מדינות המפרץ אגרו מזון, בלבנון נלחמים על פיתות

כמעט שמונה חודשים לתוך המלחמה באוקראינה, והשלכותיה במזה"ת, ובייחוד בכל האמור לנושא הרגיש של אספקת המזון, מורגשות היטב.

בטרם נפתחה האש, רוסיה ואוקראינה נחשבו לשתיים מהמדינות החשובות בזירת ייצור המזון העולמית, כשהיו אחראיות ביחד על כ־25% מאספקת החיטה. במזה"ת, החיטה מהווה מרכיב משמעותי בתפריט היומי של עשרות מיליוני תושבים. החדשות הרעות עבור האזור הן, שלמלחמה תהיה השפעה מתמשכת על שוק המזון, גם הרבה לאחר שהאש תשכך. זאת משום שאוקראינה ורוסיה מחזיקות בכ־30% משוק הדשנים העולמי, והמחסור בחומרי הדישון פוגע בגידולים ברחבי העולם.

נקודת הפתיחה של המזה"ת בתחום המזון היתה נמוכה עוד לפני המלחמה. הגידול המהיר באוכלוסיה לצד האקלים הצחיח, מעוט מקורות המים והקרקעות המתאימות לחקלאות, התעלמות מסוגיות סביבתיות והסתמכות על שיטות גידול מסורתיות, הפכו את האזור לתלוי כמעט לחלוטין ביבוא. כך למשל, סעודיה מייבאת כ־80% מצרכי המזון שלה, כווית, קטאר, האמירויות ותימן 90%, בחריין ולבנון 85% ומצרים, 65%. עיראק מייבאת יותר מ־60%, ירדן ועומאן כ־60% ותוניסיה, למעלה מ־50%.

השינוי האקלימי שהתבטא בשנים האחרונות בעיקר בבצורות קשות, בנוסף לחוסר יציבות פוליטית־ביטחונית ומשבר הקורונה, רק החריפו את הבעיה. מיליוני אנשים באזור המזה"ת וצפון אפריקה סבלו מרעב ותת תזונה, בעיקר במדינות החלשות כלכלית כמו תימן, סוריה, לבנון וסודאן, זאת עוד לפני שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין הורה על הפלישה לאוקראינה. לפי נתוני הבנק העולמי, חלקו של אזור המזה"ת וצפון אפריקה בחוסר הביטחון התזונתי בעולם הגיע ל־20% ב־2020, נתון מדאיג בהינתן כי תושבי האזור מהווים 6% בלבד מהאוכלוסיה העולמית.

מצרים: 88% מהתושבים זכאים ללחם מסובסד

מצרים, המדינה המאוכלסת ביותר באזור, היא יבואנית החיטה הגדולה ביותר בעולם. לפי הערכות, כ־60% מהתבואה שלה מיובאים, כאשר רוסיה ואוקראינה היו אחראיות ל־80% מהאספקה. עקב הרגישות החברתית, מצרים מסבסדת סוג אחד של לחם, ש־88% מהמצרים זכאים לרוכשו. עקב הזינוק של מחירי החיטה בכ־45% השנה הודיעה ממשלת מצרים כחודש לאחר פתיחת המלחמה על תקרת מחיר ללחמים הלא מסובסדים, כדי לנסות ולהתמודד עם האינפלציה. מצרים נכנסה למלחמה עם עתודות אסטרטגיות המספיקות לשנה, מה שנתן לה מרווח נשימה לאתר חלופות, כשהיעד המועדף הוא הודו.

מצרים היא גם אחת מעשר היבואניות הגדולות של שמנים צמחיים, ובעיקר שמן חמניות, שכ־75% ממנו מקורם ברוסיה ובאוקראינה. עקב שיבושי שרשרת האספקה החלה מצרים לייצר חלופות, בעיקר במלזיה ואינדונזיה.

לבנון: פיצוץ ממגורות החיטה הביא לרעב

המלחמה באוקראינה הנחיתה על לבנון מהלומה קשה, אם כי גם לפניה שיעור גדל והולך של תושבים החל לסבול ממחסור חמור במזון. המשבר הכלכלי שפרץ ב־2019, קריסת המטבע, משבר הקורונה ופיצוץ ממגורות החיטה (שהכילו 80% מהמלאים האסטרטגיים) בנמל ביירות בקיץ 2020, הביאו לכך שעוד לפני המלחמה, כ־50% מתושבי לבנון סבלו מרעב.

מאחר שקרוב ל־90% מיבוא החיטה הגיעו מרוסיה ואוקראינה, ובשל המחסור במט"ח ליבוא ממקורות אחרים, הפך הלחם — פעם מוצר בסיסי — למוצר מותרות שמחירו זינק פי חמישה בתוך מספר חודשים. זאת למרות הסובסידיה שעדיין נותרה במקומה, חרף המשבר. השגת הפיתה הנכספת הפכה למשימה קשה עבור הלבנונים, שנאלצים לעמוד בתורים בלתי נגמרים, וזאת בשל סגירתן של מאפיות רבות עקב מחסור בחומרי גלם.

במטרה למנוע אסון הומניטרי, בחודש מאי הציע הבנק העולמי ללבנון סיוע לטווח קצר עם הלוואה בגובה 150 מיליון דולר לרכישת חיטה. לקראת סוף ספטמבר הגיע ללבנון משלוח החיטה הראשון מאוקראינה מאז נחתם הסכם איסטנבול, שמאפשר למדינה להשתמש בנמל אודסה ליצוא התבואה. בכל אופן, כמות החיטה המינימלית הדרושה לשוק הלבנוני עומדת על כ־40 אלף טונות בחודש, ולבנון מנסה באמצעות הסיוע מהבנק העולמי לאתר מקורות חלופיים.

מדינות המפרץ: 2% מהאדמות מתאימים לחקלאות

להבדיל ממדינות כמו מצרים ולבנון, מדינות המפרץ העשירות נערכו למשבר כבר למעלה מעשור והן הגיעו אליו מוכנות. קריאת ההשכמה של מדינות המפרץ התרחשה ב־2008, אז המשבר הפיננסי העולמי גרר עליית מחירי מזון ואילץ חלק מהיצרניות הגדולות בעולם, כולל רוסיה, הודו וארגנטינה, להגביל את היצוא.

מדינות המפרץ, אשר 2% בלבד משטחן מתאימים לחקלאות והן נאלצות לייבא למעלה מ־85% מצורכיהן, החלו אז לגבש תוכניות לביטחון תזונתי. אלה כללו בניית מלאים אסטרטגיים, פיתוח חקלאות מותאמת לתנאי המדבר והטמעת טכנולוגיות חקלאיות מתקדמות. המרכיב הבעייתי ביותר באסטרטגיות ביטחון המזון של המפרציות היה רכישת שטחים חקלאיים במדינות עניות, בעיקר באפריקה, בהן סודאן ואתיופיה, כדי שהיבול שם ישמש את תושביהן. להבדיל ממדינות אחרות באזור, ההסתמכות של מדינות המפרץ על יבוא תבואה מאוקראינה ומרוסיה נמוכה יחסית, ובמדינות כמו סעודיה, האמירויות וקטאר היא הגיעה לכ־50% מכלל יבוא החיטה. בזכות הכנסות הנפט האדירות מאז פברואר, למדינות המפרץ יכולת תמרון להתמודד עם מחירי המזון המאמירים ולייבא מיעדים חלופיים ויקרים יותר באירופה וביבשת אמריקה.

הכותב הוא מנהל חברת קונקורד המזה"ת