איסור עיסוקים נוספים של שופטים - לא הפתרון למחסור

בשבוע שעבר דווח כי בעקבות העתירות לבג"ץ בעניין אי-כינוס הוועדה לבחירת שופטים, פנה שר המשפטים להנהלת בתי המשפט בבקשה למידע על עיסוקים נוספים ("חלטורות", כלשונו) וחופשות שאושרו לשופטים. לפי הפרסום, בא כוח השר טען כי אם אכן קיים עומס חריג על מערכת המשפט, יש לבטל את האישור על עיסוקים נוספים של שופטים. בנוסף נטען כי קצב סילוק התיקים (שיעור סגירת תיקים ישנים לעומת פתיחת חדשים) החיובי בבתי המשפט מורה כי מערכת המשפט אינה נמצאת בעומס חריג.

טענות אלו סותרות את הנתונים החד משמעיים בתחום. כך, מניתוח יומני עבודה של כלל השופטים במערכת המשפט למשך חודש עלה כי שופט בישראל עובד בממוצע מעל 50 שעות שבועיות. כמו כן, מנתונים רשמיים שמפרסמת מועצת אירופה עולה כי מספר השופטים הממוצע בישראל מגיע לכשליש מהממוצע במדינות אירופה (7.76 שופטים למאה אלף תושבים בישראל לעומת 22.27 באירופה). שיעור זה אינו משקף את תמונת העומס המלאה. ראשית, ברוב מדינות אירופה מטפלים "שופטים לא מקצועיים" בחלק ניכר מהתיקים. שנית, מספר עורכי הדין לנפש בישראל הוא מהגבוהים בעולם ומשליך על שיעור התביעות הגבוה בה, עם ממוצע של 4.5 תיקים אזרחיים עבור כל 100 תושבים, בהשוואה לממוצע של 2.2 באירופה. שלישית, התנהגויות רבות שנחשבות כפליליות בישראל מטופלות במערכות משפט אחרות מחוץ לבתי המשפט, בהליכים מנהליים שונים. לפיכך, גם מספר התיקים הפליליים בישראל במדד לנפש כמעט כפול מזה שבאירופה (4.68 תיקים ל-100 תושבים בישראל, לעומת 2.72 באירופה).

למעשה, העומס במערכת המשפט הוביל לגיבוש שתי תכניות מרכזיות לטיפול בו: גידול משמעותי בתקינת השופטים שתוכנן לשנה תקציבית זו ולזו שאחריה, ותחילת הליך "דה-פליליזציה" שיעביר את הדיון בעבירות קנס כגון עבירות תנועה, רישוי, או עבירות על חוקי עזר עירוניים, מהליך פלילי להליך חדש של "הפרות מנהלתיות". היתרונות של הליך הדה-פליליזציה משתרעים מעבר להפחתת העומס בבתי המשפט, אולם שתי הרפורמות להקלת העומס בבתי המשפט הוקפאו בשנת 2023. נמצא שבמקום להקל על העומס, בשנה האחרונה העומס בבתי המשפט רק עלה לאור אי מינויים של שופטים לתקנים קיימים שהתפנו עם פרישתם של שופטים (21 תקנים עד היום).

בא כוח השר טוען כי גם בתת-התקינה כיום השופטים מצליחים "לסגור" תיקים מעבר למספר התיקים החדשים הנפתחים, ולפיכך אין דחיפות במינוי שופטים חדשים. ראשית, טענה זו מתעלמת ממספר התיקים התלויים ועומדים ומשך ההליכים בישראל. להתמשכות הליכים משפטיים מחיר אישי, חברתי, וכלכלי קשה. המשמעות אינה רק עינוי דין למתדיינים או פגיעה בגישה לצדק, אלא גם עידוד הפרות חוזיות או הרתעה מביצוע עסקים בישראל.

מעבר לכך, טענה זו נשמעת לעתים כגרסה של חוק פרקינסון הראשון הידוע בחקר ארגונים, לפיה לכל אדם נטייה להגדיל או להקטין את כמות הזמן שעליו להשקיע בהשלמתה של מטלה מסוימת, עד למיצוי הזמן העומד לרשותו לביצועה. המשמעות לעניין עבודת השופט היא כי מרבית השופטים ייטו לסיים את כלל העבודה המוטלת עליהם, בין אם מדובר במספר תיקים אפשרי בהיבט השוואתי ובין אם מדובר בעומס לא סביר. אלא שחוק פרקיסון הראשון אינו מתייחס לשאלת איכות השירות המשפטי ועשיית הצדק.

סוגיה זו נחקרה בסדרה של מחקרים בערכתי לאחרונה עם שותפים ממכון מקס-פלאנק שבגרמניה ועם פרופ' תמי קריכלי-כץ מאוניברסיטת תל אביב. במסגרת פיילוט לשמיעת תיקים במשמרת ערב שנערך בבתי משפט השלום בירושלים ובמחוז מרכז מונו שישה רשמים בכירים חדשים באופן שהקטין את העומס על יתר השופטים האזרחיים באותם בתי המשפט ב-16% ו-12%.

בעקבות אותה הקטנה בעומס, מצאנו שינוי דרמטי באופן טיפול בתיקים של אותם השופטים שעומס העבודה שלהם ירד: הם סגרו יותר תיקים בהחלטות מנומקת (פחות פשרות, מחיקות או משיכות של תיקים), הנימוקים היו מפורטים יותר והם שמעו יותר עדים. השינוי ניכר לא רק בהליכי הדיון, אלא בתוצאות התביעות: שיעור הניצחון בתביעות עלה, בעיקר עבור מיעוטים ותובעות נשים. שינוי כאמור לא התרחש בקבוצת הביקורת של שופטים שלא נהנו מירידה בעומס העבודה. מכאן, שגם אם הזמן הממוצע לסגירת תיק לא משתנה באופן דרמטי כאשר ממנים שופטים חדשים, התוצאות המשפטיות משתנות ואיכות הטיפול בתיקים עולה באופן משמעותי.

מכאן, לעניין עיסוקם של שופטים בעבודות נוספות. חשוב להבהיר כי העבודות האמורות הן מתן הרצאות והוראת קורסים בפקולטות למשפטים, שמאושרת רק עבור שופטים ללא מלאי תיקים חריג או עיכובים. מיותר לציין שעבודה אקדמית מסוג זה תורמת לא רק להתפתחותו המקצועית ולאיכותו של השופט, אלא גם לסטודנטים ולשדה המשפט בכלל. האם לאור העומס בבתי החולים יטען משהו שעל הרופאים להפסיק לפרסם מאמרים או ללמד סטודנטים?

נקודה אחרונה נוגעת לעניין חופשות השופטים. במדינות אחרות נעשה שימוש במדיניות של הרעה בתנאי עבודת שופטים במטרה לדחוק שופטים ישנים החוצה ולמנות שופטים חדשים וחלשים יותר (השיטה שוכללה במיוחד בפולין). הצורך בשמירה על מסגרת של תנאי עבודה הגיוניים בכל מקצוע נקבע כבר בששת ימי הבריאה (פלוס יום מנוחה). המחקרים האחרונים מורים שהניזוקים המרכזיים מקיצוץ בחופשות השופטים יהיו האזרחים הבאים להידיין בשערי בית המשפט.

הצורך לפתור את מצוקת העומס במערכת המשפט הישראלית היתה עד כה אחת מנקודות ההסכמה הבודדות בין תומכי ומתנגדי השינויים המשטריים. הוספת תקני שיפוט או הליכי דה-פליליזציה הם מהלכים ראשוניים לשיפור יעילות הצדק והשירות הניתן לאזרחים בישראל. יש לקוות שהעומס על המערכת הפוליטית לא יוביל לעיכובים נוספים בטיפול באתגר זה.

קרן וינשל היא פרופסור בפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית, מתמחה בחקר עומס במערכות משפט