הממשלה מחכה לנתוני השכירות והנזק מתגבר

מקבלי ההחלטות מחכים לנתונים מוחלטים, אך הציפייה עלולה להיות ארוכה מדי. מדיניות ציבורית צריכה להיקבע על בסיס נתונים אמינים, אך הפקת נתונים אמינים היא תהליך שלוקח זמן. למשל, את עליית המחירים החודשית - מדד המחירים לצרכן - אנו מקבלים רק שבועיים לאחר תום החודש הרלבנטי.

נגיד בנק ישראל אמיר ירון. להתייחס לתלונות ההמונים ולא רק לנתונים | צילום: אוראל כהן

יותר מכך, נתוני האמת לבדם לא תמיד מספקים את התמונה המלאה. קשה לדעת, לדוגמה, מתוך נתוני עליית השכר, כמה אנשים מתכננים לדבר עם המעסיק שלהם על העלאת משכורת בחודש הבא, וקשה לדעת מתוך עליית מחירי השכירות בחודש מרץ, מה מתכננים בעלי הדירות לעשות בחודשים יולי־אוגוסט.

העובדה שהנתונים מגיעים באיחור של כמה שבועות ולא מספרים את הסיפור המלא היא מטרידה בימי שגרה. אך היא עלולה לגרום נזק של ממש בימים של תנודות כלכליות דרמטיות, שהם בדיוק הימים בהם אנו מצפים ממקבלי ההחלטות להוביל ולהתוות מדיניות.

המקרה הנוכחי בו אנו מתמקדים הוא עליית מחירי השכירות. הנתונים היבשים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) - אלו שמודדים את שכר הדירה הממוצע, והן אלו הנגזרים מתוך מדד המחירים לצרכן - מלמדים על עליית מחירים נמוכה בהרבה מזו של המדד. בממוצע 2.3% בלבד מהרבעון הראשון בשנת 2020 ועד הרבעון הראשון של 2022.

אך ההסתכלות על הנתונים היבשים מכורסת הפקיד או הנגיד יכולה להתברר כשגיאה חריפה. הרשתות החברתיות מלאות בדיווחים על שוכרים שהמשכירים החליטו להעלות להם את שכר הדירה ב־%20 או 30%. גם אנשי השירות הציבורי בישראל אינם מנותקים מהעם — ובשיחות אישיות כל אחד יודע היטב לספר על שכר הדירה שעלה לו או לקרוב משפחתו, בירושלים, בתל אביב, או בעיר אחרת.

תלונות ההמונים צריכות להילקח ברצינות בהקשר של מחירי שכירות, בשל שני גורמים נוספים. ראשית, ידוע שנתוני השכירות של הלמ"ס רחוקים מלשקף את המציאות בשטח, זאת בעקבות תת־דיווח משמעותי על מחיר השכירות האמיתי בכדי להיפטר מתשלום מסים. שנית, בנק ישראל עדכן לפני כארבעה חודשים כי "עליית מחירי השכירות נראית כתרחיש סביר בטווח הקצר. עליית מחירי הדירות תרחיק מרכישת דירה משקי בית ללא הון עצמי ותעלה את הביקוש לשכירות".

גורמים בכירים בממשלה אמרו ל"כלכליסט" כי קשה לחשוב על מדיניות בלי שיודעים מה הם נתוני האמת. אפשר להבין לליבם, אך לא בטוח שיש לממשלה את הפריבילגיה להמתין לנתוני האמת. עליית מחירי השכירות יכולה להיות גפרור שיאיץ את התהליך האינפלציוני שאליו נכנסנו. השכירות היא סעיף מרכזי בהוצאות משק בית, שמתגלגל במהירות רבה לדרישות להעלאת שכר, ומשם לספירלת מחירים־שכר הידועה לשמצה.

אך חמור ודחוף מכך, עליית מחירי השכירות יכולים להיות קטליזטור להתפתחות מחאה חברתית נוסח 2011. זינוק של מחירי השכירות הם אתגר קיומי לבעלי הכנסה ממוצעת ונמוכה.

כרגע אין פתרון טוב למשבר הדיור. מחירי השכירות הם אנדרטה עצומה בכיעורה לכישלון הממשלות האחרונות במאבק בשוק הדיור. השלב הנוכחי — התייקרות מחירי השכירות — הוא שלב צפוי בטרגדיה של תכנון ממשלתי לקוי שהביא לבעיית היצע, ואחר כך גם לבעיית ביקוש שתדלקו את מחירי רכישת הדירות כלפי מעלה, וכעת גם את מחירי השכירות.

כדאי למקבלי ההחלטות להכין את עצמם לאירוע החברתי־כלכלי שעשוי להתעורר בקיץ הקרוב בישראל, ולא להיות מופתעים כשהם ממתינים ללוח עדכני מהלמ"ס.