פנאי פליסיטי הופמן שחקנית מתוך hir | צילום: Pamela Reith
כבר לא נואשת: פליסיטי הופמן ממציאה את עצמה מחדש
השחקנית המבריקה פליסיטי הופמן ממציאה את עצמה מחדש בתיאטרון נידח בלונדון. לאחר שריצתה עונש מאסר קצר בפרשת שוחד האוניברסיטאות, היא פותחת דף חדש הרחק מאמריקה במחזה נועז ופרובוקטיבי העוסק באלימות במשפחה
היה רגע אחד בקבלת הפנים הצנועה שאחרי הצגת הבכורה של “HIR”, שבו השחקנית הראשית, פליסיטי הופמן, פרשה הצידה, הרחק מההמולה, התעסקה בתיק גדול שנשאה איתה ונראתה קצת אבודה, תשושה ועצובה. לא שייכת. זאת היתה דקה קצרה, שאחריה היא חזרה מיד לעניינים, ולא רק שהסכימה בלבביות לבקשות סלפי ממעריצים, אלא אפילו דאגה לביים את התמונות בתאורה הנכונה. ההצגה הרי חייבת להימשך.
אבל מפתה לראות גם את הרגע הזה, כמו כל דבר אחר שקשור להופמן בת ה־61, בצל הפרשה שלא מרפה ממנה. אולי היא הביטה מן הצד בחייה ושאלה את עצמה איך הגיעה לכאן, לתיאטרון אוף־אוף קטנטן בלונדון, במת פרינג' שכונתית ודלת תקציב שמשוועת לתרומות מהציבור הרחב; איך נפלה מגובה רב, אחרי שהיתה על פסגת העולם, מעוטרת בפרסי אמי וגלובוס הזהב, בגלל טעות מרה אחת בשיקול דעת.
הופמן, לנצח לינט סקאבו מ"עקרות בית נואשות", הסתבכה ב־2019 בשערורייה שבה נתפסו יותר מ־30 הורים אמידים במתן שוחד ועבירות מרמה אחרות, שנועדו לוודא שילדיהם יתקבלו לאוניברסיטאות יוקרתיות. הופמן הואשמה והודתה כי שילמה 15 אלף דולר כדי לזייף את תוצאות המבחנים הפסיכומטריים של בתה סופיה (ללא ידיעת הבת), אחרי ששוכנעה כי סופיה לא תעבור אותם בעצמה. העונש שנגזר עליה כלל שבועיים מאסר (בפועל היא ריצתה 11 יום), קנס של 30 אלף דולר, 250 שעות של עבודות שירות ושנה של ליווי על ידי קצין מבחן. היא הביעה "בושה עמוקה" על מעשיה, התנצלה בפומבי ("בטיפשותי חשבתי שאני עושה מה שכל אמא היתה עושה כדי להבטיח עתיד לבתה") ונעשתה פעילה בארגון למען שיקום אסירות, אבל ספק אם אמריקה סלחה לה. רבים ראו בה אשה לבנה ופריבילגית שחסמה בדרכים נלוזות את כניסתם לאוניברסיטה של תלמידים ראויים יותר משכבות מוחלשות. הקריירה שלה פחות או יותר חוסלה. פיילוט שצילמה לרשת ABC נדחה, ואולי היא חצתה את האוקיינוס מפני שלא מצאה עבודה בארצה ורצתה להזכיר שהיא קיימת, ושהיא שחקנית מוכשרת ולא רק סיפור רכילות עם כתם של קלון. בריאיון ל"גרדיאן" לרגל ההצגה שלה בלונדון היא אמרה בגילוי לב אופייני: "זה קשה. אני מרגישה כאילו החיים הישנים שלי מתו. למזלי, יש לי משפחה ואהבה ואמצעים והיה לי היכן לנחות, אבל אני עדיין מעבדת את כל מה שקרה. ואי אפשר לברוח מזה. כשאני נכנסת לחדר זה נכנס יחד איתי. זה שחור־לבן. אני עשיתי את זה".
הופמן: "אני מרגישה כאילו החיים הישנים שלי מתו. למזלי, יש לי משפחה, אהבה ואמצעים, אבל אי אפשר לברוח — אני עשיתי את זה"
במחזה האנרכיסטי, המשונה ורב־העוצמה “HIR” (שם שמייצג בחירה שלא להזדהות כ־HE או HER) מאת האמן האמריקאי הרב־תחומי טיילור מק, הופמן מגלמת עקרת בית נואשת במיוחד. פייג' היא אם לשניים שבעלה הקטין אותה במשך שנים וגם התעלל בה פיזית. עכשיו, אחרי שלקה בשבץ מוחי והכוח עובר לידיים שלה, היא מתנקמת בו ומשפילה אותו, מלבישה אותו בבגדי ליצן וחיתול וצובעת את פניו בהגזמה, מלעיטה אותו באסטרוגן כדי שיצמח שדיים ומלינה אותו בקופסת קרטון. כמו כן היא מחליטה לשבור את הכלים, תרתי משמע, ולהפסיק לנקות ולסדר את הבית, שממוקם מלכתחילה בתוך מזבלה. הבן הבכור שלה, אייזק, חוזר מהמלחמה (כנראה אפגניסטן) אחרי שהודח מהשירות הצבאי בגלל שימוש בסמים, נחרד לגלות מה קרה למשפחתו, ולבסוף – ברגע של אובדן שליטה – מכה את אמו, כי מעגל ההתעללות מתרחב כל הזמן, והיא מגרשת אותו משם לתמיד. ברגע פיוטי שמזכיר מחזות של טנסי וויליאמס כמו "ביבר הזכוכית", פייג' צופה מהחלון בהריסות חייה והאורות כבים לאט.
זאת בחירה נועזת, פרובוקטיבית ולא מובנת מאליה של שחקנית שמאז ומתמיד אהבה לקחת סיכונים וללכת עד הסוף (היא גרפה מועמדות לאוסקר על תפקידה כגבר שהופך לאשה ב"טרנס אמריקה"), ובכל זאת היתה יכולה לבחור למופע הקאמבק שלה תפקיד מעט יותר "סימפטי" במחזה קצת יותר "ידידותי", מלטף וקל לעיכול. המבקרים הבריטים שיבחו פה אחד, ובצדק, את הופעתה האמיצה והמורכבת של הופמן (כמעט אף אחד מהם לא הצליח להימנע מהביטוי "פוסט־כלא", כאילו שהיא רוצחת משוחררת) שמצליחה להזריק חום אנושי לסיפור האפל, אבל התפעלו פחות מההפקה עצמה.
בערב גשום בתיאטרון "פארק" שליד האצטדיון של קבוצת ארסנל, בין כוסות יין ומשולשי פיצה, בעלה של הופמן, וויליאם ה. מייסי ("פארגו"), בא לתמוך וזרח מגאווה. הם ביחד כבר 42 שנה והורים לשתי בנות, והקריירה שלו דווקא לא נבלמה בעקבות הפרשה. "היא לא נהדרת? תגיד", חייך מאוזן לאוזן כששאלתי לדעתו על ההצגה. "אני חושב שזאת אחת ההופעות הכי טובות בקריירה שלה". גם כלת השמחה עצמה – מקסימה ושברירית – החליפה איתי כמה מילים. "אני כל כך אסירת תודה להיות פה", היא אמרה. "הקהל הלונדוני פשוט נפלא, מחבק אותנו וזורם עם הראש המטורף של המחזה. בהתחלה לא היינו בטוחים איך זה יתקבל, ועשינו הרבה שינויים תוך כדי תנועה, אבל הערב הבנתי באמת שזה עובד. ואני מרגישה בבית".