מיטל רז: "כל היצירתיות שלי מתבטאת בכפות הידיים"

מיטל רז

• גיל: 41
• מקום מגורים: יפו
• מצב משפחתי: גרושה + 1
• יוצרת, בובנאית ושחקנית. זוכת פרס השחקנית הטובה ביותר בטקס קיפוד הזהב על ההצגה שיצרה (תיאטרון חפצים) "מוות קטן" (2022). מגלמת כבר 15 שנה את יסמיניש ב"מייקל" (ההצגה והסדרה). שיחקה בסדרה "אבירם כץ" של דנה מודן ומגלמת את עוזה בגרסה החדשה של "פרפר נחמד"

איפה אנחנו תופסים אותך?

"על הספה שלי הסגולה מול המזגן. זה הספוט האהוב עליי בעולם כרגע".

איך ואיפה את שותה אתה קפה שלך?

"הפסקתי לשתות קפה לפני שנה בערך, כי הרגשתי שאני רק מתעייפת מזה, זה לא מעיר אותי, ואם אני שותה יותר מדי, זה עושה לי לא טוב, סוג של חרדה. זה קצת מביך אבל עברתי לשתות קקאו, אבל כזה של תל־אביבית אורגני עם סילאן וחלב שיבולת שועל. כל כוס עולה איזה 45 שקל אבל זה הכי טעים. אני רוצה לשתות את זה כל היום. אני שותה שתי כוסות ביום בערך. לפעמים אני מתגעגעת ויש לי כמיהה לקפה אבל בשנייה שאני אתחיל, אני אחזור".

עם מי היית רוצה לשבת על בירה?

"עם הסבתות שלי גרציה ומרגלית. הן מתו כשהייתי ילדה ולא ידעתי להעריך אותן. מאוד אהבתי אותן אבל עכשיו הייתי שואלת אותן הרבה שאלות, ואני מרגישה שהייתי יכולה להבין דברים על ההורים שלי ועל עצמי משיחה איתן".

על מה את עובדת עכשיו?

"על לעבד את 'מוות קטן' לצרפתית, כי העולם של תיאטרון בובות וחפצים מאוד פופולרי בצרפת ובלגיה, יש המון פסטיבלים. אני יודעת קצת צרפתית אבל אריאל, הגרוש שלי, תרגם את זה ואני מתחילה ללמוד וזה מאתגר והמון טקסט אבל גם ממש נחמד. אני מרשימה את עצמי כשאני מצליחה. בנוסף, ישנה הצגת ילדים, מין פרפורמנס, עם שותפתי ליצירה קרן דמבינסקי, על גוש אבק שמתעורר לחיים. זה בהשראת סיפור של קפקא 'דאגתו של אבי המשפחה', על איש שפוגש גוש אבק, שהוא יצור חי. מדי פעם מקיימים מופעי אזכרה להצגה מייקל, ויש את ‘מוות קטן’ שרצה והשבוע אני הולכת לגלם בת ים בסרטון של עיריית תל אביב, שזו הגשמה של חלום".

מה השריטה שלך?

"שממש קשה לי להחליט דברים. אני מחליטה ברגע האחרון".

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

"המורה שלי לכתיבה וחברתי רות עפרוני אמרה לנו בסדנת כתיבה שכל דבר בחיים הוא חומר ליצירה".

איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?

"גם להזיז דברים בכוח המחשבה, שזה מאוד בובנאי מצדי לחשוב מחשבה כזאת על להזיז חפצים בלי שאגע בהם. גם לפתוח לבבות של אנשים, מה שכנראה מושפע מהסרט 'אנקאנטו' שאני רואה עם הבת שלי. וגם לדבר עם בעלי חיים. יש לי כלבה בשם בובה ואוגר שקוראים לו חופני".

באילו נסיבות יוצא לך לשקר?

"לבת שלי בת ה־7 בכל מיני סיטואציות. וגם אחרי הצגות של אנשים שאני מכירה, זו סיטואציה שלא אומרים את כל האמת".

מי בעינייך האדם הכי סקסי?

"צחוק זה ממש דבר סקסי בעיניי, אז כל מי שיש לו צחוק שאני ממש אוהבת נהיה סקסי בעיניי".

למה אה מתגעגעת?

"לילדות ולנעורים. לתחושה שאת קמה בבוקר וקופצת מהמיטה עם מלא אנרגיה, ואומרת 'אוקיי, מה קורה היום?'. אני מתגעגעת גם לירושלים של תחילת שנות התשעים כשהתחלתי לגלות את העיר, לצאת וללכת לסינמטק ולברים".

איפה הכי היית רוצה לגור?

"המקום הראשון שעולה לי בראש זה העיר העתיקה בירושלים. זה מקום שתמיד ממש סקרן אותי וכשאני מגיעה לשם יש איזה קסם. זה מקום קשה עם קונפליקטים, אבל גם מאוד עשיר בדמויות ואנשים וסיפורים".

על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?

“לא נעים להודות בזה אבל על נעליים, שאני הרבה פעמים אחר כך לא נועלת ואני לא לומדת מזה. קצת השתפרתי בשנים האחרונות ועדיין, אני יכולה למדוד נעל והיא תהיה קצת קטנה ואני אגיד לא נורא — וזה כן נורא".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?

"הייתי רוצה להית פחות אובססיבית במחשבות שלי על דברים, לדעת לא לחשוב על דברים ולשחרר אותם. וגם הייתי רוצה להיות יותר חזקה, פיזית, לדעת לעשות עמידת ידיים ולטפס על חבל, וגם שיהיה לי עור מושלם וזוהר".

על מה יש לך רגשות אשם?

"דברים שקשורים לאמהות, שאני לא מספיק עם הבת שלי, שאני לא אמא משקיעה, שאני לא מספיק מדברת איתה על רגשות".

מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?

"שאני מתפרנסת ממה שאני אוהבת לעשות. זה תמיד מפליא ומשמח אותי, אני מאוד גאה בעצמי בזה".

מה מפחיד אותך?

"לחיות בדיקטטורה משיחית, דתית, גזענית ושאני אהיה חייבת להגר, כי אני לא רוצה להגר. מפחיד אותי לחיות במקום שיגביל אותי".

מה עושה אותך מאושרת?

"לראות את מימי הבת שלי גדלה, לראות אותה באלמנט שלה מהצד וגם כשאנחנו מתחבקות ומתנשקות. להיות על במה ולראות אנשים צוחקים או בוכים ממה שכתבתי. וגם להתאהב עושה אותי מאושרת. כשאני מתאהבת אני ממש מאושרת".

מה הכי חסר לך בחיים?

"זוגיות".

מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?

"כפות הידיים שלי. כל היצירתיות שלי בעולם מתבטאת בכפות הידיים, שאלה איברים ממש משוכללים. אני מרגישה שאני יודעת לגעת טוב ואני בובנאית, אז זו הדרך שלי לבטא את עצמי".

איזו תכונה את הכי מעריכה אצל החברים שלך?

"חברים שנשארים קרובים גם כשלא מתראים ומדברים המון זמן. אני יחסית גרועה בלשמור על חברויות, ודווקא עם אנשים שהכי קרובים אליי אני יכולה לא לדבר המון זמן".

מי האמנים שהכי השפיעו על יצירתך?

“החבורה של המייקלים (אבי דנגור, הילה גולדנברג, נטליה פאוסט, נדב הולנדר, איתי וייזר, מויש גולדברג), שאנחנו יוצרים יחד כבר 15 שנה והשפיעו על היצירה שלי באופן עמוק. אני ממש אוהבת לעבוד איתם ומעריכה כל אחד מהם. בשנים האחרונות אני בעניין של כתיבה אז נשים שלמדתי אצלן ואני גם קוראת אותן שמעוררות השראה כמו אורנה קזין, נורית זרחי ורות עפרוני. אנייס לימבוס, בלגית מדהימה שעושה תיאטרון חפצים. וכנערה הלכתי הרבה לקולנוע, אז אמיר קוסטוריצה שהרגשתי שאני סופגת את היצירה שלו".

אם לא היית שחקנית ובובנאית מה היית עושה?

"משהו מתחום היצירה. אני תמיד מקנאה ברקדנים וגם במוזיקאים. הייתי רוצה להיות מנצחת, זה נראה לי ממש מקצוע מגניב".