כריסטיאנו רונלדו הוא כוכב שקורס - הסכנה היא שייהפך לחור שחור

ככל שמסה של גוף גדולה יותר, כך כוח הכבידה שלו גדול יותר. כשכוכב מאוד מאסיבי מגיע לשלבי חייו האחרונים, נפסק ההיתוך הגרעיני בליבה שלו. כשהלחץ שההיתוך הגרעיני יוצר בו כלפי חוץ אינו מספיק כדי לאזן את כוח הכבידה העצמי החזק שלו, ליבת הכוכב קורסת כלפי פנים. כתוצאה מהקריסה הזו, חלק מהחומר נזרק החוצה באנרגיה עצומה בפיצוץ אותו אנחנו מכנים סופרנובה. במקרים נדירים במיוחד, בכוכבים מאסיביים בצורה בלתי רגילה, ייתכן מצב בו כל החומר יקרוס לתוך עצמו ללא סופרנובה. במקרים של קריסת כוכב גדול במיוחד, ייווצר חור שחור.

חור שחור הוא גרם שמיים בעל שדה כבידה כה חזק, ששום עצם או קרינה הקרובים אליו אינם יכולים להימלט ממנו, והם נבלעים בתוכו.

בכדורגל, מעטים בהיסטוריה היו כוכבים מאסיביים כמו כריסטיאנו רונלדו. מעטים תרמו יותר ממנו לכדורגל בכלל ולכדורגל הפורטוגלי בפרט. אבל רונלדו כבר לא אותו רונלדו. הוא עוד מעט בן 38, ובשנתיים האחרונות הדעיכה המקצועית נראית בעין לא מקצועית.

הסטטיסטיקות מראות שרונלדו כבר לא מהיר כמו פעם. כבר לא דינמי כמו פעם. כבר לא לוחץ ולא תורם להתקפה בתנועה מצוינת ללא הכדור. קשה להבין כמה זה קשה עבור מישהו כמוהו לתפוס את העובדה שהוא כבר לא אותו שחקן. קשה לתפוס עד כמה זה קשה ליפול מהרמות הגבוהות ביותר של ההיסטוריה של הכדורגל למה שנראה כמו בינוניות. בשנים האחרונות, הקבוצות שלו - יובנטוס ומנצ'סטר יונייטד - התקשו להתמודד עם הקריסה של רונלדו לאנושיות.

ונראה שבגלל המסה האדירה שלו, רונלדו הפך לחור שחור. גורם שלילי בקבוצה - מנטלית ומקצועית - ששואב לתוכו את כל הדברים הטובים שיש בה. בראש שלו הוא עדיין הכוכב המוביל שצריך לקבל 6-7 הזדמנויות הבקעה במשחק, אבל הרגליים שלו כבר לא איפשרו לו להיות החלוץ שהופך את 6-7 ההזדמנויות הללו לשערים. בראש שלו הוא עדיין השחקן שצריך לקבל את כל כדורי העומק האיכותיים, אבל הגוף שלו כבר לא הניע אותו למקומות שהוא בדרך כלל היה מגיע אליהם. בראש שלו הוא עדיין השחקן שצריך לשמור כוחות בהגנה ולא לעשות לחץ גבוה - אבל במציאות זה פשוט העמיס על החברים שלו לקבוצה עוד משימות הגנתיות והוא לא פיצה על זה בהתקפה.

רונלדו הוא ממש לא הכוכב הענק הראשון שהופך לחור שחור בקבוצות שלו. רוד ואן ניסטלרוי במנצ'סטר יונייטד הזדקן אבל הנוכחות שלו בהתקפה וגם התנהלותו בחדר ההלבשה (קנאה ברונלדו הצעיר, למשל) הפכה את מנצ'סטר יונייטד לקבוצה כבדה ולא מתפקדת. כשהוא שוחרר, מנצ'סטר יונייטד הפכה לקבוצה התקפית דינמית עם שלישייה קדמית גמישה - רונלדו, וויין רוני וקרלוס טבס. הם שיחקו בסגנון משוחרר שאי אפשר היה לשחק עם החלוץ ההולנדי הכבד לצידם.

זה קרה גם בארסנל, בערך באותה תקופה. תיירי הנרי, בשנתו האחרונה בארסנל, כבר לא היה מוקף בחברים המנוסים שלו להתקפה אלא בצעירים שנראה היה שהם התעקשו לשחק כדורגל לא יעיל. רצפי מסירות מרהיבים הסתיימו בקול ענות חלושה. וייתכן מאוד שזה היה בגלל הנרי. הוא היה הכוכב הגדול, שחבריו לקבוצה עבדו בעיקר בשבילו וסמכו על הברקותיו בשליש האחרון של המגרש, אבל הוא כבר לא היה האתלט "אלפא" שהיה בעשור שלפני.

"תיירי הוא השחקן הטוב ביותר ששיחקתי איתו", הסביר בזמנו ססק פברגאס, הדינמו של ארסנל במרכז המגרש אחרי עזיבת הנרי. "אבל היה עוד פקטור. הוא היה תיירי הנרי. הייתי מפוחד ממנו. כשקיבלתי את הכדור הרגשתי שאין לי ברירה אלא לחפש אותו. חיפשתי אותו כי הוא היה הכי טוב, וכי היתה לי הרגשה שאני חייב למסור לו. יש לו אישיות כל כך חזקה שהוא תמיד גרם לך להרגיש ככה". ססק הבהיר: "הנרי הפחיד אותנו. לא היה קל לשחק איתו. היינו מרוסנים ומאוד תלויים בכל דבר שהוא עשה ורצה".

כששחקנים צעירים נמצאים לצד כוכבים כל כך גדולים, הם לא יכולים לשחק בצורה "נכונה". הם יחפשו את השחקן הגדול ויוותרו על מסירה חכמה יותר. הם גם ימנעו מלבעוט לשער אם הם רואים, בזווית העין, את השחקן הגדול המתוסכל. הכוכב הגדול הזה גם יכול לרסק להם את הביטחון העצמי עם תנועת גוף אחת המבטאת ייאוש או אכזבה. כוכב גדול קורס הופך לחור שחור והכל נשאב לתוכו - המערך הקבוצתי, יחד עם ביטחון השחקנים האחרים.

קריסה כזו של כוכב הובילה לחור שחור גם בכדורגל הישראלי. אבי נמני, למשל, היה הכוכב העצום של מכבי תל אביב אבל כשהוא התחיל לדעוך, מכבי תל אביב הפכה למקום שבו הדשא לא צומח יותר. כישרונות על נעלמו ושחקנים מאוד מוכשרים לא הביאו לידי ביטוי את יכולותיהם. נמני לא עזר בהתנהלותו. "נמני מעולם לא היה הקפטן של השחקנים", הסביר רודריגו גולדברג, השחקן הצ'יליאני של מכבי תל אביב באותה תקופה. "הוא היה הקפטן של עצמו ושל האוהדים. הוא כל הזמן דאג איך הוא ייראה, ואיך יאהבו אותו. הוא לא דאג לשחקנים אחרים. מעולם הוא לא עזר לשחקנים הזרים, הוא לא סייע להם להתאקלם וחשב רק על עצמו. הוא לא היה הקפטן שלנו, וככה הקבוצה נראתה... היו מחנות בקבוצה".

רונלדו הגיע למונדיאל כשהוא בדרך החוצה ממנצ'סטר יונייטד. הוא חשב שבנבחרת פורטוגל, שהוא סייע להפוך אותה לנבחרת קבועה בטורנירים הגדולים ולאלופת אירופה ב-2016, הוא יקבל את הכבוד האוטומטי - אבל זה פשוט לא קרה. הפורטוגלים אמנם ניצחו בשני המשחקים הראשונים של הטורניר, אבל רונלדו לא תרם הרבה - בטח לא בלחץ ובתנועה. הוא גם ניסה "לגנוב" שער לברונו פרננדס במשחק בו לא עשה פעולת לחץ אחת (היחיד בנבחרת הפורטוגלית שלא ביצע לחץ). במשחק האחרון בשלב הבתים הסתכסך עם המאמן לאחר שהחליף אותו. רונלדו לא רצה להיות על המגרש בשביל לסייע לפורטוגל לנצח. הוא רצה לכבוש עוד שער מונדיאל.

ואז במשחק אמש, בשמינית הגמר, הוחלט שבפעם הראשונה מאז 2008 רונלדו לא יפתח בהרכב של נבחרת פורטוגל במשחק בטורניר גדול. ופורטוגל, מתחילת המשחק נגד שווייץ, נראתה כמו נבחרת דינמית וגמישה. נבחרת לוחצת ומהירה. ז'ואו פליקס, ילד כישרוני, נראה כאילו שחררו לו את הרגליים מאזיקים. גונסאלו ראמוס, מחליפו של רונלדו, כבש שלושער אבל גם תרם בהגנה (2 הרחקות - רק שחקן אחד הרחיק יותר, פפה הבלם), תרם להנעת הכדור (2 מסירות מפתח - רק שחקן אחד עשה יותר - ברונו פרננדס, הפליימייקר) והיה מאוד יעיל מול השער עם חמש בעיטות למסגרת (לפחות 4 יותר מכל שחקן אחר). פורטוגל פירקה את שווייץ 1-6 - הניצחון הכי גדול בשלב שמינית גמר מונדיאל מאז 1986.

בסוף המשחק כולם שיבחו את רונלדו והכוכב הגדול בעצמו כתב באינסטגרם, "זה היה יום מדהים לפורטוגל - תוצאה היסטורית בתחרות הבינלאומית הגדולה ביותר. תצוגת יוקרה של קבוצה מלאה בכישרונות וצעירים. החלום חי!". אבל הפעולה שלו מיד אחרי המשחק לימדה יותר על התחושות שלו. הוא עזב את המגרש כשהשחקנים עדיין חגגו עם האוהדים. גם התחילו לחישות מצד מקורביו כמובן וברור שמעולם לא היה שחקן ספסל במונדיאל שצילמו אותו כל כך הרבה.

אוהדים - לא פורטוגלים ש-70% מהם לא רוצים אותו בהרכב לפי הסקרים - קראו בשמו כשפורטוגל הובילה 1-5 ונראתה בדרך לניצחון ההיסטורי. הוא עלה למגרש, פסלו לו שער והוא אפילו קיבל הזדמנות לכבוש בבעיטה חופשית ולא הצליח (רונלדו עם שער אחד מ-54 בעיטות חופשיות ביורו ובמונדיאל). פרננדו סנטוס, המאמן שספסל את הכוכב, שיבח אותו אחרי המשחק אבל נראה היה יותר שהוא מנסה לנטרל פצצה.

פורטוגל, אין ספק, משחקת טוב יותר בלי רונלדו על המגרש. בדיוק כפי שמנצ'סטר יונייטד משחקת טוב יותר בלי רונלדו על המגרש. השאלה הגדולה לקראת רבע הגמר היא עד כמה העיסוק ברונלדו ייהפך לחור שחור ששואב לתוכו את כל התחושות המעולות שנוצרו בניצחון הגדול על שווייץ.