מענקים לעובדים או דחיית תשלומים? המאבק על הפיצוי לנמל אילת מתחמם

נמל אילת, שער הכניסה הימי אל דרום מדינת ישראל, שומם ומשותק כבר קרוב לתשעה חודשים. האיום החות'י המתמשך, שהחל במתקפות נקודתיות לאחר פרוץ המלחמה, הצליח להביא תוך חודש אחד לפגיעה אנושה בנמל. הפעם האחרונה שבה אוניה המובילה מכוניות נכנסה לנמל אילת היתה ב־20 בנובמבר, יום לאחר שהספינה "Galaxy Leader", בבעלות חלקית של איש העסקים רמי אונגר, נחטפה כששטה בים האדום. מאז, אף רכב לא נפרק בנמל.

היקף תנועת המטענים הכללית בנמל במחצית השנה הראשונה של 2024 אומנם לא נפסקה לחלוטין, אך היא ירדה ב־60% ביחס לתקופה המקבילה. פריקת הרכבים, כאמור, נעצרה לחלוטין, זאת בעוד ב־2023 נפרקו בנמל כ־150 אלף רכבים. כתוצאה מכך הכנסות הנמל ברבעון הראשון של השנה צנחו ב־80% ביחס לרבעון המקביל, והסתכמו ב־11 מיליון שקל בלבד. והמשמעות ברורה: נמל אילת מדמם כסף מדי חודש.

מצבו הקשה של הנמל מייצר מחלוקות וגורם למתח רב בין הנהלת הנמל לבין המדינה וההסתדרות. מאז הופרט הנמל ב־2013, זכויות התפעול שלו שייכות לחברת פפו ספנות שבבעלות האחים נקש. שיתוק הנמל, נכס אסטרטגי של המדינה, מציף שאלה עמוקה לגבי היחסים הפיננסיים שבין מדינת ישראל לחברות פרטיות שמפעילות את התשתיות הלאומיות שלה.

הקלה תזרימית ולא פיצוי

מצד אחד, נמל אילת הוא עסק משגשג ויציב עם בעלים שהונם האישי מוערך במיליארדי דולרים, שמשכו ב־2023 דיבידנד של 50 מיליון שקל, ובסך הכל ב־4 השנים האחרונות משכו דיבידנד של כ־162 מיליון שקל. זאת, בעוד זכויות התפעול של הנמל נרכשו בשנת 2013 עבור 120 מיליון שקל - סכום שגורמים בענף מגדירים כנזיד עדשים. בעשור שעבר מאז ההפרטה, רווחי הנמל מוערכים במאות מיליוני שקלים. בנוסף, ניתן לטעון שהסיכונים הביטחוניים הם חלק בלתי נפרד מההחלטה לרכוש את הנמל ומגולמים במחירה.

מן הצד השני, מדובר כאמור בעסק שמתפעל תשתית לאומית של המדינה, ושנקלע לקשיים לא בגלל התנהלות כלכלית לא אחראית, אלא בשל נסיבות ביטחוניות שאינן באחריותו, ולכן יש למדינה אחריות מיוחדת לסייע לו בעת הזו. כחלק מהסכמי השכר של הנמל עם ההסתדרות, הוא אינו יכול להוציא עובדים לחל"ת, ולכן ממשיך לממן את שכרם של 146 עובדיו, בעלות של כ־3.5 מיליון שקל בחודש. לטענת הנמל, היקף הוצאותיו עומד כל חודש על כ־8 מיליון שקל, ומאז דצמבר האחרון הוא הפסיד 56 מיליון שקל.

המדינה אינה כופרת באחריותה לסייע לנמל, אלא באופן הסיוע. מבחינת המדינה, אמצעי הסיוע המרכזי שנדרש הוא הלוואות ודחיות תשלומים שיקלו תזרימית על הנמל. זאת, בדומה למתווה שהמדינה הציעה לחברות התעופה ובמרכזן אל־על, שנקלעו לקשיים במהלך הקורונה. גם אז, המדינה הקלה תזרימית, הקדימה רכישות והעמידה הלוואות בערבות, אך נמנעה מתשלום פיצוי כספי.

עד כה, המדינה העמידה הלוואה של 16 מיליון שקל לנמל, ובימים אלו מקודמת הלוואה נוספת בסך 14 מיליון שקל. פרט לכך, חברת נמלי ישראל (חנ"י), דחתה לתקופה של כשנה תשלומי תמלוגים ודמי שימוש שהנמל אמור לשלם לה בהיקף מצטבר של עד 11 מיליון שקל, וככל שהמלחמה תימשך היא צפויה לדחות לתקופה נוספת. מעבר לכך, במסגרת מתווה הפיצויים הכללי לעסקים שהקימה המדינה לאחר פרוץ המלחמה, הנמל קיבל פיצוי כספי של 5 מיליון שקל. פיצוי זה נועד לפצות את הנמל על חלק מהירידה בהכנסות בין אוקטובר לפברואר. מאז מרץ, עסקים בעיר אילת אינם כלולים עוד במתווה, ולכן גם הנמל לא מקבל פיצוי נוסף. מנכ"ל נמל אילת גדעון גולבר דורש פיצוי כספי שיעמוד על לפחות 3.5 מיליון שקל לחודש, כלומר שיפוי מלא על שכר העובדים. אחרת, הוא טוען, ייאלץ לפטר עשרות עובדים. בנוסף, גולבר דורש מהמדינה להשתמש בצו היבוא והיצוא - הוראת שעה שמחייבת אוניות מהמזרח הרחוק לפרוק בנמל אילת. הצו יוכל להחיות את הפעילות בנמל, אך במחיר של ייקור עלויות היבוא. גולבר גם דורש הקלות בתשלום השכר לעובדים. לשני הסעיפים הראשונים - פיצוי כספי וחיוב אוניות לפרוק בנמל - משרד האוצר מתנגד בתוקף. נציגי האוצר טענו בדיוני ועדת הכלכלה כי על אף שההלוואה הראשונה לנמל בהיקף של 16 מיליון שקל אושרה כבר לפני מספר חודשים רק בשבועות האחרונים משך הנמל את ההלוואה, מה שעשוי להצביע על כך שהמצוקה התזרימית אליה נקלע הנמל עדיין לא משמעותית, וכי הנמל מנסה להפעיל לחץ על קבלת פיצוי כספי בטרם ניאות לקבל את ההלוואה.

באוצר רואים את הנמל כנכס אסטרטגי, אך גם כעסק שיש לו כיסים עמוקים. לטענת האוצר יש צעדי התייעלות שהנמל יכול לבצע כדי למזער הפסדים, לפני שקופת המדינה - שאינה שותפה להצלחותיו אך נדרשת להיות שותפה למצוקותיו - תממן את הפסדיו. בנוסף, החלטה כלכלית כושלת של הנמל באוקטובר, מיד לאחר פרוץ המלחמה, היתה להגדיל את השטחים החיצוניים שלו וכך להגדיל את היקפי הפריקה הפוטנציאליים, בעלות של כ־9 מיליון שקל. הנחת העבודה של הנמל היתה שתוסט אליו פעילות מנמל אשדוד.

"הרווחתם תקופה ארוכה"

הסעיף המרכזי שנמצא בדיונים בימים אלה הוא סוגיית התשלום לעובדים, כשכאן נכנס שחקן נוסף - ההסתדרות. בין הנמל להסתדרות מתבצע מו"מ על הפחתות שכר לעובדים שבפועל לא נדרשים להגיע לעבודה בשל היעדר הפעילות. בנוסף, ההסתדרות מציעה לממן הוצאות לינה לכ־30 עובדים שיועברו באופן זמני מנמל אילת לנמל אשדוד, וכן לשחרר עודפים מכספי הנמל שנצברו בקופות הפנסיה התקציבית בהיקף של כ־6.5 מיליון שקל, ולאפשר לנמל להשתמש בהם למטרות אחרות.

הצעת ההסתדרות מגיעה עם תנאים: התחייבות מצד הנמל להימנע מפיטורי עובדים במשך 4 חודשים. ברקע, ישנה גם מתיחות נוספת. על אף שההסכם הקיים עם ההסתדרות מונע מהנמל להוציא עובדים לחל"ת, בדיון בכנסת הצהיר גולבר שכבר הוציא 30 עובדים לחל"ת. אם לא ישולם השכר לעובדים אלו, הדבר עלול להביא לפיצוץ במגעים עם ההסתדרות.

בדיון בוועדת הכלכלה מוקדם יותר החודש, גולבר התייחס לכך ואמר כי עלות השכר לעובדים במשך 4 חודשים עומדת על 14 מיליון שקל, זאת בעוד ההסתדרות מציעה לשחרר כספים בהיקף 6.5 מיליון שקל. "אם זה המצב אז אני לא רוצה את הכסף. מי עושה עסקים ככה?", אמר גולבר. "אתה לא עושה טובה לאף אחד", השיב יו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן. ניכר כי בתוך המתח שבין המדינה וההסתדרות לנמל, ביטן בחר להתייצב בשלב זה לצד המדינה. "הרווחת תקופה ארוכה. נוצר מצב מיוחד בעקבות המלחמה - אין על זה ויכוח. אנחנו מקווים שהזמן יעשה את שלו ומבקשים שתתן עוד 4 חודשים. ובעוד 3 חודשים נשב ונראה מה המצב".

לאור תגובתו של ביטן וכן חברי ועדת כלכלה נוספים, שהפצירו בגולבר לקבל את המתווה הקיים לחודשים הקרובים, ניכר כי הנמל מיצה את פוטנציאל הפעלת הלחץ שלו לעת עתה, ולכן ההערכה היא שההסתדרות והנמל יחתמו על הסכם, במסגרתו עובדי הנמל לא יפוטרו ב־4 החודשים הקרובים. ככל שהמלחמה, והאיום החות'י בכללה, יימשכו גם אל תוך 2025, המדינה תידרש לבחון מחדש את אופן הסיוע לנמל.