נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, טיקטוק | צילום: איי פי', שאטרסטוק
טראמפ צדק: טיקטוק היא באמת סכנה לביטחון הלאומי של ארה"ב
נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ביטל, עם כניסתו לתפקיד, את הצווים הנשיאותיים שהטיל קודמו למכירת פעילותה של הרשת החברתית הסינית בארה"ב. עכשיו, נוכח ההחלטה לאסור על התקנת טיקטוק במכשירים שמספק הממשל הפדרלי, נראה שהוא מבין שזו הייתה טעות קשה
יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד של תקופת נשיאותו של דונלד טראמפ, אבל גם שעון אנלוגי מקולקל מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום ואחת מהפעמים הללו היתה עמדתו של טראמפ כלפי טיקטוק - הפלטפורמה החברתית שנוגסת נתחים טעימים מפייסבוק. טראמפ, שהכריז מלחמה מתוקשרת נגד סין, טיווח גם את טיקטוק וניסה ללא הצלחה לאלץ אותה למכור את הפעילות בארה"ב. המהלך ההוא נכשל, אבל בימים אלה שבה היוזמה וזוקפת ראש בהובלת גורמים בממשל ביידן. והפעם, עם ממשל ונשיא שבאמת יודעים מה שהם עושים, האיום על טיקטוק גדול מתמיד.
לפי דיווח של הוול סטריט ג'ורנל, גורמים בממשל ביידן לוחצים למכור את פעילות טיקטוק בארה"ב, כשהם מציינים שיקולי ביטחון וחשש שהמדינה הטוטליטארית תשמש בצוהר שמספקת לה טיקטוק כדי לרגל אחרי אזרחים אמריקאים ולקדם קמפיינים של דיסאינפורמציה. לדברי מקורות עם ידע בנושא, ההצעה למכירה הכפויה עלתה בדיונים של פאנל בין-משרדי בשם "הוועדה להשקעות זרות" ומאחוריה עומדים גורמים בפנטגון ובמשרד המשפטים שסבורים שרק היפרדות מלאה מהבעלים הסינים יכולה למתן את סיכוני האבטחה.
לפי הערכות, לטיקטוק יש 100 מיליון משתמשים פעילים בארה"ב. לפייסבוק, לשם השוואה, יש 266 מיליון משתמשים פעילים בארה"ב ובקנדה. החששות מהגישה של ממשלת סין למידע שאוספת טיקטוק מתבשלים זה כמה שנים. באוגוסט 2020 חתם טראמפ על שני צווים נשיאותיים נגד הפלטפורמה, האחרון שבהם הקציב לה 90 ימים למכור את הפעילות בארה"ב. בתי המשפט חסמו את יישום הצו, ועם כניסתו לבית הלבן ביטל ביידן את הצו הנשיאותי. זו היתה החלטה שגויה.
טיקטוק ובייטדאנס מצהירות תדיר שהן מחויבות לפרטיות המשתמשים ושהן לא מעבירות מידע לרשויות בסין. הצהרה זו, שצריך היה להתייחס אליה בפקפוק אם היתה מגיעה מחברה מערבית היא נטולת אמינות לחלוטין כשהיא מגיעה מחברה סינית. לממשלת סין, אם תרצה, יש אפשרות לשלוט לחלוטין בגורלה של חברה מקומית או בגורל האנשים שבראשה. היא יכולה להטיל עליה מגבלות חמורות שיסנדלו לחלוטין את פעילותה בתירוץ של שימור התחרותיות, או לפברק האשמות על שחיתות והונאה נגד בכיריה ולשלוח אותם לכלא.
כדי לקבל גישה למידע שאוספת טיקטוק היא אפילו לא צריכה לעשות את זה. מספיק איום קל, רמיזה ברורה שהשלטונות בבייג'ינג רוצים גישה - ומי שצריך להתקפל יתקפל. המידע של טיקטוק פרטי עד כמה שממשלו של שי ג'ינפינג מסכים שיהיה פרטי. ואם אנשים בעמדת השפעה או עם גישה למידע רגיש או בני משפחותיהם עושים שימוש בטיקטוק, לבייג'ינג יש גישה אליהם. והם אפילו לא צריכים לשתף מידע רגיש בפלטפורמה כדי לייצר סיכוני אבטחה. גם כמה פריטי מידע מביכים יכולים לשמש מנוף לחץ מסוכן. אותו הדבר נכון בכיוון ההפוך: כמו שהיא יכולה להוציא מידע מטיקטוק, כך יכולה בייג'ינג להורות על הכנסת מידע וקידומו הרחב - למשל, כדי להשפיע על תוצאות קמפייני בחירות או סתם להגביר את הפיצול בחברה האמריקאית.
לא ברור אם טראמפ הבין את כל זה ב-2020 או שרק ראה בטיקטוק חלק ממלחמת הסחר הרחבה (ובדיעבד הכושלת) שניהל נגד סין, אבל די ברור שביידן לא הבין זאת עם כניסתו לבית הלבן, או לפחות לא ייחס לכך חשיבות מספקת. בחודשים האחרונים זה השתנה, כאמור, והנושא קיבל דחיפות עליונה. בשבוע שעבר אישר הקונגרס חוק שאוסר את התקנת טיקטוק על מכשירים שמספק הממשל הפדרלי לעובדיו: צעד זניח מבחינת היקף הפעילות של טיקטוק, אך בעל חשיבות סמלית עצומה. הוא מצטרף לאיסורים פרטניים של הפנטגון, של מחלקת המדינה ושל סוכנויות אחרות על התקנת טיקטוק במכשירים ממשלתיים, ולצווים של מושלים רפובליקנים בכתריסר מדינות שאוסרים את התקנת טיקטוק במכשירים שמנפק הממשל המקומי שם.
הדרישה העדכנית לחייב את החברה למכור את פעילותה בארה"ב מגיעה אחרי שנתיים של מגיעים בין טיקטוק לממשל האמריקאי על הסכם לאבטחת המידע של אזרחים. לדברי הוול סטריט ג'ורנל, במסגרת מגעים אלה הוסכם לאחרונה שהמידע על אזרחים אמריקאים ינוהל על ידי חברה בת מקומית בשם TikTok U.S. Data Securit ושרק עובדים שעברו הליך סינון מיוחד יזכו בגישה למידע. פעילות החברה הבת תנוטר על ידי גורמים חיצוניים, כמו אורקל שתאחסן את המידע על שרתיה ותהיה נתונה לפיקוח בידי פאנל של שלושה מומחים לביטחון לאומי. לפי הסיכום, אורקל גם תוכל לבחון את אלגוריתם ההמלצות של טיקטוק, אבל עדיין, אין כל הסכם שיכול להבטיח שחברה סינית תעמוד בלחצים מצד בייג'ינג למסור מידע, או בדרישה להציג או לחסום סרטונים מסוימים.
כל מהלך שיחייב את טיקטוק למכור את פעילותה עתיד להתקל בקשיים מקומיים, בדמות עתירות לבית המשפט, ובינלאומיים, בדמות התנגדות מתבקשת של ממשלת סין, שלא תחפוץ לאבד את השליטה בנכס הגדול. גם אם יחליט ממשל ביידן לאמץ את המהלך, ייתכן מאוד שגם הפעם זה יסתיים בכישלון, אבל עצם המאבק והעלאת המודעות לנושא יכולים לקדם מהלכי ביניים שיגבילו, לפחות במידה, את החשיפה של המידע לבייג'ינג.