האם היית מקבל היום את פרס ישראל?

שלמה ארצי הוא שם נרדף לישראליות והוא מלווה את פסקול חיינו כבר כמעט שישה עשורים. לכן הוויתור שלו על פרס ישראל שלשום בערב זכה לכותרת "דרמה מטלטלת" ופתח את כל עמודי החדשות. אין ספק שעל ארצי עברו ימים לא קלים מהרגע שהתבשר כי הוא אמור לקבל את הפרס ביום העצמאות הקרוב, באחת השנים הקשות שידעה המדינה, ועד שהגיע להחלטה לסרב לפרס החשוב הזה. ארצי זכה לרוח גבית חזקה על החלטתו מהעם ומהקולגות שלו. בהחלטתו הוא לא נקט עמדה פוליטית, אלא הקשיב לצו מצפונו ולא יכול היה לשאת את המחשבה שיעמוד על בימת הפרס בימים אלו. "זה מרגש אותי וזה כבוד גדול עבורי כזמר וכיוצר. אבל בעיתוי הנוכחי, כשהמדינה שלנו פצועה ושסועה, אני מרגיש שקשה לי לקבל את הפרס ולכן אני נאלץ בצער לוותר על הכבוד הגדול הזה", כתב ארצי והוסיף, "אני רועד בכל גופי ונפשי כי אני מלא בדאגה מהפילוג, מהקרע, מהשבר שנקלענו אליו. אנא עצרו, דברו, ותשקוט הארץ. כי פרס ישראל שאני הכי מאחל לנו ולעצמי זה את ישראל האהובה, המחבקת, הדמוקרטית שאליה שרתי כל חיי ושעליה גדלתי ב־73 שנותיי וגידלתי בה את ילדיי ונכדיי".

שלמה ארצי אינו הראשון שוויתר על פרס ישראל בכל שנות קיומו. מכובדים לפניו עשו זאת. למעשה ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון סירב ב־1968 לקבל פרס מפעל חיים בטענה שאינו ראוי לו. עוד לפניו היה זה הרב צבי יהודה קוק שסירב לקבל את הפרס (1961) "יש כאן למעשה טעות מוחלטת, ובשום אופן אין לי כל אפשרות לקבל את זה. ולפיכך לא יזכירו שום דבר מזה ביחס אלי", כתב קוק אז לשר החינוך אבא אבן. בתחום התרבות היו אלה אורי זוהר שוויתר ב־1976 על הפרס בקטגוריית הקולנוע, אחרי ביקורות שנכתבו ש"אחד שמשתמש בסמים לא ראוי לפרס ישראל". האמן משה גרשוני שסירב בשנת 2003 ללחוץ את ידם של ראש הממשלה דאז אריאל שרון ושרת החינוך לימור לבנת, וטען ש"אין זה הזמן לחגיגות". בעקבות דבריו נשלל ממנו הפרס. בחגיגות ה־60 רצו להעניק לאריק איינשטיין את הפרס אך הוא סירב לקבלו.

מי שזכתה השנה, לצידו של ארצי, בפרס בתחום התרבות (אמנות פלסטית) היא האמנית הבכירה מיכל רובנר. בשונה מארצי רובנר מתכוונת לקבל את הפרס. "אני חושבת שהפרס הזה הוא פרס ישראל ולא פרס ממשלת ישראל, ובראייה שלי זה הפוך: כמו שלקחנו על עצמנו בחזרה את הדגל וההמנון וכל המהות של מה זה ישראל, מה זה חופש ביטוי ומה זו דמוקרטיה, אנחנו צריכים להילחם על המקום הזה, גם של פרס ישראל, זה סמל שאנחנו צריכים ללכת איתו בגאווה.

"אני לוקחת חלק במחאות ועושה את כל מה שצריך, אבל אני לא חושבת שאנחנו צריכים להתקפל מפרס ישראל שלנו. אני יוצאת להפגין בתל־אביב, ירושלים, חווארה, ואני מודאגת, וגם בתור אמן את הביטוי שלי, את הגרניקה שלי על התקופה הזו אני אשיג. אני גם עוסקת בהתבוננות. אני גם חלקיק מתוך מאות אלפים שיוצאים להפגין. בנוסף ביטלתי תערוכה בקוריאה כי הראש שלי טרוד במה שקורה עכשיו. אני רוצה להיות פה בצמתים האלה".

רובנר התייחסה להחלטה של ארצי ואמרה: "אני מכבדת את הדעה שלו ומאוד אוהבת את העשייה שלו. אני לא עשיתי את מה שעשיתי בשביל פרס, אבל אני איכשהו מייצגת את המהות של הפרס הזה כרגע, של עשייה תרבותית. באמנות שלי אני תמיד מגיבה למציאות”.

"עושה עבודות דו קיום. בכל העבודות שלי יש איזה זרם תחתי של המציאות ואירועים פוליטיים. אני חושבת שאנחנו חייבים להילחם על המקום הזה, אז נוותר גם על התרבות שלנו? מה פתאום. להפך. זה הזמן להילחם ואינשאללה שהמחאה הכל כך מדהימה שלנו תצליח. זה רגע היסטורי מאוד חזק. ב־2023 אי אפשר לכפות עלינו שלא תהיה פה דמוקרטיה, ביטוי חופשי, תרבות ועשייה, זה פשוט לא יעבוד. אני מקווה שהמחיר לא יהיה גבוה ולא ייקח הרבה זמן".

מיכל בת אדם, פרס ישראל לקולנוע (2021): כשקיבלתי את הפרס ומעודד גולדרייך מנעו, אמרו לי לסרב, ואני אמרתי שלא. אני שמחה שהלכתי לקבל את הפרס, אמרתי את דבריי על הבמה ונלחמתי בשבילו. היום זו מדינה אחרת, זו לא המדינה שנתנה לי את הפרס, והייתי מסרבת" | צילום: יונתן בלום

האם תלחצי לראש הממשלה את היד בטקס?

"בואי נראה אם הוא בכלל יהיה שם. הרי אנחנו באמצע תקופה כל כך סוערת. את דעתי הפוליטית אף אחד לא יכול לפספס, ובתור אמן אתה לוקח המון סיכונים. לקבל את הפרס או לא זה לא סיכון שמדאיג אותי. קיבלתי הרבה פרסים ולא יזמתי את הפרס אבל מתוך כבוד לבצלאל שהגישו אותי, לוועדה, ובמיוחד לתרבות של המקום הזה — אני אקבל אותו. עכשיו גם נתחיל לפרק פה את הכל? מה פתאום. מה אני אעשה כשאני אעמוד שם והאם יאפשרו לי לשאת דברים — את זה נראה".

השחקן והבמאי עודד קוטלר שקיבל את פרס ישראל לתיאטרון בשנה שעברה אומר שנכון לרגעים אלה, ואם לא תהיה התפתחות משמעותית לטובה הוא לא היה הולך לקבל השנה את הפרס. "כמה וכמה פעמים התנגדו אנשי ימין מהממסד הממשלתי להעניק פרסים צודקים לזוכים בשל דעותיהם הפוליטיות. ואז יצאנו במאבק לתת להם את הפרסים, כדי לא לערבב דעות פוליטיות עם הישגים בתחומי המדע והאמנות. לכן, בשעתו, ראיתי ניצחון פוליטי בקבלת הפרס ולא סירבתי לקבלו שנה אחרי שהמדען, פרופ' עודד גולדרייך, סורב, ועורר תגובת רבים שיצאו בחריפות נגד הסירוב. המאבק ניצח במקרה הזה — לגולדרייך הוענק הפרס בסופו של דבר. השנה, ההפיכה המשפטית היא רעה חולה שלא היתה כדוגמתה. על רקע זה סירב שלמה ארצי לקבל את הפרס, ואני מצדיע לו על צעדו האמיץ וההומני".

שחקנית התיאטרון, כלת פרס ישראל (1988) ליא קניג לא היתה מוותרת על הפרס גם השנה. "להפך", היא אומרת. "יש משהו גם בלקבל את הפרס בתוך כל האווירה הזאת. זה אחד הפרסים היפים שיש ואת מי אנחנו מענישים שאנחנו מוותרים עליו? את עצמנו ואת אלה שבחרו אותנו. הפרס הזה כל כך יקר לי ואני לא חושבת שזה פרס של ויכוח אלא פרס של אנשים. אני אוהבת את שלמה ארצי, הייתי איתו בטקס הדלקת המשואות, ראיתי איך האנשים קיבלו אותו ואוהבים אותו. זה העם נתן לו את הפרס, זה לא שייך עכשיו לוויכוח".

כלת פרס ישראל לקולנוע (2004) השחקנית גילה אלמגור אמרה ש"אני כמעט בטוחה בימים אפלים אלה הייתי נוהגת כמו שלמה ארצי ולא מקבלת את הפרס".

כלת פרס ישראל לספרות ושירה (2021) נורית זרחי אומרת ש"קרוב לוודאי שהיום לא הייתי לוקחת את הפרס. זה יפה מצידו של שלמה ארצי שהוא בחר לעשות כך. אני חושבת שהוא צודק בימים אלה הייתי עושה כנראה את אותו הדבר. אני מקווה שהמדינה תחזור לשפיותה וידחו את הפרס לימים טובים יותר ואז ייתנו לו, כי מגיע לו. אבל זה לא זמן נכון עכשיו לחלק פרסים. גם אם ביבי יעצור את החקיקה מה יהיה עם כל ה'בני פקועה' האלה שסביבו? אני מתכוונת ללוין ובן גביר ושות'".

מיכל בת אדם, כלת פרס ישראל לקולנוע (2021) בטוחה שהיתה נוהגת אחרת היום. "ברור שהיום לא הייתי מקבלת את הפרס. אני חושבת שפרס ישראל הוא דבר לא פוליטי. המדינה על כל אזרחיה מחליטה לתת למישהו פרס על ההישגים שלו באמצעות ועדה. כשקיבלתי את פרס ישראל ומעודד גולדרייך מנעו את הפרס, אמרו לי לסרב, ואני אמרתי שלא, שאני אלחם שהוא יקבל את הפרס כי זה עניין פוליטי, ואני שמחה שכך עשיתי והלכתי לקבל את הפרס ואמרתי את דבריי על הבמה ("אני מאוד שמחה לקבל את הפרס, ואני מאוד עצובה שאנחנו ארבעה וארבע הערב, בגלל שחסר כאן זוכה אחד" מנ"ש) ועודד נלחם ובג"ץ הגן על הדבר הזה שנקבע על פי הישגים.

"משנת 67' אני חיה במדינה הזאת עם הרגשה של פשרה כל הזמן כי אני לא רוצה להיות אישה כובשת. כשנגמרה המלחמה לא הסכמתי לדרוך מעבר לגבול הקו הירוק בשום הופעה שפנו אליי, זו הדרך שלי לעשות ביני לביני כי אני לא יכולה לשנות את זה ואין לי מקום אחר ללכת לחיות בו. עשו ממני אישה כובשת בעל כורחי, ואז בגלל שהחיים הם שרשרת של פשרות אני מוצאת את הדרך שלי. היום זו מדינה אחרת, זו לא המדינה שנתנה לי את הפרס. היום אנחנו לא יודעים מי המדינה הזאת, וזה מאוד קשה לקבל משהו ממישהו שאתה לא יודע מי הוא. אני הולכת בימים האחרונים ושרה למדינה את השיר של אלתרמן 'שמרי נפשך'. הייתי רוצה לעמוד על במה ולהגיד את זה בקול רם למדינה שלנו, שנשמור על נפשנו. כרגע זו מדינה שקופצת ראש לתהום וכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להילחם ברחובות ולהציל אותה שתחזור להיות המדינה ששלמה ארצי יוכל לקבל את הפרס בשמחה".