נס או תעתוע?

רבות התרעתי, עוד לפני אירועי ה-7 באוקטובר, אודות הסכנה הממשית של אפקט דומינו בו יקרסו מאות רבות של חברות נדל"ן בזו אחר זו, תוצאה ישירה של 10 העלאות ריבית על ידי בנק ישראל וההתייקרות של מימון פרויקטים פי שלושה.

כותב אני זאת, למרות שנתוני מדד הנדל"ן בבורסה לניירות ערך כמו גם הנתונים הרבעוניים של מרבית חברות הנדל"ן הציבוריות, מצביעים לכאורה אודות מצב תקין, יש יאמרו אפילו ורוד.

ובכן, מאז נובמבר 2023, שבועות ספורים לאחר פרוץ המלחמה ועד לסוף הרבעון הראשון של 2024, זינק מדד הנדל"ן בבורסה לניירות ערך בשיעור דרמטי של 30 אחוזים, מה שמלמד על כך שהמשקיעים צופים התאוששות מהירה של הענף ואולי אף פרוספריטי לקראת 2025.

אינני מזלזל כלל ועיקר בציפיות המשקיעים. נהפוך הוא. טוב וחשוב שדווקא בעת הזאת יתאפיין הציבור הישראלי בכלל ומקורבים לענף בפרט באופטימיות.

אולם, וזה אולם גדול, הנס הזה (כך אני מכנה אותו) לא יישאר לאורך זמן, שעה שעדיין רוב רובן של חברות הנדל"ן, קל וחומר הקטנות והבינוניות, מצויות ב"בור עמוק" של התחייבויות מימון ופרויקטים שכלל לא יצאו לדרך או מתנהלים בעצלתיים, זאת בשל העדר 80 אלף עובדים באתרי הבנייה.

יתרה מכך: קיים פער גדל וגובר בין מצבן של החברות הגדולות הציבוריות שלהן נתח נכבד ביותר בענף לבין יתר אלפי החברות הבינוניות והקטנות.

חשוב לי לציין במיוחד את העובדה שהבעיה מתנקזת לא רק לרבבות עובדי אותן חברות, אלא גם ובעיקר למאות אלפי מפרנסים הקשורים לענף, החל מחברות המתמחות במוצרים סניטרים, אביזרים לבית וכיוצא בזה דוגמת חמת, קליל ורב בריח.

כמו כן מטרידה במיוחד ההתייקרות הבלתי פוסקת בחומרי הבנייה שהחלה בימי מגפת הקורונה לפני 4 שנים, נמשכה ביתר שאת כתוצאה ממלחת רוסיה אוקראינה וכמובן התחזקה עוד יותר כתוצאה ממלחמת עזה, המצור דה פקטו שהטילו החותים על מיצרי באב על מנדב והיריעה עוד ארוכה.

רוני מזרחי | צילום: מנחם עוז

הייתי מצפה במיוחד מנגיד בנק ישראל שבהחלטה הקרובה שלו יתחיל סוף סוף להוריד את שער הריבית באופן משמעותי, עד לרמה של אחוז בודד תוך מספר חודשים, מה שבהחלט עשוי מאוד לסייע לחברות בנייה רבות המצויות בקשיים וכן לכלכלת ישראל בכלל.

לכן, לא הייתי מתבשם לא ממגמת מדד הנדל"ן בבורסה לניירות ערך התל אביבית וגם לא מדו"חות החברות הציבוריות. הנס הזה, שאולי הפתיע את כולנו, לא יימשך לצערי לאורך זמן ועלול, חלילה, להפוך להיות חזון תעתועים, זאת אם מקבלי ההחלטות אצלנו לא ייקחו סוף סוף את המושכות לידיים, יביאו לאתרי הבנייה את 80 אלף העובדים הנדרשים ובד בבד יפעלו להורדת נטל המימון של הקבלנים, בין אם באמצעות הורדת הריבית ובין אם באמצעות תכנית הבראה שתתואם עם הבנקים המלווים.

ואם בשנת 2025 עסקינן, תקוותי היא כי סוף סוף יוסרו גם המגבלות שאינן מאפשרות זה שנים רבות לעמוד ביעד של היצע התחלות הבנייה, שהרי מידי שנה הממשלות מבטיחות לנו 80-90 אלף התחלות, אולם בסופו של דבר המספר קטן בהרבה, הן בגלל מגבלות רגולציה, רישוי והיתרים, הן מדיניות השיווק של רשות מקרקעי ישראל שרק מתדלקת את רמות המחירים, קל וחומר הפקידות שמתעללת כל העת בנו, מי שבונים את מדינת ישראל!

*כותב המאמר רוני מזרחי הוא יו"ר ובעלי קבוצת "מזרחי ובניו"