כדי שלילדים שלנו יהיה חופש גדול – הוא חייב לזוז

גם הקיץ ארזתי שלושה בקבוקי מים קפואים, אוכל מפנק ובגדים להחלפה והלכתי לבקר את ביתי במחנה הקיץ של תנועת הנוער. השבילים המאובקים, יריעות היוטה, חדר האוכל המאולתר ושירי המורל לא הותירו ספק - הגעתי למקום הנכון. מיד עלו בי זיכרונות ממחנות הקיץ בהם השתתפתי כנערה.

הכול כל כך דומה, אבל משהו בכל זאת השתנה – היה הרבה יותר חם, והרבה יותר לח. לא הבנתי איך ביתי וחבריה מצליחים לשרוד את החום הזה במשך ימים שלמים. על טיולים בשטח או פעילות אתגרית אי אפשר בכלל לדבר, ונראה שהמטרה הייתה בעיקר לדאוג שאף אחד לא יתייבש.

לא רק במחנות הקיץ משלמים את המחיר – גם בילוי עם הילדים הקטנים בחופש הגדול כבר מוגבל בעיקר למקומות ממוזגים, גני השעשועים ריקים מילדים במהלך היום וקייטנות בשטחים פתוחים כבר כמעט ואי אפשר למצוא. בעוד שנים ספורות יהיה בלתי אפשרי לשהות בחוץ בקיץ, עד כדי סכנת חיים ממשית, וזאת בנוסף לסכנת השריפות הגוברת ככל שמשבר האקלים מחריף. איזו תנועת נוער תיקח על עצמה סיכון של חשיפת אלפי משתתפים לשריפת יער?

כשמדברים על משבר האקלים עוסקים בעיקר במניעה ובצמצום הנזקים – ואלה הן בהחלט המטרות החשובות ביותר. עם זאת, חשוב לדבר גם על היערכות מתאימה. לבלות חודשיים של חופשת קיץ בתוך חללים ממוזגים וקרוב לוודאי שגם מול מסכים – יפגע בבריאות הילדים ויעלים מפעלים חינוכיים חשובים, ולכן אין ברירה אלא לקדם שינוי מהותי בתחום הזה.

בטווח הקרוב, אם אנחנו רוצים שלילדים שלנו יהיה חופש גדול "נורמלי", שמשלב גם טיולים, מחנות תנועתיים ופעילויות משותפות בטבע – החופש הגדול בישראל חייב לזוז לעונות המעבר.

המשמעות היא שביולי אוגוסט ילמדו כרגיל, והחופש הגדול יפוצל בין יוני לספטמבר או יתפרס על פני חודשי החגים ספטמבר ואוקטובר. נכון שגם ללמוד בחום הגדול זה לא פשוט, אבל הכיתות ממוזגות ואפשר לחשוב על פתרונות עבור זמן ההפסקות. את מחנות הקיץ לעומת זאת, אי אפשר להעביר לחללים סגורים וממוזגים, ולזמן הבילוי של משפחות יחד בטיולים ובקמפינג – אין תחליף.

זה נשמע כמו צעד קיצוני, ואולי אפילו בלתי אפשרי בנקודת הזמן הנוכחית, אבל זו רק דוגמה קטנה להשפעה הדרמטית של משבר האקלים על כל תחומי החיים שלנו ולצורך שלנו למצוא פתרונות: איך יראו אימוני חיילי צה"ל בחודשי הקיץ הלוהטים? איך קשישים ילכו מביתם לבית המרקחת הקרוב אם אין עצים או צל בדרך? קשה להפריז בסכנה של הליכה כזו ב 40 מעלות ויותר.

התמודדות עם משבר האקלים דורשת פקיחת עיניים, הכרה בכך שהמציאות השתנתה, יצירתיות ואומץ. היא מחייבת הסתכלות מתמדת דרך הפריזמה של משבר האקלים בכל הארגונים ובכל תחומי החיים – מחקלאות, בטחון תזונתי, בטחון אזורי, דרך בריאות רווחה ועד חינוך ופנאי. יש להכניס את נושא משבר האקלים לכל תוכנית אקדמית ולכל הכשרה מקצועית, ולדאוג לכך שבכל ארגון יהיו אנשים שיש להם ידע עדכני והבנה מדויקת של משמעויות משבר האקלים, הפתרונות הקיימים, ובעיקר- הבנה מהו התפקיד שלנו, כאזרחים במניעה ובהערכות. המודל הזה מיושם בתוכנית המנהיגות "שגרירי רוטשילד", אך נכון שיורחב לתוכניות נוספות.

הקהילה המדעית מדגישה שהעשור הנוכחי הוא קריטי במניעת ההשלכות הדרמטיות והחמורות ביותר של משבר האקלים. כל עוד ניתן למנוע – האחריות עלינו כאזרחים ללמוד את הנושא ולדרוש ממקבלי החלטות להציב את משבר האקלים בראש סדרי העדיפויות ולהפחית את פליטות גזי החממה באופן בהול. במקביל – על מקבלי ההחלטות לשנס מותניים ולדאוג להיערכות מבעוד מועד. אף מדינה אחרת בעולם לא תערך עבורנו. לחשוב על איך יראה החופש הגדול של הילדים שלנו בעוד שנים ספורות – זו התחלה טובה.

נטע גרנות היא ראש תחום אקלים בתוכנית "שגרירי רוטשילד" מבית שותפויות אדמונד דה רוטשילד בשיתוף קק"ל