מת גורדון מור, מאבות תעשיית השבבים ואחד ממייסדי אינטל

גורדון מור (Gordon Moore), מאבות תעשיות השבבים והסטארט-אפים המודרניות, שהיה אחד ממייסדי אינטל ומנסח חוק מור שמכווין את התפתחות עולם המחשוב זה קרוב ל-70 שנה, מת הלילה בגיל 94.

מור ועמיתו רוברט נויס ייסדו את אינטל ביולי 1968. ב-1979 התמנה מור למנכ"ל ויו"ר החברה. הוא פרש מתפקיד המנכ"ל ב-1987 אך המשיך לכהן כיו"ר ולאחר מכן יו"ר אמירטוס עד 2006. ב-2000 ייסדו הוא ואשתו, בטי מור, את קרן גורדון ובטי מור שתרמה לצדקה יותר מ-5 מיליארד דולר. מור ידוע במיוחד גם בזכות חוק מור שניסח ב-1965. החוק, שיותר נכון להגדירו כתחזית, צופה שצפיפות הטרנזיסטורים במעגלים משולבים תוכפל מדי שנה וחצי עד שנתיים. חוק זה קבע רף להתפתחות מעבדים ופעל כנבואה שמגשימה את עצמה, כשחברות שבבים רבות פעלו על מנת לעמוד בתחזית.

"גורדון מור הגדיר את תעשיית הטכנולוגיה באמצעות החזון והתובנות שלו", ספד לו מנכ"ל אינטל פט גלסינגר. "היה לו תפקיד מרכזי בחשיפת הכוח של טרנזיסטורים ובמתן השראה לאנשי טכנולוגיה וליזמים לאורך עשורים. החזון של גורדון ימשיך להתקיים ולהתוות לנו את הדרך להשתמש בטכנולוגיה כדי לשפר את החיים של כל אדם בכדור הארץ".

מור נולד ב-3 בינואר 1929 בסן פרנסיסקו. ב-1950 השלים לימודי תואר ראשון בכימיה מאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי (אותה שנה שבה נישא לבטי), וב-1954 דוקטורט בתחום מ-Caltech. לפי הניו יורק טיימס, הוא שאף תחילה לעבוד כמורה, אך לאחר שלא מצא משרה בתחום הצטרף לתעשיית השבבים הצעירה ב-1956, כשהחל לעבוד עם ממציא הטרנזיסטור, וויליאם שוקלי ב-Shockley Semiconductor.

שנה בלבד מאוחר יותר, על רקע תסכול מסגנון הניהול של שוקלי, מור, נויס ושישה מהנדסים נוספים עזבו את החברה ובמימונו של איש העסקים שרמן פיירצ'יילד הקימו את חברת השבבים Fairchild Semiconductor. החברה היתה אחת הסטארט-אפים הראשונים שהוקמו בסיוע הון סיכון, ונחשבת לדוגמה מוקדמת למודל שמאפיין כיום את התעשייה, שבו מהנדסים או יזמים מקימים חברה על בסיס כספי משקיעים, מחזיקים בתפקידי ניהול בחברה שהקימו ובמקרה של הצלחה רושמים אקזיט נאה שהופך אותם לאנשים עשירים מאוד.

מודל זה היה כל כך חריג מהמקובל בתעשייה ובשוק העבודה אז - כשעובדים ומהנדסים נהגו להשאר במקום עבודה אחד לכל אורך הקריירה שלהם, מתקדמים באטיות בסולם הדרגות והשכר עד לגיל הפרישה - שמור ושבעת חבריו נודעו לאחר שפרשו משוקלי כ"שמונת הבוגדים". מור ועמיתיו החזיקו יחדיו בעשירית ממניות החברה, אך החוזה שעליו חתמו עם פיירצ׳יילד אפשר לו לקנות כל מניות החברה ב-3 מיליון דולר בלבד, כפי שאכן עשה ב-1959 כאשר לפי הערכות החברה היתה שווה 100 מיליון דולר. כל אחד משמונת המהנדסים קיבל באקזיט זה 300 אלף דולר, סכום חלומי יחסית למקובל בתעשייה באותם ימים שהיה שווה ערך ל-30 שנות שכר.

ב-1965, בעודו בפיירצ'יילד, ניסח מור את מה שיכונה לימים חוק מור, שקבע את הקצב להתפתחות תעשיית השבבים בעשורים שלאחר מכן. "כל שניסיתי לעשות היה להעביר את המסר שככל שנשים יותר דברים על שבב, כך מוצרי אלקטרוניקה יהיו זולים יתר", הוא אמר עשורים מאוחר יותר. באותה עת, טרנזיסטור סיליקון יחיד עלה 150 דולר. בהמשך, 100 מיליון טרנזיסטורים עלו 10 דולר. "עם מכוניות היו מתפתחות מהר כמו שבבים", כתב מור בעבר. "הן ייסעו 100 אלף מייל על גלון דלק, ויהיה זול יותר לקנות רולס-רויס חדשה מאשר להחנות אותה (מכוניות גם יהיו באורך של 1.3 ס"מ)".

ב-1968 ייסדו מור ונויס את אינטל ולא התקשו לגייס את 2.5 מיליון הדולר להקמת החברה, הפעם בתנאים טובים יותר מבחינתם כמייסדים. בתחילת שנות ה-70 הציגה אינטל את מעבדי המחשב הראשונים שלה, שהיו הבסיס שעליו קמה תעשיית המחשוב האישי בעשורים שלאחר מכן. ואולם, כפי שהודה מור עצמו שנים מאוחר יותר, החזון שלו בתחום סבל מקוצר רואי קריטי. "הרבה לפני אפל, אחד המהנדסים שלנו הציע שאינטל תבנה מחשב לבית", סיפר. "שאלתי אותו, 'מה לעזאזל אנשים יעשו עם מחשב בבית?'".

חרף פספוס זה, בשנות ה-80 וה-90, תחת הנהגתו של מור ובסיוע אחד מקפייני הפרסום הטובים בכל הזמנים (Intel Inside), הניעה אינטל את תעשייה המחשוב האישי כאשר המעבדים שלה נמצאים בכל מחשב PC שהתבסס על הארכיטקטורה של IBM (מה שכונה בעבר, תואם IBM) ועל מערכת ההפעלה של מיקרוסופט, ווינדוס.

על עבודתו בתחום השבבים קיבל מור ב-1990 את המדליה הלאומית לטכנולוגיה וחדשנות מנשיא ארה"ב ג'ורג' ה. וו. בוש. 12 שנים מאוחר יותר, בנו של בוש, הנשיא ג'ורג' וו. בוש, העניק למור את מדליית החופש הנשיאותית – העיטור האזרחי הגבוה במדינה. שנתיים קודם לכן, מור ורעייתו הקימו את הקרן הפילנטרופית שלהם, שפועלת בעיקר בתחום השימור הסביבתי ומשקיעה בפרויקטים משמעותיים באמזונס ובמפרץ סן פרנסיסקו.