כש'חרבות ברזל' פוגשת את דיני המשפחה

מלחמת חרבות ברזל, (שם לא סופי) תפסה אותנו לא מוכנים גם בשאלות משפטיות מורכבות המשיקות לתחום דיני המשפחה:

א. אפוטרופסות וזמני שהות

החשש מפני המצב הביטחוני, מביא עמו בקשות דחופות לשינוי בזמני השהות של הקטינים שהוריהם התגרשו.

מקרה שהגיע לפתחו של בית המשפט, דן בבקשת אב לבטל את צווי עיכוב היציאה מן הארץ של הקטינים ולהעבירם לארה"ב.

נטען כי אחות האב התנדבה ללוות אותם לטיסת חילוץ, וכי טובתם של הקטינים תהא כי הם לא ייחשפו, לממטרי טילים היכולים להגיע לביתם של הקטינים ולאזעקות המהוות טריגרים מחזקי טראומה.

האם התנגדה וטענה כי זהו ניסיון של האב לחטוף את הקטינים- בחסות החוק.

מה אתם הייתם קובעים?

בית המשפט דחה את הבקשה, בעיקר מטעמים שנוגעים להתנהלות האב בשאר ימי השנה, חוסר קשר והימנעות מתשלום מזונות.

עוד קבע בית המשפט כי במקום בו מתגוררים הקטינים יש מקלט- ולכן המסוכנות אותה מתאר האב היא מוגזמת...

על כן, המלצתי היא להסדיר את נושא הטיפול בילדים בעתות חירום ובמצבי משבר בהסכם בין ההורים וחתימה מסודרת על מסמך הבעת רצון.

אלה לא המחלוקות היחידות שהביאה עמה המלחמה ושקשורות לאחזקת הילדים וזמני השהות – כשבבסיסן עומדת הדאגה לשלום הילדים והחרדה מהלא נודע.

יש מי שמבקש לא לחזור מחו"ל- עד יעבור זעם, יש מי שמבקש דווקא להוציא את הילדים לחו"ל .

יש מי שבונה על כך שלימודים אפשר לקיים גם בזום, ויש מי שמתעקש כי הילדים יחזרו למסגרות ככל שיש הנחיה כזו.

ואם חוזרים ללימודים- גם על נושא הממ"ד- קיימות מחלוקות. יש מי שמתנגד לכך שילדיו ילמדו במקום ללא ממ"ד ויש מי שילדיו שלו בעצמו חוששים ללכת ללימודים בשל האזעקות.

החלטות בית המשפט אינן אחידות- כל שופט פוסק על פי השקפתו הסובייקטיבית, ובהיעדר זמן למינוי מומחים, ניתנת להורים האפשרות להחליט בעצמם- מה שיוצר מחלוקות נוספות.

המחלוקות אינן משחרות לפתחן של ההורים הגרושים בלבד- גם אצל הנשואים הן קיימות, ואולם אלה נמנעים מלפנות לבתי המשפט מהחשש כי זה יביא לפריצת מלחמה בינאישית פרטית, גדולה יותר.

ב. שימוש בזרע נפטר לצורך הולדה:

מותם של למעלה מ-1,400 ישראלים בעקבות מתקפת הפתע והטרור הרצחנית של החמאס מעלה, פעם נוספת, לסדר היום את השאלה בנושא שימוש בזרע של נפטר לשם הולדה.

'לא מוכנים' - אמרתי, שכן, המצב המשפטי בישראל כיום אינו ברור וזאת, על אף מספר הצעות חוק שהונחו על שולחן הכנסת לאורך השנים, הנחיות היועמ"ש וקריאות של בתי המשפט להסדרת הנושא בחקיקה- אין כיום חקיקה המסדירה את הנושא.

מדובר בשאלה רגישה המעוררת שאלות מורכבות מתחום הפילוסופיה, ביו- אתיקה, משפט, רפואה דת וסוציאליזציה שכן מדובר בטובת הילד אשר יוולד, מראש, יתום ולא יכיר את אביו מעולם ויהיה עדות אילמת לעד לטרגדיה, והאם יצירת הורות לאחר המוות, נועדה לרפא את הכאב העצום על מות יקיר , והאם סיבה זו, לבדה, מצדיקה שימוש בזרע של מי שהלך לעולמו.

חשוב לדעת, כי מבחינה רפואית פרקטית: קיים חלון זמנים קצר של 24-36 שעות מרגע מותו של הגבר, בו ניתן לשאוב את הזרע ולהקפיאו ולאחר הפשרתו ניתן יהיה לעשות בו שימוש לצורך הפרייה והולדת ילד, אף בחלוף שנים לאחר המוות.

ואולם, קיימת הבחנה בין שאיבת זרע ובין השימוש בו.

שאיבת הזרע הינה רק השלב הראשוני, בו נוהגים במדיניות מקלה המתחייבת נוכח הדחיפות, אך אין בכך אישור לכך שניתן יהיה להשתמש בזרע לצורך הבאת הילדים.

עד כה, בתי החולים היו רשאים לאשר נטילת זרע מנפטר ללא אישור בית המשפט אך ורק לבקשת בת זוגו של הנפטר. בעקבות 'חרבות ברזל' וחלון הזמן הקצר לשאיבת זרע מהנפטרים, ניתנה הוראת היועמ"ש לאפשר שאיבת זרע גם לבקשת הורי הנפטרים, מבלי להידרש לפניה לבית המשפט.

אל פתחו של ביהמ"ש לענייני משפחה, מגיעים מקרים מורכבים, רגישים ובבסיסם טרגיים. הכלל המנחה את בתי המשפט לצורך אישור שימוש בזרע של נפטר- הוא רצון הנפטר.

יש להוכיח כי הנפטר ביקש להעמיד צאצאים גם לאחר מותו. בתי המשפט מדגישים, כי המדובר בהוכחת רצונו של הנפטר ולא רצון אחרים.

כאשר מוגשת בקשה שכזו על ידי בת זוג קבועה של הנפטר מכל סיבה שהיא ( מחלה, תאונת דרכים, מלחמה/שירות צבאי וכו') הבקשה תתקבל כיון שההנחה היא כי רצונו של הנפטר הוא להעמיד צאצאים גם לאחר מותו.

לא כך הדבר, כאשר מוגשת הבקשה על ידי הוריו של הנפטר / קרוביו ובאין בת זוג קבועה- אלו ידרשו להביא הוכחות משמעותיות לרצונו של הנפטר.

כשמדובר בשימוש בזרע של חייל שנפטר, המורכבות והרגישות של הסיטואציה גוברת.

על פי רוב, מדובר באנשים צעירים אשר אינם מביעים את רצונם להעמיד צאצאים, בשלב זה של חייהם. יחד עם זאת, בתי המשפט נוטים להקל כאשר מדובר בבקשת הורי חייל שנפטר.

חוק ההמשכיות

בחודש מאי האחרון אושרה בכנסת, בקריאה טרומית, הצעת חוק שנקראת "שימוש בזרע של נפטר לשם הולדה, התשפ"ג- 2023".

הצעת החוק נועדה להסדיר את השימוש בזרעו של אדם שנפטר ולאפשר לבת זוגו של הנפטר לעשות שימוש בזרעו, גם אם לא הותיר אחריו הנחיות מקדימות ספציפיות בנושא, ובתנאי שלא התנגד לכך מפורשות,.

כמו כן, הוצע לאפשר להורה של הנפטר לעשות שימוש בזרעו באמצעות אישה אחרת שתהיה אימו של הילד שייוולד, באישור בית המשפט, ובלבד שלא הייתה לנפטר בעת פטירתו בת זוג או לחלופין, כאשר בת הזוג אינה מעוניינת לעשות שימוש בזרע.

כדי להבחין בין מעמד בת הזוג / האם העתידית ובין מעמד הסבים- הוצע כי היילוד ירשם כילדו של הנפטר.

עד שנושא זה יוסדר סופית בחקיקה, הפתרון למי שמעוניין להסדיר את הנושא ולהבטיח את קיום רצונו הינו הותרת צוואה ביולוגית או הוראה מפורשת בעניין השימוש בזרעו לאחר פטירתו.

עורכת דין טלי אבידן | צילום: יח"צ

ג. תיקונים לחוק הירושה

מקרים שבהם בני משפחה הלכו לעולמם בעת ובעונה אחת - היו מקרים נדירים - עד ה- 7 באוקטובר 23.

חוק הירושה, במתכונתו הנוכחית, קובע, כי לסדר הפטירה יש חשיבות רבה מבחינת זהות היורשים ומבחינת היקף העיזבון.

אירועי ה- 7 באוקטובר מצריכים שינוי בהוראות חוק הירושה, כדי למנוע אי צדק בחלוקת עיזבונות הנרצחים.

חלק ממשפחות הנרצחים כבר הגישו בקשות לרשם הירושה ומשכך פורסם על ידי משרד המשפטים תזכיר חוק במטרה לתקן שני סעיפים בחוק- כהוראת שעה. (באופן זמני).

הסתלקות מעיזבון:

סעיף 6(ב) לחוק הירושה מונה רשימה סגורה של מי שלטובתו ניתן להסתלק מעיזבון: בן זוג, ילד או אחיו של המוריש.

התזכיר מציע לתקן ולהרחיב את בני המשפחה שלטובתם ניתן יהיה להסתלק מהעיזבון ולכלול גם הורה או נכד של המוריש.

שניים שמתו כאחד:

סעיף 9 לחוק הירושה עוסק במצב בו מתו שניים או יותר, כשסדר פטירתם - אינו ידוע.

הסעיף מבחין בין 'יורש ודאי' – שהוא יורש על פי החוק בכל מקרה, ובין 'יורש ספק' – שזכותו לרשת אינה ודאית והיא תלויה במות יורשים קודמים לפי החוק.

כדי למנוע סכסוכי ירושה ארוכים וממושכים, במיוחד נוכח הנסיבות הכאובות, מוצע לתקן את הסעיף כך שיקבע כי בני משפחה שנרצחו באירועי 7 באוקטובר, ייחשבו ככאלה שלא ניתן לקבוע מי מהם מת תחילה.

עוד הוצע לתת לבית המשפט /לרשם לענייני ירושה , שיקול דעת להורות על חלוקת העיזבון שלא בדרך החוק אם נמצא שנכון יהא לעשות כן מטעמי צדק והוגנות.

מאת עו"ד טלי אבידן, מייסדת ובעלים

d&b – לדעת להחליט