החלטת הממשלה לגבי אופן שחרור החטופים תקבע אם "יחד ננצח"

"צריך להפסיק לשקר לעצמנו, לגלות אומץ ולהוביל לעסקה גדולה שתחזיר את החטופים הביתה. הזמן שלהם אוזל וכל יום שעובר מסכן את חייהם". (גדי אייזנקוט, ישיבת קבינט המלחמה 11.01.24)

בחלוף 100 ימי מלחמה נראה שהסיסמא "ביחד ננצח", שנועדה לרומם את רוח החברה האזרחית, הופכת למסך עשן המאפשר להנהגה הפוליטית לחמוק מאחריות. מדינת ישראל נמצאת במרחק ימים מהחלטה הרת גורל שעלולה לקרוע שוב את הציבור, והפעם תוך כדי מלחמה.

כפי שמסתמן עכשיו, הציבור הישראלי מבקש להיות ביחד, אבל מתחיל להבין שאנחנו לא מנצחים. הממשלה לא השכילה לעצב את תכלית המלחמה או להגדיר בבהירות לצבא את יעדיה, וכולנו נשלם את המחיר. הלחץ הציבורי, ולא החלטה מנהיגותית, הוא שעודד את הדרג הפוליטי לבצע עסקת ביניים לשחרור ילדים ונשים. ההנהגה הפוליטית והצבאית טענה שהתמרון והלחץ הצבאי הם המפתח להשבת החטופים, אך לאחר שלושה חודשי לחימה, התמרון הצבאי איבד את המומנטום ואיתו את התקווה להחזרתם. גדי אייזנקוט מאותת לתפנית, אולי גם גנץ ילך בעקבותיו.

הדילמה הנוראה של הגדרת סדר העדיפות במטרות המלחמה – בין מיטוט צבאי ושלטוני של החמאס למחויבות להחזרת החטופים שהופקרו בביתם ועכשיו במנהרות החמאס – הוצבה בפני מקבלי ההחלטות כבר במוצאי ה-7 לאוקטובר. בימים הראשונים של אוקטובר, לפני תחילת התמרון הקרקעי, הסיכוי לעסקת "כולם תמורת כולם" היה גבוה. קבעון ההנהגה, הזעם הציבורי, הרצון בנקמה, הפחד להיתפס כחלשים מנעו מאיתנו לקדם עסקה כזו.

לאחר יותר מ-100 ימי לחימה נראה שישראל לא מסוגלת, במגבלות הזמן, החוק הבינלאומי והעדר מודיעין על מקום החטופים, להכריע את כוחו הצבאי של החמאס. צה"ל מתקשה לגשר על הפער בין היומרות הפוליטיות והלאומיות לנסיבות הבינלאומיות וביצועי הכוחות בשטח. בפועל, אסטרטגיית הלחץ הצבאי כמקדם את שחרור החטופים כשלה. במשך שלושה חודשים הקבינט הרחיק את משימת השבת החטופים במורד סדר העדיפויות של יעדי המערכה, העלה את הסיכון לחייהם והרחיק את הסיכוי לשחרורם. גם היום ראש הממשלה עושה מאמצים לדחיית קבלת ההחלטה.

יתרה מזאת, הצהרות חברי ממשלה משדרות זילות ביחס לחיי אדם (הפלסטינים), וחוסר אמפתיה למצב החטופים. ההתלהמות המחלחלת מממשלת ישראל משקפת את הקו המחבר בין פקודת האש של תא"ל ברק חירם והרג 12 בני ערובה בבארי, הרג שלושת החטופים שנמלטו משבי החמאס, והריגת יובל קסטלמן בפיגוע בירושלים –חושפת תרבות של זילות בערך בחיי אדם ושימוש מופרז ונמהר בכוח. דפוסי התנהגות הסותרים את הקוד האתי ואת רוח צה"ל.

קרב הרגע שבו נידרש להכריע על המשך המלחמה או שחרור החטופים: ליזום או להיעתר למהלך שחרור חטופים מקיף הכולל הסדר מדיני, השגת כוחות צה"ל מהרצועה ושחרור אלפי אסירים פלסטינים או המשך המלחמה במחיר הקרבת החטופים, התנגשות בינלאומית, משבר כלכלי חריף ושקיעה בבוץ של עזה. לממשלה שאיבדה את אמון הציבור אין את היכולת והסמכות המוסרית להכריע - אך החברה האזרחית, זו שהתגלתה במלוא עוצמתה, תראה לפוליטיקאים את הדרך.

דילמת החטופים נוגעת בערכים העומדים בבסיס התרבות הישראלית. החוסן החברתי הישראלי מורכב משלושה יסודות: הסולידריות/ערבות הדדית, המשפחתיות/קהילתיות ושירות החובה הצבאי והאזרחי, ומשלושתם יחד נגזרת המחויבות להחזרת כל החטופים. האם חשבנו שמתוך המשבר תצמח אחדות? אולי להפך. ההחלטה ההיסטורית על גורל החטופים עלולה לקרוע (שוב) את הציבור הישראלי. הימים הקרובים יוכיחו אם הסולידריות והחמלה הקהילתית וערך הערבות ההדדית הישראלית תגבר על אינטרסים פוליטיים אישיים ומאוויים משיחיים מגזריים. כל החלטה תקבע את טבעה ואופייה של מדינת ישראל לדורות.

החזרת החטופים תהיה ניצחון הרוח הישראלית והחייאת ערכי היסוד של החברה האזרחית. זהו כנראה הניצחון היחידי שנוכל להשיג. ב-7 באוקטובר יחידות הנוח'בה של החמאס השתלטו על מרחב הריבונות הישראלי בנגב המערבי. החזרת החטופים היא לא רק חובה מוסרית של המדינה לאזרחיה שהופקרו, היא גם תנאי הכרחי לשיקום אותה הריבונות במובנה העמוק יותר, הסמלי: ביחד נחדש את היכולת לעצב את גורלנו בידינו, להיות עם חופשי בארצנו.

ד"ר בעז תמיר הוא יזם, תעשיין, מנהל, יועץ עסקי וארגוני, ואיש אקדמיה