בוסקטס עוזב את ברצלונה: השחקן שאף אחד לא ראה

כשפפ גווארדיולה קיבל את תפקיד מאמן ברצלונה, הוא היה צריך קשר אחורי. ב-2008, כשפפ מונה לתפקיד אחרי עונה אחת בלבד כמאמן ברצלונה B, הקשרים האחוריים המובילים בעולם היו טיפוסים שמטרתם הייתה להיות "חומה בלתי נראית". קשרים שמתמקדים בעבודה הגנתית, קבלת כדור ומסירתו לקשרים יוצרים. מדי פעם עשו ריצה עם הכדור דרך האמצע. לפעמיים הניפו רגל כדי לבעוט מרחוק. גווארדיולה חיפש משהו אחר.

"יוהאן קרויף תמיד אמר לי שזו אשמתי שעשו עליי פאול, מאחר שהחזקתי את הכדור יותר מדי זמן. הייתי צריך לשחרר אותו מהר יותר", כתב פפ באוטוביוגרפיה שלו שהתפרסמה ב-2001. "תמיד ניסיתי לעבוד על ההגנה", סיפר המאמן. "לגרום להם לחשוב שאני מוסר את זה לעמדה אחת, אבל בעצם למסור מסירת עומק שפותחת את ההגנה".

פפ חיפש מישהו כמוהו, שיכול לסייע בהנעת הכדור ולהפוך אותה ליעילה, כלומר יכול לסייע בלהזיז את שחקני היריבה ולייצר שטחים פתוחים ויתרון מספרי במשחק המעבר. הוא רצה את השחקן ש"יודע לעצור את המשחק לשנייה" - להאט, לבחון את הסיטואציה ולעשות את מה שנכון עבור הקבוצה. הוא לא רצה את יאיא טורה בלב הקישור שלו, אף שיאיא טורה היה קשר אחורי עם יכולות נדירות - כוח פריצה מרשים, יכולת כדרור מפחידה ובעיטה טובה מרחוק.

השחקן הזה, לפי פפ, היה צריך להיות "סופר-אינטליגנטי". השחקן הזה היה צריך להבין את המשחק אבל גם להבין בדיוק את מה שפפ רוצה, להבין בדיוק איזה כדורגל ברצלונה צריכה לשחק ומה החברים לקבוצה שלו צריכים - חיפוי כשהם יוצאים להתקפה או להיות מטרה פנויה למסירה קלה. לשחקן הזה קראו סרג'יו בוסקטס.

בוסקטס לא נחשב לכישרון-על כילד. ההפך, גם בברצלונה ראו בו קשר מאוד אפור וחסר כישרון מיוחד. אבל פפ, שאימן אותו בברצלונה B, הבין שבוסקטס הוא בדיוק מה שהקבוצה צריכה; מישהו שיסייע בהנעת כדור אבל גם ידע לקרוא את המשחק ולעצור את התקפות היריבה - לא בפיזיות ואגרסיביות יוצאות דופן אלא בהבנת השטח, הבנת המשחק וסגירת השטחים והזוויות של היריבים. שחקן כזה קריטי למשחק לחץ יעיל - תקיפת הכדור שניות אחרי שמאבדים אותו - שגם אותו פפ דרש להטמיע בבארסה. פפ קיבל בדיוק את מה שהיה צריך מבוסקטס, שבקושי היה בן 21.

"לפי איך שהוא עומד על המגרש, הוא כמו שחקן ותיק - עם או בלי הכדור", אמר עליו יוהאן קרויף אחרי שבוסקטס שיחק כמה משחקים בקבוצה הבוגרת. "הוא גורם לקשה להיראות קל. הוא מוסר את הכדור בנגיעה או שניים ובמהירות. בלי הכדור הוא נותן לנו שיעור בכדורגל, השיעור הכי חשוב על איך להיות במקום הנכון".

בוסקטס זומן אז לנבחרת הצעירה של ספרד בפעם הראשונה בקריירה שלו, אבל עד מהרה הוא הפך לשחקן הנבחרת הבוגרת. "אם אתה צופה במשחק כולו, אתה לא תראה את בוסקטס", אמר מאמן נבחרת ספרד בזמנו, ויסנטה דל בוסקה, "אבל אם אתה צופה בבוסקטס, אתה תראה את המשחק כולו".

גם ססאר לואיס מנוטי, המאמן שזכה באליפות העולם עם ארגנטינה, הבין שבוסקטס מיוחד. "הוא אחד הכישרונות הגדולים ביותר בכדורגל הספרדי", אמר הארגנטינאי. "הוא תגלית. בפעם הראשונה שראיתי את בוסקטס משחק התקשרתי לחבר ואמרתי לו: 'ראיתי שחקן שחשבתי שהוא זן נכחד'".

בוסקטס, נגיעה קטנה בכדור אחר נגיעה קטנה בכדור, ביסס את מעמדו כצלע השלישית בקישור הטוב ביותר בעידן המודרני. הוא שחרר שטחים לצ'אבי, אנדרס אינייסטה וליאו מסי כשהוא תחת לחץ משחקני הגנה אבל לא נלחץ מהם ולו לרגע.

בוסקטס הפך לשחקן שנמצא בלב אחת מהקבוצות הגדולות בהיסטוריה. הנגיעות הקטנות שלו בכדור, הסיבובים שנראו קלים באופן מרגיז, ההגנה על הכדור מפני קשרים וחלוצים לוחצים והמסירות, שכתמיד היו מבטלים שניים-שלושה שחקני קישור ומפנים שטחים לגאונים ההתקפיים ששיחקו לפניו. הוא עשה כל מה שפפ עשה כשחקן ואף יותר. קשה לכמת עד כמה קריטי בוסקטס היה להצלחה של מסי, אבל סביר להניח שהמסירות שלו לשליש המגרש בו הפרעוש היה מפרק הגנות, הפכו את המשימה של הארגנטינאי לקלה יותר.

"הדרך האלגנטית בה הוא פשוט הסתובב עליי הייתה משהו מיוחד", סיפר בוקאיו סאקה, הקשר הצעיר של ארסנל ונבחרת אנגליה למגזין GQ לאחר שנשאל מי השחקן הכי טוב ששיחק נגדו. "ניסיתי ללחוץ עליו אבל הוא פשוט עבד עליי, כאילו לקח צד אחד ואז הלך לצד האחר. הוא פשוט הביך אותי. הבחור הזה פשוט שחקן ברמה הכי גבוהה בהיסטוריה. הדרך שבה הוא שיחק איתי, חייבים לכבד אותו. הוא שלושה צעדים לפני כולם, וזה מה שהופך אותו לטוב כל כך. זה מה שהבנתי באותו זמן".

בוסקטס היה העוגן. הוא היה החבר לקבוצה שתמיד אפשר לסמוך עליו, על המגרש ומחוצה לו. גאון כדורגל שמתעסק רק בכדורגל ועושה את כל הדברים בשביל שחדר ההלבשה - בארגון מופרע כמו ברצלונה - יהיה המקום הכי שפוי במועדון. הוא תמיד מעדיף להרים טלפון ולדבר מאשר לשלוח הודעות בווטסאפ. הוא נהנה מחברת חבריו, ומשאיר את הנייד על שקט בכיס שלו כי אינו זקוק לדבר נוסף מלבד לחברים הסובבים אותו. הוא גם השחקן היחיד של ברצלונה שאין לו פרופיל פעיל ברשת חברתית - לא טוויטר, לא פייסבוק, לא אינסטגרם, לא סנאפצ'אט, לא טיקטוק - כלום. הוא גם די ביקורתי לגבי השימוש בכלים הללו. "אם זה היה תלוי בי הייתי נפטר מטוויטר ומבטל את הפרופילים המזויפים", הסביר פעם.

בוסקטס, כמו על המגרש, פשוט לא רצה להתעסק בכל הדברים המגעילים שמחוץ לכדורגל. וזו הייתה החלטה שפגעה בו תדמיתית וכלכלית. זו החלטה אישית שלו שהרחיקה ממנו השפעות מסחריות אך פגעה בו כלכלית. אבל, כאמור, זה אף פעם לא הזיז לו. הוא רצה לשחק ולייצג את המועדון בכבוד.

במשך כמעט שני עשורים בוסקטס היה מעורב באפס שערוריות מחוץ למגרש, ועזר לבארסה לזכות ביותר מ-30 תארים: 3 גביעי ליגת האלופות, 3 גביעי אליפות העולם למועדונים, 8 אליפויות, 3 גביעי סופר קאפ אירופי, 7 גביעי המלך בספר, 7 גביעי סופרקופה - והוא בדרך לאליפות נוספות. בוסקטס הוא ההגדרה של "שחקן מנצח". שחקן שאף שהוא לא כובש וגם לא ממש מבשל - פחות מ-20 שערים ופחות מ-50 בישולים ביותר מ-715 משחקים במדי ברצלונה - הוא עושה את כל מה שצריך לעשות ולא נכנס לסטטיסטיקה כדי שהקבוצה שלו תנצח.

כל מה שהוא דרש זה את מה שמגיע לו וכבוד מינימלי - וגם את זה לא תמיד קיבל, אך לא באמת התלונן על זה.

אפילו כשהוא נושק לגיל 35 והמשחק סביבו הפך למהיר הרבה יותר - הרבה בזכות התרומה שלו לאבולוציה של תפקיד הקשר האחורי - בוסקטס היה קריטי במסע של בארסה חזרה לפסגת הליגה הספרדית. הוא אחד משלושת הטובים ביותר בליגה הספרדית בהעברת הכדור לשליש ההתקפי - רק טוני קרוס מסר יותר מסירות קדימה ממנו, ורק שני שחקנים מסרו יותר מסירות עומק מוצלחות ממנו. מדי משחק הוא מעביר קליניקה. אפילו אם המצלמה לא מתמקדת בו אף פעם, מי שמבין כדורגל יודע עד כמה הוא תרם לברצלונה החדשה שצ'אבי, מאמן ברצלונה, בונה בשנה וחצי האחרונות.

אף שצ'אבי רצה שבוסקטס יישאר במועדון, הקשר החליט לעזוב. אולי זו העובדה שקיצצו לו בשכר בגלל הקורונה והחובות שהמועדון נקלע אליהם, אולי כי הוא כבר מרגיש שהוא לא יכול לתרום בגילו ברמות הגבוהות ביותר, ואולי כי אפשר לסדר את משפחתו 10 דורות קדימה אם ישחק שנתיים-שלוש בסעודיה לצד מסי (שצפוי לשחק איתו באל-אהלי הסעודית). העובדה היא שבוסקטס לא חידש את חוזהו בברצלונה וסיים את תפקידו ההיסטורי בקבוצה.

"בוסקטס בלבל את עולם הכדורגל", אמר עליו חואן רומן ריקלמה, שהיה קשר גאון בעצמו. "מאז שבוסקטס הגיע, כולם חושבים ששחקן כמוהו שולט במשחק. ואם הוא מוסר גרוע, הקבוצה שלו גרועה. בגלל בוסקטס שכחנו שפעם זה היה 'מספר 10' (פליימייקר, א"ד) שקבע אם הקבוצה משחקת טוב או רע".

בוסקטס מהפכן שקט וצנוע שאם מסתכלים עליו רואים את המשחק כולו. ובעתיד, כשננתח בכלים מתקדמים יותר ובסיוע הפרספקטיבה ההיסטורית את התרומה שלו לברצלונה בפרט ולמשחק בכלל, נגלה כמה חשוב הוא היה.