עברנו את מלחמת יום כיפור, נעבור גם את מלחמת הדמוקרטיה

עוד מעט ימלאו 50 שנה למלחמה הארורה. רוב הקוראים של המאמר הזה לא חוו את המלחמה הזאת. אני חושב שיש קו מפריד בציבור הישראלי בין מי שחווה את מלחמת יום כיפור למי שלא. מי שחווה את המלחמה ראה והפנים כמה אכזרית וקשה מלחמה יכולה להיות. אבל יותר מזה: מי שחווה ראה את עם ישראל קורס במערכה הראשונה, נדרס בקרבות הראשונים, מוכה, מושפל. שר ביטחון שמדבר על חורבן בית שלישי ושימוש באמצעים "המיוחדים", אי ודאות, הנהגה צבאית ופוליטית מסוכסכת ומיואשת. אי ודאות ויאוש.

אבל בסוף ניצחנו במלחמה הזאת. וניצחנו כי היינו עם הגב לקיר. כי עם ישראל שבא לכאן לקומם את הארץ הזאת מהשממה ולקומם את העם מהגלות לא היה מוכן להיכנע.

חבריי מהמחנה "האחר" שואלים אותי למה אני ומחנה "השפיות" או "הנאורות" כל כך נלחמים בנושא המינורי הזה של צמצום עילת הסבירות. אני שמח להסביר: תחשבו שלפיד עלה לשלטון. נבחר ב-64 מנדטים בעיקר בגלל הפיצול במחנה הימין. עכשיו הוא מקים קואליציה והוא מכריז שהוא בא לתקן את החוקים מוטי הדת שעולים למדינה ותושביה הון עתק וגורמים לישראלים רבים, לא יהודים, להרגיש במדינה כזרים.

חוק ראשון: אין כשרות, וכל מי שיעז למכור מוצר עם תג כשרות בפיקוח מסוים ייענש בחומרה – כל בעל עסק רשאי לכתוב על המוצר שלו כשר. אין הכרה פורמלית בחגי ישראל וביום כיפור – יש תחבורה ומסחר ומי שרוצה לחגוג או לצום שייקח לו יום חופש. ועוד: בשם חופש הדת במדינה חיילי צה"ל מחויבים לקבל הרצאות חודשיות (אסור לברור) מרב, מכומר ומקאדי.

לגיטימי ש-64 המנדטים שלו יעבירו את סדרת החוקים? התשובה היא לא. למה לא? מכיוון שבמגילת העצמאות המדינה הוגדרה כמדינה יהודית. המדינה הוגדרה גם כמדינה דמוקרטית והממשלה הזאת מצפצפת על זה. אף אחד לא הגדיר את מגילת העצמאות כמסמך משפטי מחייב. זאת לא חוקה.

אבל התשובה היא: לא. לא בהא רבתי. לא ולא ולא. אסור שלפיד יעשה את זה כי זה צעד לא נורא חשוב. חיינו לא כל כך רע גם בלי לנסוע ביום כיפור ועם כשרות או אפילו עשרת סוגי הכשרויות שיש כאן, שבעצם מעשירות את בעליהן ומייקרות לשווא מוצרי צריכה בסיסיים. אבל אסור שלפיד יעשה את זה כי זה ייצור קרע בעם. כי זה יגרום למהומות שיורידו את התל"ג. כי זאת פגיעה מהותית במיעוט (ואל תתווכחו איתי אם "הרפורמה המשפטית" היא פגיעה קטנה או גדולה, כפי שאני לא אתווכח כמה פגיעה ברבנות הראשית היא פגיעה קשה לדתיים).

וזה מוביל אותי לנקודה עקרונית אחרת ממנה חובה לבחון את הנעשה. לכל החלטה ממשלתית או עסקית יש משמעות. נניח שממשלת לפיד הזאת הייתה מחליטה החלטה נפלאה: לבנות סביב תל אביב כיפה שקופה שתמזג את הטמפרטורה - בקיץ תקרר, בחורף תחמם. למה לא? אז התשובה היא לא כי כיפה כזאת תעלה כ-100 מיליארד שקל. זה אולי טוב, אבל בכסף האדיר שזה יעלה ניתן לבנות עוד שני בתי חולים, MRI לכל מקום נדרש, אוניברסיטה לגליל, עוד כיפות ברזל, הגנה מהאטום האיראני ומה לא. לא בוחנים החלטות רק לפי כמה הן טובות או לא, אלא גם לפי כמה הן עולות.

בואו נזרום עם תומכי הרפורמה. כשאני שואל אותם במה עילת הסבירות כל כך הפריעה להם, רק בודדים מהם מסוגלים לספק לי איזו פסיקה משמעותית שבה עיקרון הסבירות הכריע וכך פגע בהתנהלות התקינה של המדינה. נניח אפילו שיש כמה מקרים כאלה – מה יהיה המחיר של ביטול העילה? זה עלה לנו כבר למעלה מ-100 מיליארד שקל, וימשיך לעלות עוד מאות מיליארדים. פגיעה בביטחון, פגיעה ביחסים עם ארה"ב, פגיעה בהייטק, פגיעה באקדמיה, בנכונות של מדענים ויזמים לבנות את חייהם במדינה, קרע בעם - זאת עלות מטורפת!

איך זה ייתכן שמכל 64 חברי הקואליציה אף אחד לא ראה את זה? התשובה ברורה. זה לא מתחיל ולא ייגמר בעילת הסבירות. זה שינוי פני המדינה למדינה אפלה, חשוכה, פגועה כלכלית ובהתאם נכה ביטחונית. כולם יסבלו למעט מנהיגי החרדים שרבים מהם מסתכלים על החילונים כצינור השפע שלהם המאפשר את חיי הבערות שהם כופים על עדתם, ההזויים שחולמים על ארץ ישראל השלמה וטרנספר לערבים, הפשיסטים, הלאומנים, הקיצוניים ועדת המושחתים המקיפה את ראש הממשלה שלנו.

נתניהו מבין זאת היטב, רק שפשוט לא אכפת לו. לא אכפת לו לא רק מהמחנה האחר, אלא מכלל עם ישראל. אנחנו, עם ישראל, בסירה אחת. כן, גם הקיצוניים וגם החרדים. כשההייטק חוטף, גם לפריפריה יהיו פחות תקציבים. כולנו בסירה השוקעת. איפה ביבי? הוא יחיה בארמון שהוא יבנה לו בלי מגבלות תקציב, במטוס שהוא כבר רכש לו, עם צבא המשרתים והלקקנים מסביב, עם השטיחים האדומים שפורשים לו בטיסות לחו"ל והרופאים שיתרוצצו סביבו כשהוא קצת ישתעל. זה שהאזרח הפשוט יחכה שנה בתור על תסמינים דומים ובפריפריה יחכו שנתיים ל-MRI באמת לא מעניין אותו.

כך פועל דיקטטור - טוב לו, רע לעם. על זאת המלחמה הזאת, ובמלחמה הזאת הפסדנו בקרב הראשון. אבל אנחנו לא מרימים ידיים כל כך מהר. ראינו מה קורה למי שלא נלחם על חירותו. חווינו תקומה ולא נוותר עליה. לא נוותר על חופש, כי אם לפני עשרות שנים הסלוגן של חירות ההיסטורית היה "לשלטון בחרתנו", הדבר האמיתי הנכון לעם ישראל כמורשת מהתורה הוא "לחירות בחרתנו". עברנו את פרעה, עברנו את יום כיפור – ננצח גם כאן, לא נרפה, כי עם ישראל נועד להיות אור לגויים וישראל נועדה להיות מדינה יהודית, דמוקרטית ונאורה.

דב מורן הוא מנהל שותף בקרן הון הסיכון גרוב ונצ'רס וממציא הדיסק-און-קי