דורית בייניש: "שיטת המשטר שקמה פה לתפארת במשך 75 שנה עומדת היום בסכנה"

"אנחנו ללא ספק במציאות אחרת והדבר הכי חשוב הוא לא להיבהל, אבל לא להרים ידיים", כך אמרה היום (ד') נשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית בייניש לכתב כלכליסט משה גורלי בוועידת התחזיות של כלכליסט והפניקס, בהתייחס לשאלה בדבר הדאגה שלה ממה שצפוי לדמוקרטיה ולמערכת המשפט בישראל.

"כל שיטת המשטר שקמה פה לתפארת במשך 75 שנה עומדת היום בסכנה. אין כאן ענין של רפורמה משפטית, אלה מילים מכובסות, יש כאן שינוי עמוק במבנה המשטרי ובתפיסה המדינית והחברתית של ישראל. אני מאוד מודאגת. חצו את הקווים, שוברים את המסגרות הבסיסיות שעליהן בנוי המשטר והממשל בישראל שנבנה במשך שנים. אנחנו צריכים להתעורר".

בייניש ביקשה להפריך את הטענה בדבר ה"פייק ניוז", לדבריה, "התמונות הלא מדויקות השקריות בזמן שמתארים בזמן האחרון. הנבחרים אומרים בלגלוג 'אתם מדברים על דמוקרטיה, אנחנו הרוב שנבחר ואתם לא רוצים להכיר בתוצאות הבחירות'. זה לא נכון! קשה לי להאמין שהרוב שבחרו במפלגה הליברלית, הליכוד, התכוונו לצעדים מרחיקי הלכת, הבלתי מתקבלים על הדעת במבנה המשטרי שלנו".

את היית שומרת סף בשני כובעים, כפרקליטת מדינה וכנשיאת בית המשפט העליון. איזה כוח יש לשירות הציבורי במציאות שאלה המנהיגים והפוליטיקאים?

"הזרוע השיפוטית והמערכת המשפטית, מערכת אכיפת החוק, הם לא מוסדות שמחפשים כוח, למרות שמדביקים להם את התווית הזאת. עברנו לאווירה של איומים - אם תפעלו לפי החוק, אם תפעילו את עילת הסבירות, נבטל אותה. אם היועצת המשפטית לא תיתן לנו חוות דעת כמו שאנחנו רוצים נפטר אותה. משטר איומים לא יכול לעבוד.

"יש שחיקה של המילה דמוקרטיה. נכון שאין דמוקרטיה אם אין בחירות ורוב שבחר בממשלה או במשטר או בכנסת. זה תנאי ראשוני אבל לא התנאי היחיד. דמוקרטיה היא משטר שמקפיד על הפרדת רשויות, על זכויות אדם, על ערכים דמוקרטיים. את זה רוצים למחוק. מאיימים ומנסים לומר שמתקנים, שעושים רפורמה במערכת המשפט. אין שום רפורמה! יש תהליך של שינוי משטרי. ישראל קמה כמדינה יהודית דמוקטית. יש קונצנזוס ששתי המילים האלה הן הבסיסים שעליהם בנוי המשטר שלנו, אבל אין קונצנזוס מה זה יהודית ומה זה דמוקרטית. מדינה יהודית איננה מדינת הלכה, לא כך חשבו מייסדיה של המדינה בהכרזת העצמאות. ומדינה דמוקרטית היא מדינה שמכירה בשוויון ובערכים הדמוקרטיים".

אתמול הוגש בג"ץ נגד חוק דרעי ונקבע לדיון בפני 11 שופטים. זה מהדהד לפסק הדין שבו 11 שופטים קבעו פה אחד שנאשם בפלילים יכול להרכיב ממשלה. הפעם על הפרק לא נאשם אלא מורשע, לא ראש ממשלה אלא שר. בשני המקרים מדובר בחוק יסוד שמנמיך את סף טוהר המידות לנבחרי ציבור. לא אשאל מה היית פוסקת, אבל הייתי שמח שגדרי את הציפיות מבג"ץ?!

"אומרים 'איך קרה שבית המשפט אישר את הטלת תפקיד ראש הממשלה על אדם שנאשם בפלילים'. לא היה שופט אחד בבית המשפט העליון שחשב שיש בסיס משפטי כדי להתערב בפניה של חברי הכנסת שהחליטו לבקש מהנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו. זה חלק מהקו עד איפה יכול בית המשפט לפעול כשאין לו בסיס משפטי ושהרוב המאסיבי בכנסת מחליט ואסור לנו לנצל את זה לרעה. אי אפשר את כל הפגמים הפוליטיים להפיל על בית המשפט, זה לא תפקידו.

"אשר לעתיד, אנחנו נמצאים במשבר חוקתי חסר תקדים שלא היה כמוהו בתולדות המדינה. עומדת בפני בית המשפט התמודדות שלא היתה כמותה, מבחינת המשבר של היחסים בין הרשויות, מבחינת הצפצוף על כל הנורמות שבית המשפט קבע, הנדרשות כדי למלא תפקיד ציבורי כמו שר בממשלה".

נסיים ברפורמות שמתוכננות לבית המשפט. בין השאר פסקת ההתגברות , מינוי יועמ"שים בידי שרים, פיצול תפקיד היועמ"ש, שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, הקדמת גיל הפרישה לשופטים ועוד. איפה את רואה את הסכנה שבה משתנה לחלוטין האופי המשטרי של מדינת ישראל?

"אני רואה סכנה במצבור של כל התוכנית הזאת. יש בכל מוסד אפשרות לשקול מחדש ולתקן דברים שעם השנים מחייבים בחינה, אבל זאת איננה התוכנית. הדברים האלה הם הרס גמור של השיטה המשפטית והמשטרית. מה שמאפיין בית משפט במדינה דמוקרטית זו עצמאותו והיכולת שלו לבקר ולבחון את הממשלה ואת הרשות המבצעת. כל מדינה מפתחת את שיטתה על פי ההיסטוריה, הנתונים והכלים שיש בחברה. בישראל אין חוקה, אין בית נבחרים שני, אין בקרות על הרשות המבצעת, אין מי שיבטיח את זכויות האזרח. זו לא רק פגיעה בבית המשפט, זו פגיעה בכולנו כאזרחי מדינת ישראל, שלא יהיה מי שיגן עליהם. זאת סכנה ממשית. הכוח שבידי הרוב הוא כוח שמחייב בקרה והבקרה היא חלק מהתפקיד של הרשות השופטת.

"לכן, הרעיון שימנו שופטים 'משלנו' הוא קטסטרופה. זה לקחת משיטה האמריקאית רכיב אחד. אבל יש להם חוקה שלמה עתיקה שמחייבת אותם לא לשנות. האם אנחנו צריכים את זה במדינה קטנה? שהפוליטיקאים ישלטו בשופטים?

"באשר לפסקת ההתגברות. אם בית המשפט יקבע שיש הפרה של חוק הכנסת להגנה על זכויות אדם או לפגיעה במיעוט, אז במסגרת האיומים אומרים 'נבטל את החקיקה'. זה רעיון שלקוח משיטה אחרת, מקנדה ושוב, הנסיבות שונות. שיטת הסניוריטי היא הערובה הכי טובה לעצמאות של בית המשפט. שופט שהגיע אל בית המשפט העליון לא מתחרה יותר על קידום. לבוא ולומר 'אנחנו נמנה לפי מי שנוח לנו' זה חלק מהפגיעה בעצמאות השיפוטית. יועצים משפטיים משלנו, פירוש הדבר שלא יהיה מי שיגיד לשר בממשלה שמה שהוא מציע יש בו צעדים לא חוקיים. זה לחסום את התפקיד הבסיסי של מה שאנחנו מכנים שומרי הסף. זה מצב מדאיג ולא מתקבל על הדעת. אם מחרישים את הרשות השופטת עד כדי כך מי יהיה הבקרה על עריצות הרוב?"

בית המשפט בישראל הוא יחיד בעולם בהתערבות בנושאים של מינויים פוליטיים, של טוהר מידות. בהתערבות הזאת של בית המשפט לאורך השנים אולי הוא גרם לתגובת הנגד של הפוליטיקאים על אקטיביזם שיפוטי?

"אני חושבת שמינויים לא יכולים להיות מנותקים מנורמות חברתיות ראויות. הרי יש עבירות שכולם היו מסכימים שמי שעבר אותן לא יכול לעמוד בראש".

אבל אם המחוקק מחליט שנאשם יכול להיות ראש ממשלה?!

"כשהמחוקק נשלט בידי הרשות המבצעת ומוכן בשביל שרידות פוליטית לקבוע חוקים פרסונליים, גם אם הנורמות לא ראויות, גם אם אדם הורשע, זה לא מתקבל על הדעת להגיד לבית המשפט 'הסר ידיך'. יש מינויים שמייצגים אי סבירות קיצונית. אם המחוקק והממשלה חורגים מהשיקולים הראויים, מי ישמור על הסף? אז כל הדיבורים על יתר אקטיביזם מוגזמים ולא מדויקים".