצון כדי שכולם יבינו שכולנו שווים וכולנו טובים?".
עוד לפני שהתחיל המופע, התייחס בפניי סקעת להחלטה שחוק משפחות חיילים שנספו במערכה יחול גם על זוגות חד מיניים, בעקבות המקרה של עומר אוחנה שאיבד בקרב את בן זוגו שגיא גולן. "אחרי המלחמה כבר יהיה ברור לכולם שנשים לוחמות זו לא שאלה כי התרומה שלהן לצבא אדירה, וגם להט"בים הם חלק מהכלל. השבוע אני עומד לחתן זוג גברים בבסיס. אני חושב שהשינוי האמיתי ביחס ללהט"בים התחיל בצבא, הוא הרבה יותר ליברלי מהמדינה".
את השיר "ואת" מבקשת לשיר איתו נועה, אחות של רוני. היא ממשיכה איתו גם ל"הללויה" של לאונרד כהן. לא נשארת עין יבשה. הסכר נפרץ, וסקעת מציע להם בעדינות שיר קצבי. הקלידן אלון רדעי מנגן את "כל הציפורים" שבהופעות הרגילות מרים את כולם על הרגליים, כאן זה לוקח קצת זמן ובעצימות אחרת, אבל זה קורה. הוא שואל: "איך היתה המסיבה לפני שהכל קרה?", והם צועקים: "הכי טובה שיש". שלט צבעוני עם ציורים פסיכדליים ניצב בלב במתחם, ועליו כתוב: "We will dance again NOVA”. "המטרה שלנו היא מסע שיקום של כל אחד מהקהילה הזאת והוא יסתיים כשנעשה את מה שלשמו התכנסנו", אומר מלכה. "אז בסוף תהיה עוד מסיבת נובה?", אני שואלת. "בטוח שתהיה", הוא עונה בנחרצות.
סקעת יורד לקהל הכי קרוב שיש. באמצע השיר ניגשת אליו אמא של עדי והוא מחבק אותה חזק, בהמשך קמה גם אמה של רוני שטופת דמעות וכולם שרים יחד. "אני כנראה מקרין איזושהי יכולת הכלה ואני מאוד שמח על זה", אמר לי לפני ההופעה. את "לעוף" כבר כולם שרים בקול, מצמרר לחשוב שזה שיר שרובם גדלו עליו. הם כל כך צעירים. ואז מגיע "הנני כאן" של יהורם גאון, שסקעת מבצע מאז תחילת הקריירה שלו לפני 20 שנה. "זה שיר שהוא קצת ההמנון שלי, יש בו הצהרה מאוד חזקה. לאויבים שלנו אני אומר: 'אנחנו העם אשר תמיד חוזר'".
"זו היתה ההופעה הכי מיוחדת ושונה שהיתה לי בחיים. ממש ככה", הוא מסכם. "הסתכלתי לכל אחד ואחת בעיניים וראיתי את הלב שלהם. אני לא אשכח את זה בחיים. זו לא באמת היתה הופעה, זה היה מפגש אהבה, תמיכה ונחמה. למוזיקה יש כוח שאין לשום דבר אחר, וזו זכות ענקית לתווך אותה. זו אולי הסיבה שכל זמרי ישראל לא מפסיקים להופיע בכל מקום מאז השבת השחורה. זה חלק מהחיים שלנו כאן כזמרים בישראל".