מוזיאון ישראל על מים סוערים: פרישה שלישית של מנכ"ל תוך שבע שנים

ההודעה של פרופ׳ דניס וייל על סיום תפקידו כמנכ״ל מוזיאון ישראל, שנה וחצי בלבד לאחר שנכנס לתפקידו, היא עוד פרק בניסיונות הלא־מוצלחים של המוסד החשוב ומועצת המנהלים שבראשו למנות מנהל לתקופה יציבה וממושכת.

זו הפרישה השלישית של מנהל המוזיאון בשבע שנים, והיא מטלטלת את המוזיאון. הסאגה החלה זמן קצר לאחר סיום כהונתו של מנהל המוזיאון המיתולוגי ג׳יימס סניידר, שגם הצטיין בגיוס כספים. סניידר, שניהל את מוזיאון ישראל במשך 20 שנים, עד 2016, המשיך גם לאחר פרישתו הרשמית להיות מעורב בהחלטות הקשורות להתנהלות המוזיאון ולגופים התורמים לו, במה שנתפס אז כפעילות שחותרת תחת נסיונותיהם של הבאים אחריו בתפקיד לבסס את מדיניותם. כך למשל האדריכל פרופ׳ ערן נוימן, שמונה ב־2017 עם סיום כהונתו של סניידר, הודיע לאחר שלושה חודשים בלבד כי הוא אינו מעוניין לשמש כמנכ״ל המוזיאון, ולמעשה לא נכנס לתפקידו. מחליפו, פרופ׳ עידו ברונו, ניהל את המוזיאון שלוש שנים וחצי עד פרישתו במאי 2021. כזכור, זו היתה תקופת הקורונה שהתאפיינה בירידה משמעותית בתמיכת התרומות במוזיאון, שגם סגר את שעריו למשך רוב תקופת המשבר.

הודעת הפרישה של המנכ״ל הנוכחי וייל, אף היא תוצאה של רצונה של המועצת המוזיאון למנות תחתיו מנכ״ל, ולהסב את תפקידו למנהל המוזיאון — תוך שינוי הגדרות תפקידו ותחומי האחריות שבידיו.